פרשת לך לך: במה דומה הרב עובדיה לאברהם אבינו?

את 20 הדורות הראשונים של העולם מסכמים חז"ל במסכת אבות (פרק ה) ב שלוש תחנות: "עשרה דורות מאדם עד נח ... עשרה דורות מנח עד אברהם ... ". אדם, נח ואברהם מבטאים באישיותם שלוש תחנות יסוד בהיסטוריה האנושית. ננסה הפעם להתייחס אליהם כשלשת בניו של הקב"ה ולהשוות ביניהם.

כאשר הופיע בעולם אדם הראשון, שם אותו הקב"ה בגן עדן ל?ע?ב?ד?ה? ו?ל?ש??מ?ר?ה?. הוא לא התווה לו כיוון מדויק, ומלבד ההגבלה שלא לאכול מעץ הדעת טוב ורע, הוא היה חופשי לעשות כרצונו. הניסיון הזה, כידוע לכולנו נגמר בכישלון. אדם וחווה חטאו בחטא עץ הדעת, וגורשו מגן עדן ביחד עם כל צאצאיהם העתידיים. את הטראומה הזו אנו סוחבים על גבנו עד היום הזה.

לאחר ההתנסות הקשה הזו, נוהג הקב"ה בזהירות רבה הרבה יותר. העולם מוקם מחדש, על ידי שורדי המבול, שבראשם נח. לעומת אדם הראשון שקיבל חופש פעולה כמעט מוחלט נאמר על נח א?ת ה?א?-ל?ה?ים ה?ת?ה?ל??ך? נ?ח?, כלומר, הקב"ה איננו מתרחק אף פעם ומשאיר את נח לנפשו, אלא נמצא איתו תמיד. הפסוק הזה מבטא, לפי חז"ל את חייו הפאסיביים של נח, שהיה צריך לקבל הוראות על כל צעד ושעל, ונמנע מליזום דברים חדשים. ניתן כמובן, להבין שהתנהגות כזו נובעת מאופיו הפאסיבי של נח, אך אולי הכל מתחיל מלמעלה. כאן הקב"ה מתנהג כאב שנכווה בבנו הראשון. הוא איננו מעוניין שנפילה כזו תחזור שוב, ולכן איננו עוזב את בנו לנפשו אף לרגע אחד. אך מהר מאוד מתברר שהנוסחה הזו אינה מוצלחת הרבה יותר. נח לא הצליח לתקן את העולם לפני המבול, ואין סימנים לכך שהוא הצליח בכך אחריו. כאשר נוטלים מבן את יכולתו לעצמאות, הוא איננו מסוגל לקדם את עצמו ואת סביבתו.

ואז מגיע הבן השלישי, אברהם. לאברהם אומר הקב"ה ה?ת?ה?ל??ך? ל?פ?נ?י ו?ה?י?ה ת?מ?ים. על כך אומר רש"י: "א?ת ה?א?-ל?ה?ים ה?ת?ה?ל??ך? נ?ח?, ובאברהם הוא אומר ה?ת?ה?ל??ך? ל?פ?נ?י, א?ש??ר ה?ת?ה?ל??כ?ת??י ל?פ?נ?יו". נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו. כלומר, בניגוד לנח שהקב"ה "החזיק לו את היד" כל הזמן, אברהם נשלח קדימה לחיים עצמאיים, בהם לא יתהלך את הקב"ה אלא לפניו. הוא עצמאי עד כדי כך שהוא יכול להתווכח עם הקב"ה בלי מורא (בסיפור סדום).

לכאורה, יש כאן חזרה על מודל הבן הראשון – אדם. מה ימנע מן הכשלון לחזור על עצמו? התשובה לכך נתונה בהמשך הפסוק שצוטט לעיל: "ו?י??ר?א ה' א?ל א?ב?ר?ם ו?י??אמ?ר א?ל?יו א?נ?י א?ל ש??ד??י ה?ת?ה?ל??ך? ל?פ?נ?י ו?ה?י?ה ת?מ?ים: ו?א?ת??נ?ה ב?ר?ית?י ב??ינ?י ו?ב?ינ?ך?". משמעות כריתת הברית, היא קשר שלא ניתן להפרה בשום מצב. הקב"ה אומר לאברהם: האחריות מוטלת עליך, ואתה צריך להחליט על דברים בכחך, אבל בינינו כרותה מהיום ברית, ואני לא אטוש אותך בשום מקרה, גם אם תטעה.

