אליעז כהן: הרב עובדיה היה החמצה גדולה

"לצד 'ברוך דיין האמת' ו-'אבד צדיק אבד חסיד' שוודאי יש לומר כעת, עם פטירתו של הרב עובדיה יוסף, ולצד נחמת-אמת לבני-משפחתו, אוהביו הרבים וכל עדתו, יש לומר באומץ וביושר: ברוך שפטרנו מעונשו של זה! וביתר חידוד: מחילול ה' המתמשך של זה. אין ספק, אדם עתיר זכויות הוא הרב עובדיה, אבל ככל שזכויותיו רבות כך גדל במקביל גם פוטנציאל הנזק וחילול השם שבדמותו הציבורית בעשורים האחרונים".

את המילים החריפות הללו פירסם בדף הפייסבוק שלו המשורר אליעז כהן, מספר דקות לאחר פטירתו של הרב עובדיה. המשורר הדתי הצליח להרתיח את מעריציו של הרב עובדיה יוסף והתגובות לא אחרו לבוא.

לאחר מספר שעות הביע כהן התנצלות על השימוש במילים "ברוך שפטרנו": "אני מבין שחטאתי. אני מעלה שוב את הסטטוס ללא שתי המילים הפוגעניות הפותחות שלצערי גזלו מרובכם את תשומת הלב והשכל... ולמי שלא הבין: אין פה גרם אחד של שמחה-לאיד. יש כאן צרור מחשבות כואבות על מהו חילול ה' ומהו קידוש ה'... ובמיוחד - כאב על הרב עובדיה, על תנועת ש"ס ועל המורשת האדירה של יהדות ספרד שממשיכה להחמיץ בינתיים את הסיכוי שלה להושיע את היהדות מעצמה".

בפייסבוק של וואלה! יהדות לא מפחדים משאלות

בשיחה עם וואלה! יהדות הוא מסביר מה הניע אותו לצאת בסמוך לפטירה עם אמירה כזו. לדבריו, מה שהדליק אותו היה מסע ההלל שחצה מגזרים עוד לאחר פטירתו של מנהיג הציבור הליטאי הרב יוסף שלום אלישיב, לפני כשנה וחצי.

"המפתח שלי בחיים, כך למדתי מהרב דרוקמן בישיבת אור עציון, הוא מה גורם לקידוש השם ומה גורם לחילול השם", הוא מסביר, "לאחר שהרב אלישיב נפטר הייתה מסכת של הילולים עליו במערכת הפוליטית ובמערכת הדתית על גווניה השונים, בהכנעה גמורה. כינו אותו "גדול הדור" ואף אחד, אבל אף אחד, לא צעק "המלך הוא עירום", למרות שהאיש הזה עשה דברים נוראיים".

"יכול להיות שהוא עשה דברים גדולים כמנהיג ציבור או איש הלכה דתי", הוא ממשיך, "אבל בקשר לכל הקיום שלנו כאן - אף אחד לא דיבר על כמות חילול השם שהוא עשה: ההנהגה המתבדלת, ביצור חברת לומדי התורה, כפיות הטובה נגד הציונות, הסגירות, הבדלנות והאליטיזם של הציבור החרדי".

לדבריו התסכול והצעקה הזו חלחלו בתוכו כל העת, עד שהוא הבין שפטירתו של הרב עובדיה יוסף היא ההזדמנות האחרונה להוציא את זה. "אני מסתובב עם שק התסכול הזה, ואמרתי לעצמי שמתישהו כשתהיה הזדמנות כזו, מישהו צריך לזעוק שהמלך הוא עירום. לא ייתכן שמנשיא המדינה ועד ראש הממשלה, כלל המפלגות והציבורים, כולל הדתיים לאומיים, שזה החמור ביותר בעיניי, כולם היללו ושיבחו אותו. זה לא יכול להיות, זה לא אמיתי וזה לא יהודי בעיניי", כך הוא מסכם.

כשמצבו של הרב יוסף הידרדר והודיעו על קריסת מערכות, הוא כתב את אשר על ליבו. ברגע ההודעה על הפטירה - הוא שיגר את הסטטוס למרחב הווירטואלי בפייסבוק. לדבריו, רק כך התאפשר לו להצית את הדיון בנושא. "היה חשוב לי שיקראו את זה עד הסוף ואנשים ישאלו את עצמם, גם אם הם יגידו הבחור התחרפן, אחרי יומיים שלושה ינקר בהם איזה ספק. אני מתנצל בפני מי שפגעתי. לא הייתה לי שום כוונה לזלזל בגדלותו של הרב עובדיה יוסף אלא לעורר דיון בנושא".

