חלום פרעה והחיסכון לפנסיה

לפני שפרעה הזמין אליו את יוסף הוא קרא "לכל חרטומי מצרים ולכל חכמיה", כדי שיפתרו לו חלומותיו, אולם כל הפתרונות שקיבל לא נראו לו, עד שהגיע אותו נער עברי מבית הסוהר, יוסף. מיד כששמע פרעה את פתרון החלומות של יוסף, הוא הכריז :"אין נבון וחכם כמוך". מה היה בפתרונו של יוסף שגרם לפרעה להרגיש כך? במה היה שונה ההסבר של יוסף מזה של החרטומים?

חכמים שיערו שהחכמים והחרטומים פירשו שהחלומות מתייחסים לשבע בנות שיוולדו לפרעה ושבע שימותו, לשבע מלכויות שפרעה יכבוש ושבע שימרדו בו, ועוד כיוצא באלה פרשנויות (בראשית רבה פט). המיוחד בפתרונו של יוסף שהוא מדבר על שינויים המתרחשים ברצף אחד של זמן, בעוד שהם דיברו על ארבע עשרה סיטואציות אקראיות, שכל אחת מתרחשת בפני עצמה.

הפתרונות שהציעו כל החוכמולגים המצרים לא התקבלו על דעת פרעה אם משום שהם לא היו הגיוניים סטסיטית ואם מפאת ניתוח המציאות המדינית. יוסף, לעומת זאת, התריע על כך שאחרי תקופה של שפע כלכלי תבוא תקופת שפל. תופעה זו היא הגיונית ומוכרת במציאות של כל חברה.

מה גרם לכך שיוסף עלה על הרעיון המנצח הזה, שכל חרטומי מצרים פספסו? ייתכן שהוא למד זאת מניסיון חייו שלו. יוסף ידע תקופה של הצלחה מרשימה ובעקבותיה כישלון, ולאחר מכן שוב הצלחה ושוב מפלה. בנעוריו הוא היה הבן האהוב, שאביו מבלה איתו זמן איכות ומלביש אותו בבגד מלכותי מיוחד, כתונת פסים. לאחר מכן מפילים אותו אחיו הישר אל הבור, הוא נמכר לשיירת סוחרים ומובל כעבד לגלות במצרים. בשלב הבא הוא שוב עולה מעלה, כאשר הוא עושה חיל בבית פוטיפר והופך לממונה על ביתו בעצמאות מינהלית. אולם כעבור זמן מה, שוב באה הנפילה, כשבעקבות העלילה המינית שטפלה עליו אשת פוטיפר, הוא מושלך לכלא.

סביר שיוסף יכול היה לחוש שההכנה של השנים הטובות בבית אביו, היא שסייעה לו לשרוד בשנים הרעות. מטען החום והאהבה שספג מיעקב העניק לו כוחות נפש שאפשרו לו להחזיק מעמד כאשר היה מוטל בבור בדותן ובבור הכלא במצרים. לאור זאת יכול היה יוסף באופן טבעי לחשוב על תהליך התפתחותי של גאות ושפל בכלכלת מצרים, וכך גם להשיא לפרעה את עצתו לצבור בר בשנים הטובות, כדי שיתאפשר לשרוד ולצלוח את תקופת השפל והרעב.

הבעיה של כישלון שבא לאחר הצלחה הפילה גם את החשמונאים. אנו חוגגים בחנוכה בעיקר את ניצחונותיהם המרשימים בראשית דרכם, כאשר מתוך אמונה גדולה, מסירות עצומה ולהט של קדושה עלה בידם להביס את צבא יוון, להסיג את ההתייוונות, ולהשיג את החזרת הריבונות ביהודה והשליטה במקדש. בד בבד עם ההצלחות בשדה הקרב הצליחו המכבים גם לגבש את העם ולהביא להתחדשות רוחנית.

אולם הם לא ידעו לשמר את ההצלחה, ולהתכונן כראוי לקראת השנים הרעות שהמתינו להם מעבר לפתח. אולם מלכות החשמונאים היתה מלווה בבעיות שהלכו והחריפו. אם בראשית הדרך היא נראתה כהתגשמות המאוויים הדתיים של העם היהודי, הרי שבהמשך הפך שלטונם להיות כמעט חילוני, בנוסח מלכי האזור. ראשי בית חשמונאי החלו לנטות אל הצדוקים, ונטלו לעצמם את הכהונה הגדולה שלא נועדה להם.

בתקופת יהודה אריסטובולוס, שכינה עצמו "פילהלנוס" (אוהב היוונים), הפכה מלכות החשמונאים להיות הלניסטית בכל התחומים: פוליטי, חברתי, צבאי ותרבותי. כדי לסלק כל מתחרה מדרכו, כלא יהודה אריסטובולוס את אמו בבית הסוהר עד שגוועה שם ברעב, ורצח את אחיו אנטיגונוס. אחריו, ינאי המלך התנגד לחכמי ישראל, ודיכא את ההתקוממויות נגדו באכזריות רבה בעזרת חיל שכירים. בשלהי מלכות החשמונאים הורקנוס ואריסטובולוס הגיעו למלחמת אחים, ופנו אל פומפיוס הרומאי שיכריע ביניהם בסכסוך על השלטון. הם הכניסו למעשה את הרומאים לארץ, ובכך הביאו את ממלכת החשמונאים העצמאית לקיצה.

סיפורם של מצרים בפרשה ושל המלכות החשמונאית בחנוכה, ממחיש את ההכרח של כל עם ושלטון לפעול בזהירות ובנחישות כדי להמשיך את המומנטום המוצלח. כאשר רוכבים על הגל כמו המכבים בראשית הדרך, צריכים להיות זהירים ולא יהירים, על מנת שההצלחה תימשך. כאשר זוכים לשפע כמו מצרים בשנות השפע יש לצבור ולאגור לקראת השנים הקשות שעשויות לבוא בתקופות משבר ושפל.

נראה שעיקרון זה חשוב לא פחות גם לכל אדם כאינדיבידואל, והוא לא תמיד מיושם. דוגמה בולטת לכך מצויה בתחום החסכונות הפיננסיים. לפי נתוני הלמ"ס רק 58% מהעצמאים בישראל חוסכים לפנסיה. גם בקרב השכירים החיסכון לא תמיד מספיק. בדומה לכך רבים אינם דואגים לעשיית ביטוחים מתאימים בכלל, וביטוח סיעודי בפרט, ומדחיקים את העובדה שלא לעולם חוסן. הנתונים על מצבם הכלכלי של האזרחים הוותיקים בישראל מלמדים על בעיה קשה של מחסור שמחייבת כל אחד להתעורר.

השאיפה הטבעית של כל אדם היא להיות מוסיף והולך, כמו נרות חנוכה, ההולכים ומתרבים מידי ערב. לשם כך יש להכין בשנים הטובות בשביל השנים הקשות, ולא לסמוך על הנס.