הרב עובדיה יוסף: מגדולי המהפכנים שקמו

היום לפני 93 שנה, י"ב בתשרי, יומיים לאחר צום יום הכיפורים תרפ"א, נולד בנם הבכור של יעקב וגרגיה - עובדיה יוסף. כבר בהיותו בן 17 כתב בהקדמה לספרו הראשון :"נועדתי לגדולה ולא אכפת לי אם אתם אומרים עלי שאני יהיר". בימים אלה, ממיטת חוליו, הוא משלים את ספרו ה50, והפעם, בענייני תרומות ומעשרות כחלק מסדרת הספרים "חזון עובדיה" עליה הוא ממשיך לעמול לסירוגין מביתו ומבית החולים, וידו עוד נטויה כי בכוונתו להוציא בשלשה חודשים הקרובים עוד שלשה ספרים הלכתיים בסדרה. מה שאומר, קצב של ספר אחד בכל חודש, הספק בהחלט לא רע גם לצעיר ממנו.

בספרים אלה, כמו גם בעשרות חיבוריו הקודמים, הוא מבקש לשמש ולהיזכר כפורץ דרך בתחום פסיקת ההלכה, כמי שלא הלך במסלול של רבנים קודמים לפניו, במסורת הפסיקה המחמירה, אלא אזר אומץ להתיר ולהקל. השבוע ,רצה הגורל והוא מימש "על בשרו" את תפישתו ההלכתית כשציית לרופאיו ושתה מים ביום כיפור מפני "פיקוח נפש", מוטו מרכזי בשיטתו ההלכתית, הדוחה ע"פ הרב עובדיה, אפילו את היום הקדוש ביותר במחזור החיים היהודי.

לכן, כאשר שואלים אותי מאז כתבתי בשנת 2004 (ביחד עם העיתונאי אנשל פפר) את הספר : "מרן - עובדיה יוסף, הביוגרפיה", מיהו הרב עובדיה האמיתי? האם הוא רב נערץ שמאות אלפי יהודים ברחבי העולם מנהלים את אורחות חייהם לפי פסיקותיו? או מנהיג תנועה פוליטית צר אופקים שבדרשותיו משתלח בחריפות ובלשון בוטה בפוליטיקאים, שופטים, ואישי רוח חילונים? כמי שמלווה את תנועת ש"ס כעיתונאי כמעט מיום הקמתה, ואת הרב עובדיה מימי בחרותי, תשובתי בעניין זה ברורה וחד משמעית - הרב עובדיה ייזכר כפורץ דרך בתחום פסיקת ההלכה אף שמעולם לא קרא ספר שאינו "ספר קודש" ולא עסק בפילוסופיה ומחשבה.

תולדות הספרות התורנית שזורות ברבנים שהיו פוסקים ומנהיגים בדורם, אך כעבור מאה ומאתיים שנה נשכחו כמעט לגמרי. לעומתם הרמב"ם, רבי יוסף קארו, הבעל שם טוב, הגאון מוילנה, ה"בן איש חי" והחפץ חיים נתקבעו לדורות לעיתים בזכות ספר מסוים ואחרים זכורים במנהיגותם או בהיותם אנשי מופת שייסדו שיטות לימוד והעמידו דור של תלמידי חכמים.

הנני מסתכן ומעריך שהרב עובדיה ייזכר בהיסטוריה היהודית כאבי המהפכה היהודית וכמי שחיבר עשרות ספרי הלכה שהפכו ל"קודקס תורני" שגם בעוד כמה דורות ימשיכו חובשי ספסלי בית המדרש מכל הזרמים לעיין בספריו "יביע אומר" ו"יחווה דעת". ולא רק הם, גם בעלי בתים פשוטים ינהגו בביתם ברוח פסיקותיו של מרן ה"בית יוסף" וסידורי התפילה עם פסיקותיו של "חכם עובדיה" ימשיכו להיות מחולקים בחלק גדול מבתי הכנסת הספרדים בירושלים, טבריה, לונדון והקהילה החלבית בניו יורק. כל שאר הדברים: ההשתלחויות באישים שונים והפוליטיקה שמסביבה, יישכחו עד מהרה, כאילו לא היו.

תנועת ש"ס שהקים, תציין בעוד חודשים אחדים ארבעים שנה לקיומה. מה שהחל כיוזמה מקומית בירושלים ובני ברק להקים מפלגה ספרדית חרדית שתתמודד על תקציבים מול המוסדות החרדים האשכנזים, הפכה להיות מפלגה שורשית שתקעה יתד בפוליטיקה הישראלית .

