פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הלוויה מול הלוויה

      המסקנה מהלוויה של איינשטיין שבמקום להתעסק בכפיית תרבויות על אנשים, יש לחנך להערכת הזולת. לחיות יחדיו בשלום מתוך חילוקי דעות ומתוך כבוד. זה לצד זה. הלווייה לצד הלוויה

      קברו של הרב עובדיה יוסף הבוקר (נועם מושקוביץ)
      (צילום: נועם מושקוביץ)

      היו המוני בני אדם כואבים שצעדו אחר ארונו

      סוף סוף, ראינו משהו שמסוגל לאחד את החילונים - ימין, שמאל, ומה שבתווך. רמז: לא שנאת חרדים. מה שראינו אתמול, הפעם מן העבר השני של המתרס, היה עצב לאומי מקיף. יגון כלל-ישראלי נדיר.

      טוב, בהלוויה של אריק איינשטיין לא השתתפו שמונה מיליוני בני אדם, גם לא מאות, או עשרות, ובתחנות האוטובוסים בערי ישראל לא הצטופפו אלפים שהיו משלמים כל הון עבור מקום בעמידה צפופה - אבל היו המוני בני אדם כואבים שצעדו אחר ארונו, והיו עוד מאות אלפים שביכו את לכתו הפתאומי. גם אם נרצה להתעלם מן רגע האחדות הנדיר בתוך ציבור שלא הצליח להתלכד בשנים האחרונות סביב שום דבר, לא נצליח לטאטא כליל, את הבדלי התרבויות השונות, שבאים לידי ביטוי דווקא מתוך הארועים ההיסטוריים האלו.

      הלווית אריק איינשטיין (תמונות גולשים , טל שלין)
      (צילום: טל שלין)

      תרבות היא עדיין מונח סובייקטיבי לעילא בעיני רבים

      בקרב הציבור החרדי, מעטים, אם בכלל, ידעו מיהו אריק איינשטיין, או זמזמו את שיריו. רוב רובם של הילדים החרדיים לוגמים שוקו להנאתם מבלי להכיר כלל את אדון שוקו. הסיכוי שאריק איינשטיין יהפוך לגיבור תרבות בקרב הציבור הזה, שווה ערך לסיכוי של יאיר לפיד לחבוש שטריימל. סביר להניח, שהידיעה על מותו של הזמר, לא תיוודע שם לעולם. לולי קשרי החיתון שלו עם אורי זוהר, והנכדים החרדיים שלו, גם אתרי החדשות החרדיים, עם גבולות הגיזרה המשוחררות יותר, לא היו מפרסמים את הידיעה.

      כשאנחנו מדברים על הבדלי תרבויות קיצונים, וכשאנחנו מתווכחים עד לזרא אודות תכני הלימוד שלנו, כדאי תמיד לזכור את הרגעים המכוננים האלו, ולדעת שתרבות היא עדיין מונח סובייקטיבי לעילא בעיני רבים. לא ראי זה כראי זה. לא הרי גיבורי התרבות החילונים ומושאי התרבות בקרב הציבור החילוני, מול גיבורי התרבות ההיסטוריים ומושאי התרבות בציבור החרדי. האלפים שהזילו דמעה אחר מיטתו של אריק איינשטיין, לא הצליחו לעשות זאת אחר ארונו של הרב עובדיה יוסף, ואלו שמיררו בבכי בהלוויתו של הרב עובדיה יוסף, מכירים את איינשטיין, במקרה הטוב ביותר, כתוכנת עיבוד תמלילים ארכאית.

      מאות אלפים ליוו את הרב עובדיה בדרכו האחרונה (עומר מירון)
      הלווית הרב עובדיה יוסף זצ"ל (צילום: עומר מירון)

      אין סיבה שלא נוכל לחיות יחדיו בשלום ובשלווה

      המסקנה הנגזרת היא, שבמקום להתעסק בכפיית תרבויות על אנשים שמחזיקים באחת עתיקה משלהם, או להצר את צעדיהם באופנים שרירותיים, כדאי לחנך את הציבור להערכת הזולת, באשר הוא מתורבת, ולדו קיום הוגן, באשר ההעדפות התרבותיות שלו. ההלוויה של איינשטיין עברה ברחובות תל אביב, זו של הרב עובדיה יוסף – ברחובות ירושלים, ואין סיבה שלא נוכל לחיות יחדיו בשלום ובשלווה, מתוך חילוקי דעות נוקבים, אך מתוך כבוד והערכה. זה לצד זה. הלווייה לצד הלוויה.

      הכותב הוא פובליציסט חרדי בכיר ובעל טור בשבועון החרדי "משפחה"