מנסרות ומרתכות בהכשר הרבנים

רעש הרתכות והמסורים החשמליים נשמעים היטב בכניסה למרכז. חדר המלאכה נראה חדר עבודה רגיל, אך מאחורי הכלים עומדות נשים חרדיות, מרתכות ומנסרות. בסמוך לכניסה, מעמדי קלקר בצורת ראשים מונחים על מדפים כדי לאפשר לסטודנטיות לשים עליהם את פאותיהן, שלא יפגעו במהלך העבודה, על ראש הסטודנטיות מטפחות ססגוניות, מכסות את שערן.

מספר נשים מתרגלות בפעם הראשונה כלי מלאכה שונים. נראה שהפוזיציה הזאת מעט זרה להן, אך הן אינן מוכנות לוותר ומנסות לתפעל את המכשירים השונים שוב ושוב. אחד המורים מדריך אותן במלאכת הריתוך, ואחת אחרי השנייה הן מתנסות תוך כדי הדרכתו.

המראה של נשים חרדיות מרתכות, מנסרות ועובדות בבית מלאכה אינו שכיח בציבור החרדי ונראה כי הוא מתאים יותר לגברים. מילקה מלין, סטודנטית ממודעין עלית, נשואה ואם לשלושה שוללת את ההנחה הזו: " ודאי שאנחנו מתאימות למקצוע הזה. כל החלוקה הזו למקצועות בין נשים וגבריים לא רלוונטית. לנשים יש אסתטיקה והן יכולות לעשות גם מה שגברים עושים. עבדתי בחינוך מיוחד שהוא יותר מתאים לנשים, אחרי תשע שנים רצו שאמשיך - אבל הרגשתי שאני לא יכולה יותר, הרגשתי שאני מתרוקנת. תמיד אהבתי את הפן היצירתי, למצוא פתרונות לבעיות שאי אפשר למצוא להם פתרונות בהישג יד. חיפשתי המון כששמעתי על המקצוע הזה הגעתי, וברוך ה' אני שמחה. אני ממצא את עצמי, יש לי המון סיפוק ואני מרגישה שהגעתי למקום הנכון".

נשים עובדות בציבור החרדי היא תופעה מוכרת וידועה כבר שנים רבות. בקרב לא מעט משפחות הבעל לומד בכולל ועול הפרנסה מוטל על האישה. לא מעט מהנשים עוסקות בתחום החינוך, תפקידי מזכירות שונים, קופאיות וכדומה. בשנים האחרונות ישנה הכשרה לתחומי ההייטק, עריכת דין ומקצועות חופשיים נוספים, אך גם במקרים אלו רובן של הנשים מוצאות את פרנסתן בתוך המגזר. נשים חרדיות העוסקות בתחום האומנות, וכן במקצועות שעיקר הפרנסה בהן מחייבת השתלבות במגזר הכללי, עדיין נחשבות כמתי מעט בתוך המגזר.

לפני כארבע שנים, נפתחה בבני ברק מגמה חרדית לעיצוב תעשייתי ב"מרכז החרדי להכשרה מקצועית". הדרישה ללימוד עיצוב תעשייתי הגיעה ממספר נשים שהחליטו כי הן רוצות ללמוד את המקצוע. "מספר נשים ששמעו על המקצוע, פנו למרכז ואמרו שאין להן איפה ללמוד אותו משום שאין מוסד חרדי המתנהל על פי אורח חייהן", מספר אחיה גריזים, ראש המגמה, "המרכז הסכים באומץ רב להיכנס לאתגר הזה".

ולא סתם אומץ: במקצוע כזה ישנו צורך ללמוד את תולדות האומנות, שזהאומר חשיפה שאינה קלה לציבור החרדי. "בכל ספר אמנות כמעט ישנה בעיית צניעות, ואין אפשרות להביא אותו לספריה. לימוד אמנות בלי לימוד נצרות, ולימוד עיצוב וציור ללא תמונות עירום, הוא דבר שאינו פשוט ומעמיד בפנינו דילמות רבות. אנחנו הולכים בין הטיפות והמערכת רוצה שהסטודנטיות יצאו מוכשרות בצורה הטובה ביותר במקצועות אלו. הרבנים עוברים על הדברים ומאשרים את התוכנית וכמובן שיש קווים אדומים, צניעות הוא הדבר הראשון. רבים חושבים כי זה בלתי אפשרי - אבל אנחנו מוכיחים שזה אפשרי. הסטודנטיות יוצאות מפה מוכשרות, לא פחות ממקומות אחרים".

כשהסטודנטיות נשאלות לגבי ההתנגשות בין לימוד מקצוע העיצוב לבין השקפת העולם החרדית, משיבה אלקה בצורה החלטית: "לרגע לא היה לי חשש שזה לא יתקבל טוב. להיפך - אני לומדת במקום שפועל בדרך התורה, מתייעצים כאן עם רבנים ושום דבר לא מנוגד לדרך החיים החרדית".