אליעז כהן הוא דמות ידועה בציבור הדתי לאומי והחילוני. הוא נחשב לאחד ממובילי היצירה האמונית והאמנותית הצעירה בישראל. גדל באלקנה שבשומרון, בוגר ישיבת ההסדר באור עציון ושירת בצה"ל בחיל השריון. מאז אמצע שנות התשעים הוא מעורכי כתב-העת לשירה יהודית-ישראלית "משיב הרוח" ועד כה הוציא ארבעה ספרים.

חשוב לו להדגיש שהוא לא מזלזל בגדלותו של הרב עובדיה יוסף. "הוא באמת לא היה עירום, היו לו הרבה מלבושים חשובים מאוד. מה שהדגשתי שם, הוא שככל שהרב היה גדול יותר - היה חילול ה' גדול יותר".

כדי להסביר מה היה לא נכון בהתנהלותו של הרב, כהן חוזר לימיו של הרב עובדיה כרב הראשי הספרדי של מדינת ישראל. "קו פרשת המים של הרב עובדיה היה בשנת 1983. עד אז הייתה התנהלות אחת ולאחר מכן היא השתנתה", הוא מסביר, "עד אותה שנה אם הייתי יכול לשאת עיניים למודל של רבנים גדולים ואקטואליים, הרב עובדיה יוסף והרב שלמה גורן, שכיהנו יחדיו כרבנים הראשיים, היה המודל, למרות המתיחות ביניהם".

"מדובר היה במנהיגות רבנית אמיתית, אמיצה וממלכתית שמבינה בשביל מה חזרנו לארץ הזו. מבינה מה המשמעות של העם היהודי במאה העשרים וכל הסוגיות הגדולות וגם איתגור הלכתי גדול כמו הכרה ביהדותם של חלק מהעליות מאתיופיה כיהודים, התרת עגונות ודברים נוספים. בעיניי זו הייתה מערכת שלמה של איך מתנהלת ממלכה שזוכרת שהיא גם יהודית, ובעיניי זה היה מופת. שני יהודים גדולים בתורה עם אומץ רב, מאז אנחנו לא מכירים חברותא כזו".

לאחר שינוי החוק שקצב את תקופת כהונתם של הרבנים הראשיים לעשר שנים, עזבו השניים את תפקידם בשנת 1983 ושם, לדבריו, החל השינוי: "הרב יוסף נפגע מהשינוי, ואולי זה לא היה מודע אבל זה מה שיצא מזה. מעין אמירה של "לא רציתם אותי כרב ראשי של הממלכה - אני אקים ממלכה אחרת". זה מנוגד לגמרי למה שהוא עשה עד 83', כאשר הוא הבין שהסיפור האמיתי זו ההתחדשות היהודית בארץ ישראל, ואחר כך להתנהל ההפך מזה באותה עוצמה לכיוון השני".

כהן מציין כי הקמת תנועת ש"ס דומה באופן מובהק לתנועות האיסלאמיות. "אני לא משווה אבל יש פה, במודע או לא במודע, סוג של תעתיק של האחים המוסלמים. לקחת אוכלוסיות מקופחות עם להט דתי ולהעניק להם זהות חדשה דרך שליטה במנגנון הסוציו אקונומי שלהם. וזה בערך הסיפור של ש"ס. זה מקביל לגמרי למה שקורה בהתעוררות של האחים המוסלמים במדינות ערב".

ועל כך בדיוק כהן מלין. "התרבות הספרדית תמיד הייתה יהדות של תורה עם מלאכה. חברת לומדי התורה שלה, זה העתקה מוחלטת של הליטאים. כל עניין המודרנה, ההשכלה והיחס ללימודי החול שיהדות ספרד תמכה בהם מאוד - השתנו. גם מעמד האישה, שהוא פרמטר דווקא אצל יהדות ספרד - לא התעוררות פמיניסטית, אבל התייחסות יותר שוויונית - השתנתה בשנים האחרונות ובטח בכל הקשור למרחב הציבורי, הדרת נשים מוחלטת".

