מנהג בכל תפוצות ישראל, שבכל אחד מלילי חג הסוכות מזמינים את אחד מאבות האומה להתארח בסוכה: אברהם, יצחק, יעקב, , משה, אהרון, יוסף ודוד (לפי מנהג הקבלי של עדות המזרח וחוגים חסידיים). המנהג נקרא 'אושפיזין' שלקוח ממילה פרסית הקשורה למילה הלטינית hospes שמשמעותה היא אורח. המנהג מופיע בפעם הראשונה בזוהר כחובה להזמין עניים להתארח בחג להשתתף בשמחת המועד (בדומה לנהוג בסדר פסח, שם מצהירים, בארמית: 'כל מי שרעב שיבוא ויאכל, כל הצריך, שיבוא וישתתף בפסח'). אולם, דאגה זו לעניים איננה נחלת הקבלה בלבד.
אבן יסוד ביהדות, כפי שקבע הרמב"ם 'וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו.' (הל' יום טוב ו, יח):
הזוהר מוסיף עוצמה רוחנית ומיסטית לצו מוסרי-דתי זה, ומספר שרב המנונא סבא היה עומד בפתח סוכתו ומכריז: 'נזמן לאושפיזים- נסדר השולחן; ועמד על רגליו ומברך ואומר: '"בסוכות תשבו שבעה ימים": שבו אושפיזים, עליונים, שבו! שבו, אושפיזי האמונה, שבו!...שמי שיש לו חלק בעם ובארץ הקדושה יושב בצל האמונה לקבל אושפיזים לשמוח בעולם הזה ובעולם הבא, ועם כל זה צריך לשמח עניים.' זאת אומרת, שבשכר הזמנת עניים ונזקקים לחגוג עמו זוכה האדם להקביל פני 'אושפיזי האמונה,' אבות האומה שבחייהם דאגו להכניס אורחים ולספק לנזקקים את צרכיהם, ולארחם בסוכתו. וכל זה 'משום שחלקם של האושפיזים ההם שזימן, לעניים הוא' (משנת הזוהר, מהד' י' תשבי, ח"ב, עמ' תקנט).
מנהג האושפיזין טומן בתוכו הרבה יותר משמעות משילוב של צדק חברתי ומשמעות דתית מיסטית. במידה רבה, הוא מבטא את הכפילות המובנית ביהדות בכל הקשור לתפיסת זמן ומקום. או, כפי שהזוהר בעצמו רומז, יש בו גם מהעולם הזה וגם מהעולם הבא. קודם כל, כפי שכבר ציינו גם הוגים כמו הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל וגם חוקרים כמו יוסף חיים ירושלמי ז"ל, היהדות מתייחסת לזמן כרצף. כך, העבר מהווה גורם מכונן וחי בתודעתו של האדם. גיבורי התנ"ך וגדולי האומה לדורותיהם, כמו ההיסטוריה היהודית כולה, לא חווים אותם כמתים ובלתי רלוונטיים. הם נתפסים כחיים, נגישים, ומשפיעים על החיים היום. במובן זה, אופיו האימננטי של הזיכרון של היהודי מתבטא במנהג האושפיזין כשבעל הסוכה מחקה את דוגמת אבותיו, ומזמין את עניי עמו לחוג אתו ובזה זוכה להרגיש את נוכחותם.
מנהג האושפיזין, בצורה נועזת, גם מעצים את משמעות מצוות ישיבת סוכה. כידוע, שני הסברים ניתנו בספרות חז"ל לפסוק 'ל?מ?ע?ן י?ד?עו? ד?ר?ת?יכ?ם כ??י ב?ס??כ?ו?ת הו?ש??ב?ת??י א?ת?ב??נ?י י?ש??ר?א?ל ב??הו?צ?יא?י או?ת?ם מ?א?ר?ץ מ?צ?ר?י?ם.' (ויקרא כג, מג). לפי רבי אליעזר מדובר ב"סוכות ממש", ולפי רבי עקיבא "ענני כבוד היו", היינו נוכחות השכינה (ספרא אמור פרשה יב). הזמנת האושפיזין, לפי הזוהר, גורמת לישיבה ב'צילא דמהמנותא,' קרי בצל השכינה ומכניסה למצווה שינוי אופי בהתאם.
הרב ד"ר ג'פרי וולף הוא מהמחלקה לתלמוד ותושב"ע ע"ש נפתל-יפה, אוניברסיטת בר-אילן