ניצן הורביץ: היהדות היא הומניסטית, דמוקרטית וחופשית

בימים האחרונים קשה שלא לשים לב איך מתחת לפני השטח, ובעיקר גם מעליו, סערת הבחירות המוניציפאליות כובשת כל חלקת אדמה פנויה וטובה, שלטים על מרפסות גבוהות, צמתים מעוטרים בפרצופים מחייכים של הנבחרים וברושורים שממתינים מתחת לווישרים של מכוניות. פתאום יישובים מוכי גורל (או מיקום) שבחיים לא שמעת עליהם, הופכים תוססים כל כך עד שאפילו פריימריז של חברי מרכז הליכוד עם נקניקיות בגני יהושוע מחוויר לעומתם. בתקופה חמה כזו, אני לא יכול להישאר אדיש וחיפשתי למצוא את הנקודה היהודית בקלחת המעניינת הזו.

לא הרבה זמן לקח לי עד שהחלטתי לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה מהזווית היהודית דווקא על ידי מפגש עם חבר הכנסת ניצן הורוביץ, מועמד מרצ לראשות עיריית תל אביב. האמת, שגם ביום ככל הימים יש המון סיבות טובות לראיין את הורוביץ, הוא חבר כנסת בולט וצבעוני, חבר בוועדת החוץ והביטחון, זוכה פרס הפרלמנטר המצטיין לשבת 2012 ופרס פראט לעיתונות ירוקה וסביבתית, עיתונאי בכיר לשעבר, וחבר הכנסת ההומוסקסואל הראשון (המוצהר) בכנסת ישראל. בהבזק המחשבה הראשוני שלי על השחקנים המעניינים הרבים המשתתפים בקרב הזה, ניצן נדמה עלי כדמות הרחוקה ביותר מהיהדות, וזה בדיוק מה שמשך אותי אליו- לגלות האם ואיך היהדות נוגעת בו, והאם וכיצד הוא מאמץ אותה אל חיקו בחזרה.

את השאלות הראשונות בראיון שאלתי עוד כשהייתי ספק מופתע ונבוך, ספק מרגיש רצוי ונינוח, כי כשאמרתי לדוברת שלו שאני מעדיף ראיון שקט ואישי, לא שיערתי בנפשי שבסוף הראיון יתקיים בסלון ביתו והוא יפתח לי את הדלת בשורטס וכפכפים. אחרי הסתחבקות קצרה, נכנסתי לעניינים: אתה חילוני לגמרי, אמרתי בעודי מנסה לא להעליב, ויש דתיים רבים החוששים מהאפשרות שתיבחר לראשות העיר. מה יש לומר כדי להניח את דעתם? ובכלל, איזה מקום לדעתך יש ליהדות האורתודוקסית בתל אביב? "אין לאף אחד ממה לחשוש. תל אביב היא עיר פתוחה וחופשית לכולם, וזה היופי והקסם שלה- שיש בה מכל המינים, הדתות, והסוגים. והאמת היא, שכבר הרבה מאוד שנים הקהילות בה חיות זו לצד זו בשקט ושלווה. ובתוך כך, כמובן שגם לקהילה האורתודוקסית יש מקום בתל אביב".

לאט לאט, ולפעמים מהר מהר, הקרחונים נמסו והלבבות נפתחו, הרגשתי בנוח לשאול שאלות מעט יותר אישיות, אז הקשיתי: מה זה אלוהים בשבילך? "בעיני שאלות של אמונה אישית, זה עניין אישי של הבן אדם. אני דוגל באמונה של "צדיק באמונתו יחיה", וכל אחד במה שהוא מאמין זה בסדר. ביהדות אומרים שיש 70 פנים לתורה, וב 70 האלה יש מרחב גדול, ואני נמצא במרחב הזה". מתוך כך, המשכתי לשאול: יש מצווה אחת בתורה שאתה מתחבר אליה במיוחד? "איך אמר ההוא (הלל הזקן, א"ש)? אתה רוצה את כל התורה על רגל אחת? זה ואהבת לרעך כמוך. לתפיסתי היהדות היא דת הומניסטית, דמוקרטית וחופשית". כמובן שלא כל כך הסכמתי איתו, וניסיתי להוכיח לו ההפך מן הכתובים, אבל בסופו של אותו ויכוח החלטנו להסכים שלא להסכים.

במהלך ראיון קורים המון דברים משמעותיים וחשובים, שאין ביכולתו של הכותב להעבירם לקורא, וגם אם ירצה וינסה לא יצליח באמת. בכל זאת, במהלך הריאיון קרה דבר מרתק, ככל שחלפו הדקות והשיחה התעמקה, נפלו לי בזו אחר זו אבני חומות הדעות הקדומות. הסטיגמות התנפצו כמו קצף גלים על החוף, וגיליתי בניצן, שעד לפני שעה קלה ראיתי בו הפוליטיקאי הכי רחוק מהיהדות בעיני ולפתע אני מגלה קשר עמוק ואוהב לתורת ישראל, וחיבור אמיץ למסורתו ומורשתו. למשל, המחויבות שלו לדאגה זכויות האדם, רגישותו לצדק חברתי, נתינת הדגש בחייו למוסריות והתנהגות אנושית ראויה, הן למעשה לב ליבה הפנימי של תורת ישראל, והן למעשה הציווי הראשוני והבסיסי ביותר שחוזר שוב ושוב לאורך התורה כולה. גיליתי בניצן עוד המון זוויות שיש בהן קשר עצום ליהדות, אבל אפילו מהזווית האנושית-חברתית בלבד, יש כאן חיבור עצום למורשת ישראל וכוונתה האמיתית.

בכל אופן, עם רגל וחצי בחוץ, אחרי חיבוק חברי ואיחולי הצלחה הדדיים, בעודי מרחף עם אנרגיות חיוביות של אחדות בעם ישראל ותחושות של דמיון רב בינינו, אופפות אותי, נכנס לביתו לפתע המעוצב במרכז תל אביב המחזאי עידו ריקלין, בן זוגו לחיים של ניצן. זה החזיר אותי מהר מאוד חזרה לאדמת המציאות, וההנחות והאמונות הקודמות שלי, חזרו אלי ביתר שאת. הן הזכירו לי שהעניין הזה הרבה יותר מורכב ממה שזה נראה, נכון שיש 70 פנים לתורה, ונכון שהיהודים לוקחים את היהדות למקומות מאוד רבים ומגוונים, ולפעמים קשה לדעת אם בין סוגי היהדות כפי שאנשים שונים רואים אותה, למעשה לא רב המפריד על הדומה, והאם אנחנו בעצם תאומים זהים, אחים בדם, אחים חורגים, או שמא אחים חורגים לאלוהים.