פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הציונות הדתית צריכה לעסוק בסוגיות של ה"שמאל"

      כוחה של חברה נמדד ביחסה לאחר. לכבוד עשרת ימי תשובה, הרבנית יפה גיסר מציעה נקודת מבט שונה על מיהו ה"אחר" בחברה ועל היחס הנכון כלפי מי ששונה מאיתנו

      באשיר אבקר פליט מדפור (דרור עינב)
      פליט מסודן (צילום: דרור עינב)

      את שנת הלימודים הנוכחית פתח שר החינוך החדש, הרב שי פירון, בהנפת שני דגלים מרכזיים ראשונים, שהונפו אל על כבר במהלך החופש הגדול. הראשון - ההחלטה שהנושא החינוכי המוביל בשנת תשע"ד בכל מערכות החינוך יהיה היחס לאחר, ובלשון משרד החינוך - "האחר הוא אני". השני - ביטול המיצבים, קרי המבחנים שנועדו לבחון את רמת התלמידים באי-אילו מקצועות. שתי החלטות אלו משקפות בעיניי אמירה רחבה והתבוננות אחרת על תפקידה של מערכת החינוך ועל תפקידם של אנשי חינוך, של רבנים, של נבחרינו בכנסת ישראל, ושל כל מי שנמצא בעמדה של הנהגה וקבלת החלטות.

      אין עוררין על כך שההישגים הלימודיים של תלמידי ישראל חשובים מאוד, אבל חוסנה של מדינה וכוחה של חברה קשורים גם בלכידות הפנימית של אזרחיה. שתי ההחלטות לעיל אינן משנות סדרי עדיפויות, אלא מבטאות רעיון אחר: האנושיות, ה"דרך ארץ", המידות, החינוך הערכי, היכולת לפ?נות מקום להתבוננות-עומק בסביבה הקרובה שלנו – כל אלה חשובים לנו כחברה וכעם יהודי, לפחות כמו ההישגים שלנו במתמטיקה.

      שר החינוך שי פירון בחדר המצב במשרד החינוך (מור שאולי)
      שר החינוך הרב שי פירון (צילום: מור שאולי)

      העם היהודי הוא ה"אחר" האולטימטיבי בעולם כולו לאורך כל ההיסטוריה ומתוך כך גדולה מחויבותו הדתית והמוסרית לאותם "אחרים"

      אני אישית אינני מחבבת את המושג הרווח כל כך בשיח האינטלקטואלי-הפוסטמודרני, מושג ה"אחר", אולי בשל "אחר" התלמודי, רבי אלישע בן אבויה, ששנה ופירש, ו"אחרותו" מהדהדת בקול לאורך כל הדורות. ואולי מפני שהמונח "אחר" מבליע קונוטציה של שיפוט ערכי שלילי.

      ואולם נראה לי כי אין עוררין על כך שהעם היהודי הוא ה"אחר" האולטימטיבי בעולם כולו לאורך כל ההיסטוריה, ודווקא מתוך כך גדולה מחויבותו הדתית והמוסרית לאותם "אחרים" החיים בתוכו ולצדו: בכיתה, בקהילה, בצבא ובמקום העבודה; אלו שאין ויכוח על צרכיהם המיוחדים, על זהותם התרבותית השונה, על זרותם הנובעת מהיותם מיעוטים בחברת הרוב, על מוגבלותם, ועוד. מי קובע את אחרותו של הזולת וכיצד? מה הופך קבוצה אחת לאליטה מובילה ואת רעותה לקבוצת ה"אחרים" המודרת, המדוכאת או הפגועה? ובעיקר – האם כל "אחרות" היא לגיטימית? הדיון סביב שאלות אלה הוא דיון פילוסופי סבוך ומרתק.

      חרם כיתתי (ShutterStock)
      מחויבות דתית ומוסרית לאותם "אחרים" החיים בתוכו ולצדו (אילוסטרציה. צילום: ShutterStock)

      הגיעה השעה שהציונות הדתית תבחר לעסוק בסוגיות הנחשבות לנכסי צאן ברזל של ה"שמאל" הישראלי, כגון היחס לאחר והיחס לגוי

      מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מציבה אתגר גדול לכלל אזרחיה על מגזריהם השונים המגוונים והמקוטבים – לחיות יחד מתוך כבוד, סובלנות והכלה. נראה לי שהגיעה השעה שהציונות הדתית תבחר לעסוק בסוגיות הללו הנחשבות לנכסי צאן ברזל של ה"שמאל" הישראלי, כגון היחס לאחר והיחס לגוי. היכן תבוא לידי ביטוי האחריות של כל אחד מאתנו לתיקון עולם בסוגיה זו? וכיצד עושים זאת? היש איזה "פטנט" ליצירת הכלה, כבוד, סובלנות או מצע משותף שיאפשר חיי קהילה, עם וחברה ממקום "אחר"?

      ה"פטנט" מצוי, להבנתי, בהפנמת עומק חינוכית ודתית של מילותיו של רבי עקיבא במסכת אבות: "ח?ב?יב א?ד?ם ש??נ??ב?ר?א ב??צ?ל?ם. ח?ב??ה י?ת?ר?ה נו?ד?ע?ת לו? ש??נ??ב?ר?א ב??צ?ל?ם, ש??נ??א?מ?ר, "ב??צ?ל?ם א?ל?ה?ים ע?ש??ה א?ת ה?א?ד?ם."

      ראש השנה הינו יום בריאת העולם והאדם. עמידה אל מול צלם אלוקים של הזולת באופן מלא תהפוך את "אחרותו" לאנושית וראויה. אני מאמינה גדולה בחינוך ובכוחו לעצב את דמותם של היחידים ושל החברה, ומתוך כך להוביל לבניית חברה המכבדת את האחר ודואגת לחלשים בה. יהי רצון שמשנתו של רבי עקיבא תהווה בסיס למערכת היחסים שתשרור במדינת ישראל בשנה הבאה עלינו לטובה. לכבודו של כל אדם, לצלם א-לוהים שבו ולתיקון עולם.

      הרבנית יפה גיסר היא מנהלת פיתוח בעמותת יסודות שבמכללה האקדמית הרצוג, העורכת זו השנה הרביעית את כנס "יסודות" למחנכי אזרחות בחמ"ד אשר יעסוק השנה בקבלת האחר בחברה.