אם אנחנו זמניים, למה להשקיע?

אומרים שהעולם הזה הוא פרוזדור.
מוזר.
חשבתי שהדירה שלי היא פרוזדור.
נו.
אבל אם העולם הזה הוא אכן מבואה, אז למה בכלל להשקיע בכל הפירוטכניקה המטורפת הזאת?
אם זה רק ציר קטנטן,
אם זה רק קצה קצהו של נצח מובטח,
אז בשביל מה צריך את כל:
היפנים והסינים
ובנייני ענק וגורדי שחקים
ושרוכי נעליים ועונות שנה
ומדבריות וכוכבי לכת
וכוכבי לכת שטרם גילו
ובעיקר
ובחיי שבעיקר
למה צריך ג?וקים .
בשביל מה להשקיע בג?וקים אם זה רק לובי?
אם הכל הוא זמני
למה לא צ?קמקו איזה משהו חפיף וקטן כזה
סטייל יישובי הדרום
עם שלט של ? בהקמה עד הרצה ?

אה מה מה?
לעמוד מול התחושה שהכל הוא זמני
זה לעמוד מול עצמנו ולומר - אנחנו זמניים.
סליחה? הלו? כאילו דא?!
לחשוב שאני מתכלה, קצרה בזמן, נגמרת, מתהדה, נעלמת (טוב . הנקודה הובהרה)
זה פחד קמאי (חולה על המילה הזאת) ומטלטל כל כך, עד שהוא הופך לבלתי נסבל .
ועל כן בכדי לשכנע את עצמי , אני מביטה בבריאה ואומרת
לא יכול להיות,
אין מצב,
לא שמו לי פה ים,
שמו לי עיניינים
שמו עוד אנשים כמוני (כן השוק, יש עוד אנשים חוץ ממני פה)
מה הסיכוי שכל הטריק הזה,זה לממש טיפל?ה זמן?

ואיפה שהוא,
עמוק בתוך הבטן שלי,
נמצא פתרון כל כך טיפשי ולא הגיוני
אבל הוא עובד בשבילי
נכון.
עד עכשיו זה היה פרוזדור לכל מי שהיה פה עד עכשיו
אבל מכאן והלאה,
זהו,
איתי זה נעצר.
שום פרוזדור,
שום נעליים .
הנצח מתחיל מכאן
וגם לחשוב על כל הבזבוז הזה
חראם לא?