ח"י תשרי, יום שלישי של חול המועד סוכות, הוא יום פטירתו של ר' נחמן מברסלב. ר' נחמן מברסלב וחסידות ברסלב יצאו זה זמן מגדר "מגזר" מסוים בעולם החרדי והדתי והפכו להיות מרכיב פעיל בתרבות היהודית והישראלית. לר' נחמן ולחסידי ברסלב יש נוכחות בפרהסיה הישראלית, ביצירות הספרות, במוזיקה הקלה ואף בקולנוע הישראלי בסרטים, כגון :"האסונות של נינה", "אושפזין" ו"המשגיחים". גם לקולנוע העולמי הגיעו ר' נחמן וחסידיו כמו בסרט של הבמאי ההוליוודי פול מזורסקי , "מסע אל העליצות היהודית", המתאר את העלייה ההמונית לאומן בראש השנה.
בנוסף לכך גם יצירתו הספרותית של ר' נחמן מעוררת עניין רב והדים ספרותיים הרבה מעבר למעגלים חסידיים. "ספר סיפורי מעשיות" הודפס בעשרות מהדורות ותורגם לשפות רבות. רבים מסיפורי ר' נחמן עובדו מחדש בידי קשת רחבה של סופרים ואנשי רוח, בהם מרטין בובר, יהודה יערי, ישראל הר, אהרן אפלפלד ופנחס שדה, שהביאו את יצירתו לקהלים רחבים מחוץ לעולם החסידי ואף מחוץ לעולם היהודי. על אלה ניתן להוסיף יוצרים רבים שבכתביהם ניכרים רשמי יצירתו ודמותו של ר' נחמן, נציין באופן שרירותי רק כמה מהם כי רבים הם: מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, י"ל פרץ, מאיר סמילנסקי (מ' סיקו), יוחנן טברסקי, יהודה יערי, ש' שלום, ש"י עגנון, חיים באר, זלדה וסיון הר-שפי.
התקבלות חמה זו של סיפורי ר' נחמן מאוחרת היא; בימים שבהם פורסמו הסיפורים זכו הללו להתנגדות נחרצת. כבר בהקדמה שכתב ר' נתן למהדורה השנייה של "ספר סיפורי מעשיות" נשמע הד לביקורות שעלו כנראה מתוך החסידות עצמה לאחר הפרסום הראשון של הסיפורים: "שמוע שמענו קול שאון באמרם כי לא נכון להדפיס סיפורי מעשיות כאלה". הביקורות הופנו כנראה כלפי המקום המרכזי שממלאים בסיפורים האהבה והגעגועים שבין איש לאישה, וכנגדן יצא ר' נתן והראה תקדימים לכך בספרותם של קדמונים.
הביקורת החריפה ביותר נשמעה מפי המשכילים שהפכו את הסיפורים למושא ללעג ולקלס. קולות הביקורת והלעג לא נדמו במשך למעלה ממאה שנה, ובתרצ"א (1931) הביע ההיסטוריון שמעון דובנוב את דעתו הנחרצת: "כל המעשיות של ר' נחמן הן, לדעתי, דברי הזיה מתוך קדחת דתית של איש חולה בגופו וברוחו, ולחינם טרחו החוקרים החדשים ללכת בדרכי חסידי ברסלב ולבקש קורטוב של רעיון בגל של הבלים זה". אך הדברים האלה של דובנוב היו בבחינת קרב מאסף אבוד מול שינוי המגמה ביחס לסיפורי ר' נחמן, ובמהלך המאה העשרים הלכו מעגלי ההשפעה של הסיפורים והתרחבו עד מאוד.
נקודה חשובה בתחילתה של מגמה זו הייתה המהדורה של סיפורי ר' נחמן שתרגם ועיבד מרטין בובר, ויצאה לאור בשנת תרס"ו (1906), עם מבוא המספר בשבחם של הסיפורים. ר' נחמן וספרות היידיש המודרנית. "ספר סיפורי מעשיות" של ר' נחמן מברסלב (תקע"ו, 1816) ו"ספר שבחי הבעש"ט", שפורסם מעט לפניו (תקע"ה, 1815), היו ספרי הסיפורת הראשונים של תנועת החסידות, ושניהם ראו אור גם בעברית וגם ביידיש.
כמו במקרה של הספרות העברית, גם בתחום ספרות היידיש לא הייתה השפעתו של ר' נחמן רק בנקודת הזמן שבה פורסמו סיפוריו לראשונה: יצירתו נהפכה לקלסיקה שאליה חוזרים שוב ושוב כדי למצוא בה פשר ומענה ללבטי הרוח ומודל זמין ליצירה ספרותית ביידיש. ובלשונו של חנא שמרוק: "מתחילת המאה העשרים אנו עדים בספרות ובביקורת ביידיש לפניות חוזרות ונשנות אל סיפוריו של ר' נחמן כאל תופעה רעיונית-אמנותית העונה לחיפושים מודרניסטיים". היחס לסיפורי ר' נחמן היה "כאל מורשת חיה בספרות יידיש" שטעמה לא פג והרלוונטיות שלה לא נמוגה.
פרופסור צבי מרק הוא מרצה בחוג לספרות. אוניברסיטת בר-אילן