גם דבורה פוקס (29) סטודנטית מבני ברק בשנתה השלישית, נשואה ואם לשלושה מספרת תוך כדי ריתוך: " כאישה חרדית יש דברים שאני לא אהיה מוכנה לעשות ולהתפשר עליהם. זה יותר בעניין צניעות ודברים כאלו וזה לא קשור לעובדה שאני חרדית, כל אישה שמכבדת את עצמה תעמיד גבולות כאלו. אני מאוד רוצה למצוא עבודה בעיצוב תעשייתי ולאו דווקא במגזר החרדי. אני מניחה שכל אחת בוחרת לפי מה שמתאים לה, האם לעבוד במגזר הכללי או החרדי, לי אין בעיה לעבוד במגזר הכללי ".

שוק העבודה בעיצוב התעשייתי הינו שוק רחב, אך ברובו נמצא במקומות עבודה שאינם שייכים למגזר החרדי. מציאת פרנסה בתנאים כאלה אינה דבר של מה בכך. אך נראה כי הסטודנטיות אינן חוששות.

"אני מאמינה שהפרנסה היא מריבונו של עולם, יש מספיק בשביל כולנו והכי חשוב שאנחנו עושים מה שאנחנו אוהבים לעשות", אומרת מילקה, "היו כאלה שהרימו גבה על העובדה שאני כאישה מפרנסת, עוזבת מקום עבודה מכניס והולכת ללמוד במקום לעבוד. אנשים מסביבי מנסים להבין מה זה המקצוע והאם יש בזה פרנסה בכלל. זה נשמע להם מאוד מפחיד, אבל אותי השאלות האלו משעשעות".

גם לפוקס, שאינה יודעת עדיין מה תעשה לאחר הלימודים, יש תוכנית: "נראה לי שבשנים הראשונות אעבוד במפעל או בסטודיו, ובהמשך אולי אפתח סטודיו משלי. יש חשש בנוגע לפרנסה, אבל זה כמו בכל תחום עבודה. בתור מאמינה אני הולכת עם בורא עולם יד ביד, וכמו שהוא הוביל אותי לפה הוא יוביל אותי למקום העבודה. היום אף אחד לא עושה כלום בלי מעצב פנים, ואני מאמינה שגם עיצוב תעשייתי יכנס לשוק ושום מפעל לא יוציא מוצר בלי מעצב. למי שתהיה תיק עבודות טוב, תצליח להתקבל ויש פה בנות עם כישרון מאוד גדול. שיגיע הזמן אני אתייעץ עם רב על מקום עבודה ולפי מה שהוא יכריע אני אעשה".

לדברי גריזים, שמעה של המגמה הולך לפניה וכבר יש פניות ממפעלים המחפשים סטודנטיות של המרכז החרדי. "מציאת העבודה זהה לכל מקצוע אחר: זה תלוי די הרבה בהתעקשות של מחפש העבודה", הוא מסביר, "הסטודנטיות שהתעקשו - מצאו עבודה. יש סטודנטית שעובדת במפעל פלסטיק והיא כבר הוציא שלושה מוצרים לייצור בסין בחצי שנה האחרונה. ישנן עוד שתי בנות שעובדות במפעל לכלי כסף. חלק מהבוגרות שלנו פתחו סטודיו פרטי, ויש מקומות שהביעו עניין בעבודת הגמר של כמה מהבוגרות וכך הן מצאו עבודה. בגלל העובדה שהן חרדיות יש פניות של משרדים גדולים ששומעים עלינו ובאים לתערוכה. יש פה בנות ברוכות כישרון, ומקומות רבים מבקשים לקבל את הבנות שלנו לעבודה".

המגמה החלה עם שמונה בנות ובמחזור שסיים היו כבר 28 סטודנטיות. לדברי גריזים המגמה נמצאת בתחילת דרכה, אך היא מתפתחת במהירות והרישום לשנה הבאה בעיצומו. "אנחנו רק בתחילת הדרך, ואני בהחלט רואה מגמה חיובית של התפתחות. אין כיום מוסד כזה שמתאים לבנות חרדיות".

בין ריתוך לניסור עץ אני שואל את מילקה איך היא מסתדרת עם גידול הילדים. "אני מלהטטת", היא עונה בחיוך, "הלימודים מאוד אינטנסיביים, ולפעמים בעלי וההורים שלי אומרים שאני לא נמצאת מספיק בבית עם הילדים. אבל שמתי לב שכשאני נמצאת הרבה בבית אבל מרגישה פחות סיפוק - הילדים שלי מקבלים פחות אמא. בגלל זה אני מלהטטת: אני מנהלת בית, אני רעיה ואני אמא אבל הלימודים נותנים לי המון כח להמשיך ולהצליח לשלב בין תפקידי בבית לבין רצוני להיות אשת מקצוע".