כהן לא יכול להשתחרר מתחושת הפספוס: "הוא לקח את יהדות ספרד, שהייתה יכולה להוביל את היהדות ואת תהליך שיבת ציון, בדיוק לצד השני והפך אותה ליהדות מתבדלת, משניאה, מגודרת, עם השתלטות על משאבים של המדינה עצמה".

לפי המדדים של כהן, שמושתתים לדבריו על הגמרא והרמב"ם , המון העם קובע מהו חילול השם ומה קידוש השם. "למעשה, ככל שאתה גדול יותר בתורה - המדד של ההמון קובע לגביך אם אתה מחלל השם או מקדש השם. אם הרב עובדיה אומר משהו בדרשה שלו, וההמון לא מבין מה ההתבטאויות הללו כנגד כל מיני אנשים, ולא יודע איפה לקבור את עצמו בגלל שהוא כזו אישיות גדולה - זה חילול השם גדול יותר. נכון, מיליון אנשים הלכו אחר מיטתו, אבל יש עוד חמישה שישה מיליונים שלא הזדהו עם זה ונפשם לא יכלה לסבול את היהדות הזו. חשוב לזכור את זה".

והוא מוסיף, "הוא למעשה אחראי להוצאת השד העדתי מהבקבוק ובעיקר לקיטוב, שנאה ובידול משאר הציבורים. מילא אם הוא היה מצליח להחזיר עטרה ליושנה, לאותה יהדות ספרדית סובלנית ומתערה, ניחא. אבל כל זה בשביל מה? בשביל חיקוי של הליטאים האשכנזים עם כפיפות, עם חוסר יכולת לנצל את העוצמה של הציבור שעומד אחריו".

אחת הדוגמאות שכהן מביא כדי להמחיש את הנושא היא פרשת עמנואל, בה הפלו בנות ספרדיות. למרות החלטת בג"ץ הם המשיכו באותה הדרך, והרב עובדיה יוסף לא השמיע את קולו בעניין: "זו הייתה הזדמנות שלו להגיד: עד כאן, זהו! הוא לא עשה זאת גם למען הציבור שמאמין בו ומדובר בהחמצה".

אליעז כהן מותח ביקורת בדבריו גם כלפי הציבור הדתי לאומי אליו הוא משתייך. לדבריו, ההתנהלות של הרבנים ומנהיגי הציבור נובעת מתוך "רגשי נחיתות מובנים כלפי הציבור החרדי. מעין תחושה של הסכמה שהם לא מצליחים באידיאולוגיה שלהם, המשלבת תורה ועבודה יחדיו. נמיכות הקומה הזו של הציבור הדתי לאומי ממשיכה כל הזמן, כאילו הם צריכים לקבל אישור מהציבור החרדי."

"לנו יש מודל כמו הרב קוק שאליו אנחנו יכולים לשאוף, ולא צריך להתכופף בפני רבנים חרדים. אני לא מצליח להבין למה הם מתנהלים בצורה כזו", הוא מסכם.

כשאני מעלה את האפשרות שאולי הבעיה היא בהיעדר מנהיגות משמעותית בציבור הדתי לאומי, כהן אומר שלציונות הדתית ולזמננו מתאים מודל אחר - ולא המודל החרדי. "בימנו אין כבר את "הגדולים". לא בתרבות, לא ברוח ולא בהנהגה. ישנה ציפייה בציבור החרדי שיהיה מנהיג, אבל זה לא קיים, זה פאתטי ומגוחך שחלקים בציבור הדתי לאומי מעוניינים בדגם הזה. אין היום ראש חץ של הנהגה, היא מבוזרת ורחבה יותר עם הרבה נרטיבים".

"המודל המתאים יותר עבור הציונות הדתית הוא מודל המעגל. ראינו אותו בשיח של המחאה החברתית: אין מנטור אחד שכולם נשמעים לו. אנחנו מכירים את זה גם מהמקורות היהודיים, בסנהדרין למשל, היה מעגל ויצירה משותפת. צורת החיים החופשית יותר, החילונית והדתית לאומית, קרובה יותר למעגל מאשר לקו ולראש החץ. אנחנו חיים על פי אמונות שהשלם גדול מסך חלקיו, סינרגיה בין דעות, אלו ואלו דברי אלוהים חיים. יש משהו יהודי במעגל בדמוקרטיה בחכמת ההמון וכך זה צריך להתנהל".