פתאום הרב עובדיה הפך למרן של האשכנזים

בשבוע שעבר, הסתיימו שלושים ימי האבל על הרב עובדיה יוסף. סיום האבלות צוין בעצרת זיכרון בירושלים, בהשתתפות עשרת אלפים איש. אם בהלוויה נוכחותם של האשכנזים הייתה גדולה, ואם בעצרת בתום השבעה, רבים מהדוברים היו רבנים אשכנזיים, אזי, בעצרת השלושים נוכחותם הייתה מצומצמת ביותר. אך למרות כל זאת, בתקופה האחרונה אנו עדים ללא מעט רבנים אשכנזיים שמדברים בשבחו של הרב עובדיה יוסף ומכנים אותו "מרן" מעל כל במה ותחת כל מיקרופון רענן. השינוי בולט לאור העובדה, כי בעבר לא שררו יחסי כבוד בין הצדדים, שלא נדבר על הכרה בגדולתו של הרב עובדיה כגדול דור ופוסק.

הקיטוב בין הציבור האשכנזי לספרדי, שלט בכיפה עשרות שנים. רבנים אשכנזים יצאו נגד הרב עובדיה ונגד פסקיו, האפליה העדתית במוסדות החינוך הם רק חלק מהסימנים לחוסר הכבוד, בלשון המעטה, שהציבור האשכנזי ומנהיגיו חשו כלפי הרב יוסף. גם בגדלותו הם כפרו ואחד הביטויים שהודבקו לרב יוסף, כדי להקטין את גדלותו, היה: "חמור נושא ספרים" כלומר, בקיאותו התורנית היא אך ורק זיכרון צילומי ותו לא. אם כן, מה הוביל להכרה בגדלותו לאחרונה? האם הציבור החרדי עובר שינוי והקיצוניות בנושא העדתי הולך ונעלם מן העולם? מסופקני.

השינוי החל בעיתונות החרדית, כאשר עיתון "המודיע", שופרו הוותיק של הציבור החסידי, החל להזכיר את הרב יוסף יותר ויותר. אחריו יישרו קו עיתון "המבשר" החסידי והעיתונים הליטאיים "יתד נאמן" ו"הפלס". ללא ספק ניתן לומר ששני דברים מרכזיים הובילו לשינוי הנוכחי ואף אחד משניהם לא קשור באמת להערכה מחודשת בגדלותו ומנהיגותו של הרב עובדיה יוסף.

המוטיב הראשון שהוביל לשינוי, קשור לפילוגים ההולכים ומתרחבים בתוככי הציבור החרדי. הרב שטיינמן והרב אוירבך, רבים על הנהגת הציבור הליטאי מאז פטירתו של הרב אלישיב והמרוץ על רכישת כבוד כלפי הרב יוסף נובע מרצון למצב את הציבור הספרדי לצידם במאבק הזה. רבניהם של כל אחד מהפלגים הידקו את הקשר עם הרב יוסף בעיקר במהלך השנה האחרונה לחייו, בניסיון לגייסו לטובתם. גם בציבור החסידי המאבקים הפנימיים הולכים וגוברים ונציגיו השונים מנסים לזכות באהדת הציבור הספרדי.

אם המוטיב הראשון עוסק במלחמות הפנימיות בתוככי הציבור החרדי, המוטיב השני קשור לחזית חיצונית שמטרתה המרכזית היא המלחמה בממשלה שהעיזה לאחר שנים להשאיר את הציבור החרדי באופוזיציה ובמיוחד כנגד הבית היהודי. לא אחד ולא שניים מהמספדים הזכירו בגאון את תקיפותו של הרב עובדיה יוסף נגד הבית היהודי. ראש ישיבת חברון האשכנזית, הרב דוד כהן, ציין בעצרת השלושים את מלחמתו של הרב יוסף נגד הבית היהודי. בדבריו הוא ציין כי בהתחלה אף אחד לא הבין מדוע יצא מרן כנגד אותה מפלגה שרוממות האל בגרונם אך הם רחוקים מזה, כהגדרתו. בהמשך הזכיר כהן גם את הרב דוד סתיו, בלי להזכיר את שמו, כי אותה מפלגה רצתה להחריב את הרבנות הראשית בכך שהציבה מועמד מטעמם שעל פי הרב כהן, הוא לא רחוק מלהיות רפורמי. הרב כהן שיבח את עמידתו של הרב יוסף נגד הבית היהודי ונגד גזרות הממשלה וציין כי רק לאחר מכן כולם הבינו מדוע הוא דיבר בחריפות נגד הבית היהודי.

לאור גל ניסיונות החקיקה ותיקון התקנות של הממשלה הנוכחית, עסקני הציבור החרדי מבינים, שרק הליכה בחזית אחת, תוכל למנוע ולו במעט את הסחף. מדובר בגיוס בחורי הישיבות, קיצוץ בתקציבים ושינויים נוספים. רק בשבוע האחרון הם נתקלו בחוק הגיור של שטרן, תקנות חדשות לתפילת יהודים בהר הבית, פתיחת אזורי הרישום לנישואים וברית הזוגיות, וזו רק רשימה חלקית. נסיונות חקיקה אלו, מוגדרות על ידם כמלחמת עולם בכל הקשור ליהדות במדינת ישראל.

בעבר הרב שך והרב אלישיב דיברו על נושאים אלו בחריפות, ולשונם הייתה מושחזת בעת הצורך. לאחר לכתם, אפילו הרב יוסף הספרדי יכול למלא את החסר והוא הפך למושא ציטוטים לגיטימי ואפילו מקובל. על כך נאמר במקורותינו לא מאהבת מרדכי אלא משנאת המן. האשכנזים לא באמת מעריכים את הרב יוסף. בישיבותיהם לא קל למצוא ספרים שהוא חיבר והס מלהזכיר שהתלמידים לא לומדים מהם. אבל בעת צרה ובמלחמה כנגד אויבים כמו הבית היהודי גם חמור נושא ספרים שמספק את הסחורה ראוי לשימוש.