המזרחים המציאו את השד העדתי?

התלבטתי קשות מה למזרחי שכמוני ולתקשורת של האליטות, שבה טוענים שאין אפליה ושאנחנו – המזרחיים – בכלל המצאנו אותה. מצד שני, שאני חושב על זה, אולי באמת האפליה לא קיימת? אולי בכלל אנחנו המצאנו אותה?


בוואלה! יהדות לא מפחדים משאלות

אני זוכר שהייתי נער צעיר , ההורים שלי העדיפו לשים אותי במוסדות ספרדיים. לא בגלל שלא קיבלו אותי למוסדות האשכנזים, פשוט כי הם חשבו שהמוסדות הספרדים הרבה יותר טובים. כשהמשכתי משם לישיבה, גם אז העדפתי ישיבה ספרדית. בואו נאמר שישיבה אשכנזית עם גפילטע פיש וחברים שמדברים באידיש, לא ממש הדליקה אותי.

האמת? אני בחור פשוט כזה, אף פעם לא הרגשתי שמפלים אותי, אבל תמיד כששמעתי סיפור על מישהו שהופלה בגלל שקוראים לו חסון או מזרחי, או על בחורה שלא התקבלה לסמינר בגלל שעל דלת הבית שלהם רשום בוזגלו או פרץ, זה עצבן אותי. קומם אותי נורא. בעצם, איזה טיפש אני. אסור לי להשתמש במילים האלו. אני לא מתעצבן, ולא מתקומם משום דבר. אחר כך האשכנזים עוד יגידו שאני סתם ספרדי חם מזג, עם פתיל קצר, ומתלהם. כן, מתלהם. הם אוהבים את המילה הזאת. זה מרגיש לי שכל פעם שאין להם מה לענות, הם טוענים שאנחנו מתלהמים. וזהו.

כששמעתי לפני כעשור על כך שבעיר בית"ר המציאו את "ועדות הקבלה", חשבתי בהתחלה, שבאמת אכפת לעסקני העיר, אכפת להם שלא יבואו תושבים בעלי אופי דתי פחות מהם ויפריעו להם במהלך שגרת חייהם. עוד איכשהו זה התקבל אצלי על הדעת. עד שחברי לספסל הלימודים בא וסיפר לי שאחיו הגדול שהתחתן לא מזמן, רצה לרכוש דירה במקום, והוועדה לא אישרה אותו. "אבל אני זוכר את אחיך", אמרתי לחברי בפליאה, "הוא היה ממש צדיק. הוא לא השתנה או משהו כזה? נכון?" ברור, הוא השיב לי, בערבים הוא מוסר שיעורים לבעלי בתים, הוא נבחן בהצלחה ברבנות וקיבל תעודה של רב שכונה. אז למה לא קיבלו אותו לשכונה? לא הבנתי בתמימותי. נו, אתה לא קולט, הוא ניער אותי. כי קוראים לנו אברהמי. הסיומת של שם המשפחה לא מצלצלת טוב. חבל שהוא לא החליף את השם לאברמוביץ'. אני בטוח שהוועדה הייתה משתכנעת, ומקבלת אותו ישר.

כשהבת של חבר טוב שלי, לא התקבלה לסמינר רק בגלל שנגמרה מכסת השלושים אחוז, והיא נאלצה להישאר בבית, ולגרום לאבא שלה שישב לידה וינגב לה את הדמעות, זה לא ממש ריגש אותי. בעיה שלה, אמרתי לעצמי. שתלך ללמוד בסמינר ספרדי. מה היא צריכה להידחף בכוח לאן שלא רוצים אותה?

ואז הרמתי טלפון לחבר הטוב שלי, והוא סיפר לי שהיא פשוט רצתה להמשיך ללמוד עם כל החברות שלה שלמדו איתה ביסודי, וכנראה רובן אשכנזיות, כי הן גרו באזור אשכנזי, והרישום ביסודי הולך לפי האזור הגיאוגרפי, אז הצלחתי קצת להתעצבן. (שיט, שוב אני משתמש במילה הזאת. אסור לי לתת לאשכנזים פתחון פה לומר שאני סתם מזרחי מתלהם). אבל אתם יודעים מה הכי קומם אותי? שרוב החברות שלה לכיתה, שהתעודות שלהן היו "על הפנים" כמו שאומרים, התקבלו בהצלחה לסמינר. ודווקא היא, שקצרה מאיות, והביאה גיליון ציונים מרשים, זה לא עזר לה

ואז הבנתי, שזה לא משנה כמה היא תקבל בחשבון או במתמטיקה. שישים, שבעים או מאה, זה סתם מספרים. יש משהו אחר שקובע, והוא בכלל שייך לענייני סיומות בשמות המשפחה. רחלי אברמוביץ' – ברוכה הבאה. רחלי אברהמי – לצערנו אין מקום.

רוצים להגיב לדבריו של אפי גלעד? כנסו לכאן והגיבו