חנוכה - חג הנשים המשנות

סיפורי החנוכה מציגים בפנינו שתי נשים גיבורות – חנה, שהקריבה את שבעת בניה על קידוש ה' ויהודית שכרתה את ראשו של שר צבא יוון החונה בעמק דותן. האשה הלוחמת והאם השכולה הינן שני "דגמים" של גבורה נשית בחברה של הגמוניה גברית. אבל ישנו דווקא סיפור נוסף, מוכר פחות, המקושר גם הוא למלחמה בתרבות ההלניסטית, ומציע הצעה אחרת למהות הכח הנשי. גיבורו של הסיפור הוא אלכסנדר מוקדון, כובש העולם הקדום ואבי ההלניזם, וכך מסופר (בבלי, תמיד, לב א-ב):

"הלך [אלכסנדר מוקדון] הגיע למדינה אחת שכל שליטיה נשים, ורצה לערוך נגדן מלחמה.
אמרו לו [הנשים] : [מה יצא לך מזה?] אם תנצח ותהרוג אותנו – יאמרו עליך: ניצח אלכסנדר נשים [לא נחשב לכבוד גדול] ואם אנחנו ננצח אותך- יאמרו עליך: מלך שניצחוהו נשים!
אמר להן: הביאו לי לחם [ =נכרות ברית שלום].
הביאו לו לחם מזהב על שולחן מזהב.
אמר להן אלכסנדר: וכי אפשר לאכול לחם מזהב?
אמרו לו: אם כל רצונך הוא בלחם לאכול, וכי חסר בארצך לחם שבאת עד לכאן....?
כאשר יצא והלך לדרכו, כתב אלכסנדר על שער המדינה: אני אלכסנדרוס מוקדון הייתי טיפש, עד שהגעתי למדינת הנשים שבאפריקה, ולמדתי חוכמה מן הנשים."

בסיפור , מגיע אלכסנדר מוקדון במסגרת מסע כיבושיו למדינה של נשים , ועל פי תפיסת עולמו, מיד מחפש את הדרך להילחם ולנצח. אך המדינה כאמור, היא מדינה של נשים, בה מלחמה אינה מובילה לניצחון בכל מקרה. הנשים, לא רק שמבטלות את האופציה של המלחמה, אלא שמולן גם אופציה של שלום היא לא רלוונטית - כאשר המסע כולו חסר תוחלת לשיטתן היות ומטרתו הראשונית הינה העצמת האגו ומילוי הכיס.

הנשים בסיפור הקדום נלחמו בתרבות הגברית השלטת, לא בסכינים וחרבות, אלא בכך שסירבו לפעול לפי הכללים שהוכתבו על ידי תרבות זו , והמשיכו להתנהל בדרכן ה"נשית" ששינתה את המציאות מולן.

חשבתי על המדרש הזה כשהוזמנתי לשאת דברים בקהילה בהתהוות, בעלת השם המזמין " ציון – קהילה ארצישראלית". הקהילה, המונהגת על ידי הרבה תמר אלעד אפלבאום, עוסקת בתיקון עולם, לימוד ותפילה, ומתנהלת על הרצף בין מסורת לחידוש. קשה לומר כמה התרגשתי לראות את הרבה תמר מקבלת במאור פנים כל חבר קהילה שהגיע למפגש, מתעניינת בו , בילדיו , בעיסוקיו. מלבד החוויה של השוויון המלא בטקס, הבנתי במפגש הזה לראשונה את הקסם שיש באשה כמובילה דתית.

בשנים האחרונות ישנה תופעה המחלחלת בציבוריות הישראלית, של נשים המשנות את כללי המשחק על ידי כך שהן תופסות את מקומן בעולם היהדות, שעד כה היה עולם הגמוני גברי. רבות מהן עומדות בראשם של ארגוני התחדשות יהודית. "ניגון נשים" למשל, מאפשר לנשים מכל הזרמים לעסוק בלימוד גמרא מתוך פרשנות נשית בצוותא, כקבוצה נפגשת ולומדת. תוצר אחד של גוף זה, מלבד אחווה נשית, חיבור בין מגזרים שונים וכן הלאה, הוא גם ספרות מזן אחר.

גם בעולם האורתודוכסי הכללים מתחילים להשתנות, בעדינות, מעל ומתחת לפני השטח. הקורס " נשים דתיות מובילות שינוי" המשותף לקולך ולמכון הרצוג הוא רק דוגמה אחת לשינוי המבורך שמקיף תחומים רבים מתחום הטקס הדתי וההובלה החברתית- דתית. כאשה המנהלת ארגון יהודי-חברתי, אני רואה במהלך זה בשורה של ממש.

על כל אלו אני חושבת בעודי מדליקה את נרות החנוכה עם בניי ובנותי. מותר על פי ההלכה ש"אף הן היו באותו הנס" ודבר שאין טבעי ממנו היות ואצלנו, אוהבי האור, יש חנוכיה נפרדת לכל אחד מבני הבית.