פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      העם מבין מי גדול אמיתי ומי ראוי להערצה

      מוח מזהיר, זיכרון נדיר ולב ענק; מחפש תמיד להקל, ורואה את דמעת העשוקים: הרב ישראל מאיר לאו, מחשובי הרבנים בארץ ומי שהכיר מקרוב את הרב עובדיה יוסף, נפרד בטור מיוחד

      כאשר פילסתי את דרכי אתמול במסע ההלוויה, הבטתי סביבי וראיתי דמויות שחורגות מהמגזר ההומוגני שאליו נטו לייחס את הרב עובדיה יוסף זצ"ל. היו שם מכל הגילים, מכל העדות, וההתרפקות על דמותו הייתה כה חזקה, שראיתי כי לעם יש חושים בריאים להכיר מיהו גדול אמיתי ומי ראוי להערצת המונים. החושים הללו לא יכולים לטעות כאשר הם נחלת מאות אלפי בני אדם. ראיתי בהלוויה אמש מפגן גדול לכבודה של תורה ולכבודו של נושא דגלה: הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

      היכרנו לפני למעלה מ-45 שנים, כאשר הרב נבחר להיות רבה הראשי של תל אביב יפו, בשנת תשכ"ח. הייתי אז בראשית דרכי בעולם הרבנות בעיר ומאז נקשר ביננו קשר אמיץ ורגשי, שנדמה היה לפעמים כקשר בין אב לבנו. אציין דוגמא אחת לקשר הממושך הזה. בשנת תשל"ט (1979) התמודדתי לרבנות הראשית של נתניה כאחד מ-16 מועמדים. ימים אחדים לפני הבחירות מצלצל בביתי הטלפון ב-23:00 בלילה. על הקו: הראשון לציון, הרב הראשי לישראל, הרב עובדיה יוסף. "אנא", הוא מבקש, "שלח לי את רשימת 30 חברי הגוף הבוחר ומספרי הטלפון שלהם. אני מתכוון לנסוע ליומיים למלון גלי צאנז בנתניה כדי להזמין אלי את כל הגוף הבוחר בזה אחר זה, להסביר להם ולשכנע אותם כי עליך להיבחר כרבה של העיר". התרגשתי מאוד כי ידעתי שהאיש חי יומם ולילה בעולמה של תורה. להתנתק ליומיים ולנדוד לעיר אחרת עבור רב צעיר שאינו נמנה על משפחתו והוא חף מכל אינטרס אישי - ריגש אותי הדבר עד דמעות. זכיתי בשבועות האחרונים לחדש ולחזק את הקשר האמיץ ביננו, כאשר לראשונה בדברי ימי המדינה זכינו שנינו לראות את בנינו, הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו, עולים על כס הרבנות הראשית לישראל, וראינו את עולמינו בחיינו.

      ראה את דמעת העשוקים

      ידוע לכל כי הרב יוסף זצ"ל חתר כל חייו ל"כוחא דהיתרא", כלומר לחפש את הקולא בכל מקום שההלכה מאפשרת זאת. בכוח זה הוא עמד בראש ההרכב של בית דין שטיפל במאות עגונות מלחמת יום הכיפורים, כי מבין 2,659 הנופלים היו מאות אנשי קבע ומילואים שהותירו אלמנות צעירות וחלקן התקשו למצוא היתר נישואין, גם אם ביקשו זאת, כי הזיהוי במקרים רבים היה למשימה כמעט בלתי אפשרית. החילופים של הצוותים, תוך כדי מלחמה, מטנק לטנק או מצוות לצוות, השריפה של הטנקים על יושביהם, הקשו עד מאוד לזהות מיהו החלל, וסכנה ריחפה על עתידן של אלמנות אלה. הרב עובדיה יוסף הדיר שינה מעיניו חודשים רבים ובסיכומו של דבר לא נותרה אלמנה אחת שלא נמצא לה היתר נישואין וסיכוי לבנות בית חדש בישראל מבית דינו של הרב.

      אחרי מותו של הרב עובדיה יוסף: סיקור נרחב בוואלה!
      850 אלף איש ליוו את הרב יוסף בדרכו האחרונה
      היום שאחרי: היריבויות יאכלו את ש"ס מבפנים?
      תחנות חייו של הרב עובדיה יוסף - בתמונות

      הרב עובדיה יוסף והרב ישראל מאיר לאו (יח"צ , רובי זר)
      קשר אמיץ ורגשי. הרב לאו והרב עובדיה (צילום: רובי זר)

      הביטוי המאוד שגור בפיו היה "את דמעת העשוקים אני רואה". בהספדי בהלוויה אמש, אמרתי כי היה לו מוח מזהיר, זיכרון נדיר ולב ענק, לראות את אנקת הדל ולהיות קשוב לרחשי לב המוני העם. זאת נוסף להתמדתו בלימוד התורה, שאין לה אח ורע. במו ידיו כתב את פסקי הדין והתשובות ההלכתיות בכל תחומי ההלכה, וחמישים ספריו המפארים את ארון הספרים היהודי הינם עדות חיה לגדלותו התורנית, לכושר הפסיקה ובכך הוא מורה דרך לכולם כיצד ניתן לנצל כל שעה בחיים ללימוד תורה ולרכישת דעת.

      הרב עובדיה יוסף מאושפז בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים (יח"צ , בני ביתו של הרב)
      מורה דרך לניצול כל שעה בחיים לרכישת דעת. הרב עובדיה יוסף (צילום: יח"צ)

      אסיים באנקדוטה אחת שלמדתי אודותיו עוד בטרם היכרתיו אישית. לפני 60 שנה בהיותי תלמיד ישיבה בירושלים, נהגתי לחפש ספרים משומשים בחנויות מיוחדות לכך בירושלים. בחנויות של שטרייבר, שטיצברג ופפנהיים יכולתי לרכוש במחיר זול ספרים שהיה לי צורך מיוחד ללמוד אותם. אלה היו שלוש חנויות צרות, קטנות וצפופות מאוד. בכל אחת היה סולם להגיע אל האצטבאות העליונות. שלושתם סיפרו לי כי על גבי הסולם הזה רגיל לעמוד אברך, בעל משפחה, שקדן מאין כמותו, שאין בכוחו לרכוש את הספרים בשל דוחקו הרב. הרשו לו לעמוד על הסולם, להוציא ספר שהוא חפץ בו ולעמוד כך שעה ארוכה, או שעות אחדות, עד שהוא עיין בספר מכריכה לכריכה, ירד בשיוט מן הסולם, אמר תודה, והספר היה מונח בראשו ובזכרונו עד יומו האחרון. הרב עובדיה יוסף היה בור סוד שאינו מאבד טיפה, ונתן דוגמא חיה להמוני תלמידיו ומעריציו, לכושר התמדה בלתי רגיל שבכוחו מגיעים מבירא עמיקתא לאיגרא רמא. תהה נשמתו צרורה בצרור חיי הנצח ויירבו כמותו בישראל.