גילוי נאות: אני פולניה בת פולניה, בעלת עור בהיר יחסית, אך גדלתי עם שם מאוד לא פופולארי בקרב בני העדה. לא אחת ולא שתיים, נאלצנו להדגיש, "אנחנו אשכנזים".
כמה קל ונוח לעמוד מעל כל במה ולזעוק על הגזענות המטורפת האופפת את הציבור החרדי. בתקופת לימודיי בבית יעקב ביישוב בו גרתי, לא הייתי מהאשכנזיות הרבות בכיתה. אני בעד מקומות לימוד המקבלים ילדים לפי פרמטרים המתאימים לבית הספר ולא לפי צבע עור או שם משפחה, ובכל זאת, צר לי להשבית שמחות, אך אני חייבת להאיר שתי נקודות, ולא כאלו המסבירות כי גזענות קיימת בכל מקום. אינני מתעלמת או מכריזה כי אין אפליה כלפי ספרדים, אך רוצה בכל זאת להסביר כי הזעקה, לדעתי, אינה בפרופורציות הנכונות.
נעים להכיר- אפליה מכוונת כלפי אשכנזיות
את חנה (שם בדוי) אני מכירה מקרוב. אבא שלה יושב מדי יום ומחדיר בבני ישראל את תורת ה' ללא פשרות. חולצתו לבנה, מכנסיו שחורים, חליפה וכובע מפארים את בגדיו וכל אחיה לומדים במקומות תורניים. האם, חייכנית וטובת לב, מנהלת בגאון משפחתון. משסיימה הבת את לימודיה בכיתה ח', מתוך כל הסמינרים בעיר החרדית האדוקה בה הם מתגוררים, לא נמצא ולו אחד שיקבל את בהירת העור, הבלונדינית, המחונכת ובעלת ציונים טובים להפליא. והנערה בהירת העור הזו, אינה יחידה, כך מסתבר. אז בואו ונסו לצאת רגע מהבועה, כי יש בעיה גדולה להתקבל לסמינר חרדי, נקודה. צבע העור של הבחורה, לא סייע בידה וביד בנות רבות מרחבי הארץ, להבטיח את מקומן בסמינר.
חברה עיתונאית (אשכנזיה) מאששת את טענתי. לדבריה, בבית הספר הירושלמי בו לומדת בתה, יושבים צוות ההנהלה בתחילת שנת הלימודים של כיתה ח' ומקבלים אינפורמציה מהמורות של כיתות ז' בכל בית ספר ברחבי העיר, לאחר מכן מחליט כל צוות, באילו בנות הם חפצים שילמדו אצלן. אלו שויתרו עליהן מראש, אם הבנתם, צריכות להלחם, ללא הבדלי מוצא. עוד מוסיפה החברה, שאם בתוך חודש מתחילת שנת כיתה ח', בתה אינה מסודרת בסמינר, היא תהיה בלחץ. "להיכנס לסמינר היום, בגלל העומס, זה גיהינום. כולן במתח כי לאף אחת לא יותר קל וכלום לא מובטח". אז לפני צקצוקי לשון מזועזעים, היו מודעים לכל התמונה.
האופי השונה של העדות
וכעת, הבה נלמד מעט על האופי השונה של העדות, בעיקר בקרב ציבור שומרי התורה. יש כאן הרבה מעבר לשטחיות הנראית מעל פני השטח.
עד לפני המאה ה-20, הייתה יהדות אמריקה מורכבת ברובה מיוצאי ספרד. היום יש פחות מעשרה אחוזים. אומנם הקהילות המזרחיות הן העשירות ביותר וזוכות לפרסום, אך למעשה מדובר במספרים זניחים. בקרב הקהילות הספרדיות ישנו חינוך משלהם, בו הם גאים וכך הם משמרים את המסורת והמנהגים. אולם, יהודי ספרדי המתגורר במה שמכונה out of town(ובתרגום מילולי "מחוץ לעיר"), רחוק מהערים המרכזיות כמו ניו יורק או לוס אנג'לס ואין לו חינוך ספרדי לילדיו.
רב ספרדי שנחשב כשומר בקנאות על ה"ספרדיות", למרות שהוא מכיר את העסק האשכנזי, מכיוון שלמד בישיבות אשכנזיות, הוזמן לסדר קידושין אצל משפחה שהחתן היה ספרדי והכלה אשכנזיה. הרב ביקש לברר מהי המנגינה האשכנזית של ברכות החופה. לשאלה מדוע ברצונו לברך במנגינה אשכנזית, ענה, כי על אף שהחתן ספרדי, הוא כבר "אשכנזי" דור שלישי. אביו התגורר "מחוץ לעיר" ולא הייתה אפשרות לחינוך ספרדי. לכן הוא גדל כאשכנזי, התחתן וכך גידל את ילדיו. לחתן אין מושג מה זה להיות ספרדי.
12 השבטים - 12 עדות ומנהגים
עם ישראל נוצר כ-12 שבטים, לכל אחד הנוסח והמנהג שלו ואנו בסך הכל המשך של השבטים. לכולנו תורה אחת, וזה מצוין שמתחתנים זה בזה, אבל אם ספרדיה נישאת לאשכנזי, עליה לנהוג כמותו וכן אשכנזייה שנישאת לספרדי. כשבת ספרדייה נכנסת לסמינר אשכנזי, היא מועדת לאבד את הייחודיות שלה. לא פעם המורות האשכנזיות אינן מכירות מנהגים והלכות ספרדיות והן מלמדות דברים שאינם מתאימים להן. ישנם בתי ספר מועטים בהם מלמדים את כל ההלכות, גם של הספרדים וגם של אשכנזים. בת שמתחתנת ומקימה בית צריכה להכיר את ההלכות הללו. ישנן עדויות מפי בנות ספרדיות שדיברו בכאב אמיתי על כך שהן אינן בקיאות בהלכות ובמסורת שלהן.
אז אני לא מבינה, אם רוצים שלא תימחק המסורת כמו בארצות הברית, מדוע לא מקימים מוסדות איכותיים לספרדים? ואם חושבים שהבנות באמת "שוות", אז למה רק אם היא לומדת אצל האשכנזים היא נחשבת שווה? אין בזיון גדול מזה. אני בעד שיקבלו את כולן, כפי שאמרתי, כל בחורה איכותית, ללא הבדלי מוצא, רק חשוב לזכור שיש לכך תוצאות.
האפליה והגזענות שייכת לרבים מבני המין האנושי ולא מצאתי לה פתרון, אני רק חושבת שכאשר מדברים על שומרי תורה ומצוות, ומבינים שיש לכל אחד את הדרך שלו, על כולם לשמור בגאון ובגאווה את המסורת שלהם ולהקים ולפאר אותה במוסדות לימוד הטובים ביותר. על אותו משקל, אם אפשר לחזור לנקודת ההתחלה, בית ספר שפונה לבנות ליטאיות, לא שש לקבל בנות חסידיות, על אף שהן כולן אשכנזיות. מדוע? כי יש להן מוסדות משלהם, על מנהגיהם ומסורת מדורי דורות. לא תמיד מדובר רק בשחור ולבן.
,