רבים שואלים אותי האם הרב עובדיה הוא שבנה את ש"ס או שמא להפך, האם ללא הכוח הפוליטי, המשרות והתקציבים, גדולתו התורנית לא הייתה מופצת ברבים. התשובה היא שגם וגם. ללא ש"ס ספק אם הרב עובדיה היה מסוגל להגיע לקהל רחב כל כך וגדולתו התורנית לא הייתה מופצת באופן רחב הרבה יותר מכפי שזכו רבנים גדולים לפניו, והיו לא מעטים כאלה (הרב עוזיאל והרב ניסים הם שתי דוגמאות לרבנים גדולים שמעט נשכחו). אכן, תנועת ש"ס סייעה להפוך את הרב עובדיה מרב ראשי לשעבר שהיה גדול בתורה ל"גדול הדור הספרדי". מצד שני, חייבים לזכור רגע לפני שיהפוך לדמות תורנית נערצת אפופת מיתוסים, שהרב עובדיה היה "היחיד בדורו" ללא קשר לש"ס. אפילו מדינת ישראל החילונית הכירה בגדולתו והעניקה לו ב1970 את פרס ישראל 14 שנים לפני שקמה ש"ס.

מה שהניע אותו היה "להחזיר עטרה ליושנה" הרבה לפני שהפך לסיסמא פוליטית של ש"ס. והוא התכוון לכך שהחרדים הספרדים הם הראויים להיות בעלי הבית ההלכתיים בארץ ישראל. איך שהוא, בדרך שבה צעד, במהלך תחנות חייו השונות, ובדרכו רבת הניגודים, משהו השתבש. אף שמבחינתו של הרב, בן התשעים ושלוש, תנועת ש"ס הייתה תמיד מכשיר בלבד, עוד הרבה לפני "גזירות לפיד" והסתלקותם מהקואליציה.

בהיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית הוא ייזכר כמי שעמד בראש מפלגה שבמשך שנים הייתה סמל לשחיתות וסחיטת הקופה הציבורית."יש רגעים שאני אומר,הלוואי שלא הייתה קמה התנועה הזאת,ולא הייתי צריך לשלם את המחיר הנורא הזה", אמר לא אחת, לאחר עוד אחת מפרשות האקטואליה בהן כיכבה מפלגתו.

ולא זו אף זו, ברוב מאבקיו האידיאולוגים הוא טרם הצליח, אף שש"ס אינה עוד אפיזודה חולפת, בכל המאבקים הקשורים בדת ומדינה נאלץ הרב עובדיה להתכופף בפני ההגמוניה האשכנזית והנהגתה הרוחנית בעיקר זו הליטאית, וסימני העצמאות ברוח "הרב יוסף קארו" שלהם הטיף הרב עובדיה בשישים השנים האחרונות, טרם נראו באופק הפוליטי או תורגמו לחיי המעשה. כמו כן, למרות הצלחתה של מערכת החינוך שהקימה ש"ס, ברוח משנתו של הרב, עד היום, מרבית נכדיו ואף ניניו שלו, כמו גם ילדיה של האליטה הש"סניקית, מתחנכים במוסדות החינוך האשכנזים ולא "במעיין החינוך התורני". אבל כאמור כל זה יעלם ברגע שהאבק יישקע.

בראייה היסטורית, תיזכר בעיקר תעוזתו וחדשנותו במציאת פתרונות יצירתיים לנושאים הלכתיים מורכבים וכמי שדחף בכל כוחו למנף את המונח ההלכתי "כח דהיתרא עדיף", וזה אומר: התרת עגונות, הכרה ביהדותם של הפלשים והקראים, "מותר לשקר מפני דרכי שלום" ועוד ועוד.

בעוד דור אחד או שניים איש לא יזכור את אמירותיו השנויות במחלוקת, את דמותו מהתוכנית "חרצופים" ואף לא את המריבות החוזרות ונשנות בבית הרב והמפלגה בין מחנה אריה דרעי למחנה אלי ישי .יתרה מכך, ספק אם תנועת ש"ס תהיה אז עדיין קיימת במתכונתה הנוכחית. סביר להניח, כי אחרי לכתו, תיווצר בש"ס הנהגה רבנית מורחבת, מעין "פדרציית רבנים" שתכלול יותר גוונים בציבור הספרדי לרבות רבנים תימנים ומרוקאים שחלקם חשים כי בעידן הרב עובדיה הם נאלצו להנמיך את ראשם. כך או כך, חמישים הספרים שחיבר עד כה, שכבר הפכו לנכסי צאן ברזל עבור קהילות יהודיות בישראל ובחו"ל, יישארו לדורות בארון הספרים היהודי.



ניצן חן הוא מחבר הספר: "מרן- עובדיה יוסף הביוגרפיה". שימש ככתב הערוץ הראשון לענייני חרדים וכיום מכהן כמנכ?ל לשכת העיתונות הממשלתית