בצורה כזו, מתבססים באמת יחסי האב והבן. אישיותו של הבן מתעצבת מכך שהוא צריך להפעיל את כישרונותיו, ולא לצפות לכך שהאב יפעל במקומו, אך מן הצד האחר יש לו בטחון מוחלט בקשר עם אביו, בטחון שנותן לו את היכולת לטעות ואת הכח להצליח.

מי שקורא את פרשת השבוע שעבר לא יכול שלא להבחין בפער האדיר בין הכישלון הצורב של נח לבין ההצלחה המזהירה של אברהם אבינו. אברהם הכיר את בוראו לכל המוקדם בגיל 3, והוא יצא מחרן לכל המאוחר בגיל 70. היו לו באמצע 67 שנים פוריות להפיץ את משנתו, והוא אכן עשה זאת בהצלחה, כאשר הפסוקים מתארים את יציאתו מחרן, הם אומרים כי יצאו איתו גם "הנפש אשר עשו בחרן" או כתרגומו של אונקלוס: "דשעבידו לאורייתא, ששעבדו לתורה".

רש"י מסביר ש"אברהם גייר את האנשים ושרה גיירה את הנשים" (תזכירו לי בהזדמנות על הדרת נשים...) אבל אצל נח ההפך המוחלט: לא פחות ממאה ועשרים שנה, כמעט כפול, עומד האיש בכיכר העיר ובונה לו תיבה. לשאלת העוברים ושבים הוא מסביר: "חבר'ה, תכף מגיע מבול, אם לא תחזרו בתשובה זו הסוף" ואכן, לאחר מאה ועשרים שנה, בתזמון מדויק, מתחיל לרדת גשם. וכמה נכנסו איתו לתיבה? כמה השתכנעו שמוכרחים לעשות משהו ושהאמת נמצאת כאן? נכון, אפילו לא אחד. אז מה הקסם של אברהם אבינו?

חז"ל מתארים לנו את דרך הפעולה של אברהם: הוא הקים אוהל במרכז העיר, ובו, לא פחות ולא יותר, מסעדה חינם לכל מי שרוצה. לא שיעורי תורה ולא ספרי תהילים, פשוט מאוד: אוכל. כשהאורחים ניגשו, ב"נימוס חרני" מצוי, לומר תודה, אברהם אמר: אל תגידו תודה לי, תגידו תודה לאלוקים שברא את האוכל. וזה מה ששכנע אותם, כך פעלה מערכת ההחזרה בתשובה (או הגיורים) העתיקה בעולם. מדוע זה עבד? רק בגלל סיבה אחת: האורחים ידעו שאברהם אוהב אותם. באמת, ובלי תנאים מוקדמים. הוא מוכן להוציא מכספו כדי שיהיה להם קצת נחמד באמצע הדרך. כשאברהם העביר להם את המסר שיש בורא לעולם הם ידעו שאברהם לא מנסה לעשות עליהם קופה ובוודאי לא מרמה אותם, הוא מעניק להם מתוך אהבה כנה את המתנה הכי גדולה שיש לו: דרך חיים נכונה. כשמסר מועבר בצורה כזו, הוא מתקבל.

אני לא בטוח, אבל איפשהו בין 600,000 ל850,000 איש יצאו השבוע מבתיהם ללוות בדרכו האחרונה אדם ענק, שספק כמה ראו אותו מקרוב וכמה באמת הכירו אותו. האדם הזה לכל הדעות חולל מהפכה של ממש בדור הזה, בדגש על יהדות המזרח. הוא שינה את התודעה. מה היה הקסם שלו, שכל כך הרבה נהרו אחריו?

הסוד הוא אחד: הרב מעולם לא עשה שיקולים אישיים, המסירות המוחלטת שלו למען הכלל החל מכיתות רגלים לכל פינה במדינה וכלה בלילות לבנים עבור כל אחת ואחת מכ1,000 עגונות המלחמה המחישו היטב שמה שהרב עושה הוא עושה מתוך אהבה אין קץ לציבור. הוא מוכן להקריב למען הציבור. וגם מה שהוא אומר, הוא אומר מתוך אותה אהבה כנה. מסר שמגיע מאדם כזה הוא נטול נגיעות ואינטרסים, והוא תמיד עובר.

את הסוד הקטן הזה כל אחד מאיתנו יכול ליישם, אם בבית, ואם בלימודים ובעבודה.
יהי זכרו ברוך.