הרשתות החברתיות נראות כאילו עוד רגע קט וקורסות. זה החל בשעות הבוקר, עם קריאות נרגשות לתפילות עבור הרב חיים עובדיה בן גורג'יה זצ"ל והפך מהרה לסטטוסים מרגשים, עצובים, נוסטלגיים, כולם משתפים על החוויה האישית לה זכו, או לא זכו בצל מרן, אחרים מביעים תנחומים, יש המעלים זיכרון פלוס תמונה ויש כאלו שסתם מעלים הגיגים בעקבות היום הקשה שפקד את עולם היהדות.
נחמה ברק בחרה לשתף שני סטטוסים. הראשון מיד לאחר קבלת הידיעה המרה: "ברגעים שכאלו אני מתחברת למקור ממנו הגעתי. לא משנה כמה 'הרחקתי לכת' ואינני מייצגת (לצערי) את המקום הזה אבל בעת שכזו אני מסתכלת מסביב ומבינה כמה האיש היה גדול וכמה אני קטנה. הפסקים, ההלכות, הדעות והמורשת שנותרה. זה שילדיי לא יכירו את גדול הדור ולא יראו אותו בעיניהם. הכאב עצום, העין דומעת והלב נשבר כי מה נותר לנו?!
י"ב בתשרי ה'תרפ"א- ג' בחשון ה'תשע"ד- היה נגלה ומעכשיו נסתר כי תורתו תהיה תמיד נר לרגלנו. צדיקים במיתתם קרויים חיים".
תחילה נלחצנו למקרא הכותרת בה בחר משה גלנץ לתמונה בה הוא יושב סמוך למרן: "גם אני חטפתי כאפה מהרב עובדיה יוסף. בהמשך הוא מפרט ואפילו מתגעגע לסטירה הזו. "לפני עשרה חודשים זכיתי לקבל את הסטירה הידועה מהרב עובדיה יוסף זצ"ל, הייתי עושה הכול כדי לקבל עוד אחת ממנו. הרב עובדיה היה פוסק ההלכה הגדול בדורינו, וללא ספק מהיום הדברים הולכים להראות אחרת, יהי זכרו ברוך".
יש את אלו שבחרו להתפייט, כך כתבה פניני גמזו: הגלימה נותרה בשולי הדרך, אז נקבצו זאבים לירשתה ובת קול מצווחת ואומרת: "על אלה אני בוכיה"...
שלמה טיקוצ'ינסקי בחר לשתף ברגע נוסטלגי, אם כי דאג לסיים בנימה אקטואלית: "פורים 1985. הרב עובדיה טרם הוביל את ש"ס. הגעתי לביתו ברח' ז'בוטינסקי בירושלים, יחד עם קבוצת בחורים עליזים שהתרימו למען 'פעילים יד לאחים'. הרב היה באמצע לימודו כמובן, הבית שקט, איש לא הטריד אותו, גם לא בפורים. הרב כיבדנו במשקה, שלף מארון הספרים כרך של 'שולחן ערוך', ושם, תחת הכריכה הסתתרו שטרות כסף רבים. שלף אחד ונתן לנו. היה זה 'מעשה רב', הלכה למעשה, שניתן ואף רצוי להחביא כסף בספרי הקודש. (מכאן למדה כמובן גב' גיטי וויס, החלפנית דשטיסל, עיי"ש)
אסף ליבוביץ' מוצא נחמה גדולה בתוך האבל: "אבו מאזן שלח תנחומים על פטירתו של הרב עובדיה. הוא וודאי מבין מה זה להתאבל על מותו של מנהיג רוחני. כי הרב עובדיה הוא הגשר שלנו למרחב. מרחב שמודרנה ואמונה שלובים זה בזה. יש ישראלים שמשתוממים היום על מה ולמה כל האבל. בשבילם יהדות, מזרחיות ומסורתיות בהכרח סותרות נאורות, מודרנה, מערביות וישראליות. לצערי, חלק מהישראלים במזרח אבל ליבם במערב. אבל אני משוכנע שהיום אנחנו הרבה יותר מובנים לשכנים שלנו. וזו נחמה גדולה.
ויעל נבון בהלם מבנה הנבון בן השבע, שמבין בענייני פרחחים:
אמא, יש שם בלוויה גם חסידים?
אני: כן!
הוא: גם ליטאים?
אני: כן, בטח, גם אשכנזים וספרדים וחילונים ודתיים, הוא היה גדול הדור!
הוא: יש שם גם פרחחים?
אני: (בהלם) כן, כולם!
הוא: כן, שמעתי שהרב עובדיה קידש כמה פרחחים
אני; מה????
הוא: נו, הם היו פרחחים, הוא עשה אותם צדיקים. הם בטח גם בלוויה.
אני: בטח!
ת.נ.צ.ב.ה.
בזמן מסע הלוויה, כתב שמוליק אברהם על התחושות שעולות בו למראה דתיים לאומיים המציפים את מאה שערים: המריבות והאינטריגות בין המזרוחניקים לש"סניקים שהתקשורת מנסה כל הזמן לייצר לא נראה כל כך רחוק כמו עכשיו. מאה שערים מפוצצת "רק" במזרוחניקים הנוהרים לכיוון ישיבת פורת יוסף.
ונחמה ברק שיתפה אף היא פוסט של תחושות בזמן מסע הלוויה: הם יודעים שהם לא יספיקו להגיע
הם יודעים שיש ספק גדול שיצליחו לראות את האזור
הם יודעים שכל העיר פקוקה
הם יודעים שיכול להיות שהמאמץ יהיה לבטלה
אבל--- הלב שלהם לא מניח להם להישאר בבית וכי ברור להם שמתפקידם ללכת ללוות את גדול הדור בדרכו האחרונה כי זה המינימום שאפשר לעשות כאות כבוד לאדם בסדר גודל כזה
|מיקום; רכבת בדרך לירושלים|
לא בכל יום אפשר לראות את הפיד מלא וגדוש בנושא אחד בלבד, אך אין ספק, כי רבים מספור הם אותם אנשים שחשו רגש ולו כלשהו כלפי הרב וקשה היה שלא להציף ולשתף, ואולי להצליח לשאוב כך מעט עידוד או נחמה, על האבדה הגדולה.