סטטוס 1
הו, שלום לי באמת.
שנים אני מסתובבת עם התחושה הפנימית הזאת.
לא יכלו לצרוח לי את זה קודם?
איפה הסתתר הברושור?
אבל רגע,
שנייה לפני שהמגלומניה שלי טופחת לממדי ענק,
איפה הקאץ'?
מה ז'תומרת תמיד יש?
אם העולם נברא רק בשבילי (תודה. לא היית צריך)
אז מה יעשו כולם?
כתוב: (ואני חוזרת) "כל העולם" - כלומר הכל!
ובשבילי - כלומר בשביל שלי (בלי שותף, בלי חצי- חצי, בלי יום אני, יום אתה).
לא יודעת דיר גוד,
אם אתה אומר את זה לכולם
זה קצת מבאס אותי.
וזה לא שאני לא יודעת להתחלק,
אבל מה,
זה סטייל קיבוץ כזה?
מה ששלי לא ממש שלי
ומה ששלי זה בעצם של כולם?
סטטוס 2
והנה הקטע הפחות כיפי - " על כן צריך כל אדם לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם, ולמלאות חסרון העולם, ולהתפלל בעבורם "
אתה נותן לי את כל זה?
בשביל מה?
בשביל שאני אהיה עובדת סוציאלית?
לא שמעת על התנאים שהם מקבלים?
מה זה הדבר הזה?
קודם אומרים לי
תקשיבי מותק,
כל זה שלך,
רק עבורך זה נברא.
ועכשיו אומרים:
שלך? יופי!
קחי מעדר,
תעדרי!
לא כיף.
אבל ככה זה בקיבוץ,
בלאגן שלי
בלאגן של כולם.
אני מעדרת בין ארבע לשש
בשבע, זו לא משמרת שלי יותר .
אל תברא בשבילי
ואל תיתן לי לתקן .
תודה ושלום .
סטטוס 3
נ.ב
אם כבודו רוצה לחתום איתי רק על סעיף א'
יש על מה לדבר.
רק אומרת,
אל תקצוף עכשיו