פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      המוסר הנוצרי של בני עקיבא

      מעולם, בתולדות העם היהודי, לא נאמרה תפילה עבור הצלת ציבור של גויים ועוד כאלו שרוצים להרוג אותך ברגע הראשון שיתאפשר להם. זה לא מוסר יהודי, זה מוסר נוצרי.

      בשעה שאזרחי ישראל מציפים את עמדות חלוקת מסכות האב"כ, מחשש שהסורים ישגרו טילים לעבר ישראל, החליטו בתנועת "בני עקיבא", שבשבת הקרובה יאמרו החניכים בכל הסניפים תפילה לשלום העם הסורי. והנימוק? "הציבור הישראלי בכללו צריך לראות מבעד למסך העוינות והאיבה את הכאב של אותם אזרחים הנפגעים מהרודן הסורי". ההודעה המבישה הזאת מעידה בעיניי על אובדן דרך וערכים, בלבול וחנופה. אובדן דרך כי במשך עשרות שנים העם הסורי אינו מקבל את נוכחותנו באזור. מלחמת העצמאות, מלחמת יום כיפור והתמיכה בחיזבאללה נועדו לפגוע בנו כמה שיותר, מתוך כוונה לסלק אותנו מכאן. לכן, הניסיון לייחס דווקא לנו "מסך עוינות ואיבה" פשוט אינו נכון. המסך הזה נבנה בעמל רב על ידי העם הסורי ומנהיגיו, ובתי הקברות שלנו מלאים בתוצאותיו. דוד המלך לא העלה על דעתו שצריך להתפלל עבור האויב. בספר תהילים הוא מבהיר מה צריך לעשות לאויב כזה:

      א ש??יר מ?ז?מו?ר ל?א?ס?ף.
      ב א?לה?ים א?ל-ד??מ?י-ל?ך?; א?ל-ת??ח?ר?ש? ו?א?ל-ת??ש??קט א?ל.
      ג כ??י-ה?נ??ה או?י?ב?יך?, י?ה?מ?יו?ן; ו?מ?ש??נ?א?יך?, נ?ש??או? ראש?.
      ד ע?ל-ע?מ??ך?, י?ע?ר?ימו? סו?ד; ו?י?ת?י?ע?צו?, ע?ל-צ?פו?נ?יך?.
      ה א?מ?רו?--ל?כו?, ו?נ?כ?ח?יד?ם מ?ג?ו?י; ו?לא-י?ז??כ?ר ש??ם-י?ש??ר?א?ל עו?ד

      במזמורים נוספים בתהילים, דוד מביע את עמדתו בצורה ברורה אף יותר. וזה מוביל אותי לאובדן הערכים: מעולם בתולדות העם היהודי, לא נאמרה תפילה עבור הצלת ציבור של גויים ועוד כאלו שרוצים להרוג אותך ברגע הראשון שיתאפשר להם ועוד בחודש אלול. ולכן, הדהימו אותי תגובות אוהדות לתפילה בנימוק שזהו מוסר יהודי. זה לא. זה בדיוק מוסר נוצרי: לשתוק מול זוועות רבות כל כך בעולם ולהתפלל דווקא עבור האוייב שלך כשהוא חווה אסון. מי היא הסמכות ההלכתית שהתירה ל"בני עקיבא" לחרוג בצורה כל כך בוטה מהדרך היהודית ולחקות את הנוצרים? על מה היא מתבססת? ואולי, רק אולי, בלבלול גרם לקריאה לתפילה לשלומו של העם הסורי?

      מסופר במדרש שכאשר טבעו המצרים בים התחילו המלאכים לומר שירה, ואלוקים אומר להם "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני?" (מסכת מגילה, דף י' עמ' א). האם יתכן שמישהו בהנהגת "בני עקיבא" התבלבל בין הבקשה לא לשמוח לנוכח האסון שחווה האויב לבין להתפלל עבורו?

      אנחנו נמצאים בתקופה של בלבול. תקופה שחיילי צה"ל רוקדים עם תומכי חמאס בחברון. זה כל כך יפה עד שזה משכיח מאיתנו את חוסר האחריות שבמעשה. דווקא מההנהגה שלנו נדרש קור רוח ושמירת קשר עין עם המטרה כל הזמן. שלא ניפול במלכודת של "וישמן ישורון ויבעט". לכן, כששמעתי אתמול את ההודעה של תנועת "בני עקיבא", נעצבתי מאוד. פתאום הבנתי עד כמה פרקים שלמים בתנ"ך וספרי הנביאים נמחקו מהתודעה היום יומית שלנו. עד כמה הפסגה שלרגע היה נדמה שהיא קרובה, כל כך רחוקה .