מסורב גיוס

"אני יודע שעשיתי טעות, אבל צריך להבין מאיפה הגעתי ומה הסיבות שהובילו אותי לפעול בצורה כזו. אני רוצה לשרת ביחידה קרבית שירות מלא ואני אמשיך להתעקש עד שאצליח לתרום למדינה. רק בגיל מבוגר למדתי לאהוב אותה ולהרגיש שייך אליה".

הוא היה חרדי שהצבא היה מוקצה מבחינתו ובשל כך דחה את הגיוס ואף הוציא פרופיל 21. לאחר שחזר בשאלה, הוא רוצה לכפר על ההתחמקות מהשירות הצבאי. למרות מאמציו, צה"ל לא מאפשר לו לעמוד מול וועדה רפואית כדי לבחון את כשירותו הנפשית

יוני באואר (26) נולד למשפחה חרדית ליטאית בת 13 נפשות, והתגורר רוב חייו ב"בית חיזקיה", מושב חרדי בדרום הארץ. את מסלול לימודיו עשה כמו כל חרדי - תלמוד תורה, ישיבה קטנה וישיבה גדולה באזור מגוריו. בישיבה הגדולה (מקבילה לתיכון; ש.ב.) אמונתו החלה להתערער: " בערך בגיל 17 התחלתי להרגיש שאני לא רוצה ללמוד, פשוט לא היה לי חשק ללמוד תורה. לא הפכתי ל'שבבניק' (כינוי בציבור החרדי לנוער שוליים חרדי; ש.ב) אבל לא למדתי את הסדר הרגיל בישיבה ולאחר מכן פשוט לא רציתי ללמוד תורה וחזרתי הביתה". בשלב זה, לא היו לו הרהורים על יציאה בשאלה אך הוא החל לעבור מישיבה לישיבה כדי לנסות לחזור לתלם.

"הסתובבתי במשך השנים בין הישיבות, בערך כל חצי שנה הלכתי לישיבה אחרת. הייתי במעין ניסוי למרות שזה לא שגרתי בציבור החרדי, אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה ומה שמתאים לך ולמעשה, הייתי חריג בציבור החרדי בעניין הזה".

בשנים אלו, דחה את שירותו הצבאי מדי חצי שנה, בתירוץ של בחור ישיבה. במהלך שנים אלו החלו הספקות: "בגיל 22 החלטתי סופית שאני עוזב את הדת. הרגשתי שדרך החיים הזו לא מתאימה לי ולאט לאט התבהר לי שזו לא הדרך שלי. הגעתי לבגרות מחשבתית. הבנתי שאני לא אוהב את מה שהציבור החרדי והרבנים מייצגים ושאני צריך לבחור את הדרך שלי לבד."

"עזבתי את הדת ואת החרדיות כי הבנתי שהחיים בחברה החרדית לא תקינים. אם יש מישהי שאני אוהב ולא יכול לחבק אותה, זה לא טבעי. החלטתי לעזוב. צורת החיים שם חוסמת את הטבעיות של בני האדם ואורח החיים הזה פשוט לא תקין בעיני. לא משנה לי אם יש אלוהים או לא, זה פשוט לא נורמאלי לחיות ככה. הורדתי את הכיפה באופן גלוי בגיל 23".

כחרדי שלא התחנך על ברכי המדינה והציונות, באואר חשב לצאת לחיים ולעבוד. עד מהרה הבין, שכל זמן שהוא דוחה גיוס הוא לא יוכל לעבוד בצורה חוקית. הוא חיפש את הפיתרון הקל והזמין וניגש לפסיכיאטר מסוים. לאחר ששילם לו 1,500 ¤ קיבל חוות דעת מנומקת על כך שיש לו בעיות נפשיות חמורות ואסור לו להתגייס. לאחר פגישה קצרה אצל הקב"ן, השתחרר. "חייתי עדיין בציבור החרדי. עבדתי בעבודות בציבור החרדי כי אלו היו החיים שלי. לא האמנתי ויכולתי לחלל שבת אבל חייתי בציבור החרדי והלך המחשבה שלי היה במידה רבה עדיין חרדי. באותו זמן, השירות הצבא לא היה אופציה מבחינתי."

"למרות שהייתי מסובך עם אלוהים ועם החרדים, לא ראיתי את עצמי שייך לצבא. לא גדלתי על זה. להתגייס לצבא היה נראה לי לא שייך. זה גם הפחיד אותי. לא פשוט לעזוב לבד ציבור סגור, לצאת לחיים ועוד למערכת מאוד אינטנסיבית וזרה לחלוטין לכל מה שהכרתי עד אז. הייתי מאוד בודד בתקופה הזו והחלטתי שאני מוציא פטור. ככה רבים עושים".

רק לאחר זמן שהחל להכיר את הציבור הישראלי הוא הבין את טעותו. "לאחר תקופה שעבדתי במקום חילוני והכרתי ישראלים רגילים, הבנתי את הערך של השירות הצבאי. הבנתי שכשאתה משרת, אתה תורם למדינה, יש פה בעצם מעשה גדול ואתה חייב בראש ובראשונה להתחנך על זה ואני התחנכתי בדיוק ההפך. התחנכתי נגד הציונות והצבא, מבחינתי זה היה סוג של פרייאריות. לא הבנתי מה התועלת בלעשות צבא. אני צריך לעבוד כדי לפרנס את עצמי ותו לא. נער חילוני או דתי לאומי חושב על הצבא כבר בגיל 15, אני חשבתי על הצבא פעם ראשונה בגיל 22".

והוא מוסיף "במשך שנתיים זה ניקר לי בראש. אמרתי לעצמי שאני רוצה לעשות צבא ואני רוצה להיות קרבי. זה הפך להיות מאוד עקרוני, נהיתי פתאום ישראלי וציוני. התחלתי לאהוב את המדינה. לראשונה הבנתי שהמדינה הזו בכלל שייכת לי. עד אז לא הרגשתי שאני שייך לה ושיש קשר בינינו.מבחינתי לגור בחו"ל או פה זה אותו הדבר ובבת אחת נהייתי ישראלי".

לאחר שהדברים התחוורו לו, באואר החל לפעול בנושא. הוא קיבל עידוד מחבר חרדי שגם עבר את אותו תהליך והצליח לערער על החלטת הקב"ן ולבסוף התגייס ושירת בסיירת גבעתי. הבעיה של באואר הייתה שהוא עבר את השינוי התודעתי רק לאחר תקופת הערעור על החלטת קצין בריאות הנפש. "בגיל 25 ניגשתי ללשכת הגיוס וביקשתי להתגייס. התקשרתי, כתבתי מכתבים והתחלתי לפעול בכל הכוח כדי לשנות את ההחלטה ולהתגייס, למרות גילי המבוגר יחסית. למעלה משנה שאני פונה ומנסה לשכנע אבל שום דבר רציני לא קרה".

במקביל החל להתאמן עם קבוצת "אחרי" ברחובות כדי להתכונן לשירות משמעותי, אבל עד כה, נראה שהצבא לא מעוניין לבחון את מצבו הבריאותי בשנית. "הגעתי לחברי כנסת, שרים, לרמטכ"ל ולסגן הרמטכ"ל וכמובן לגופים הרלוונטיים בצבא. עד עכשיו שום דבר לא השתנה". בפעמים שבאואר קיבל תשובה נאמר לו שהוא לא נמצא מתאים, תשובות שבהחלט לא מספקות אותו. "אמרתי להם שאני יודע ששיקרתי אבל אלו היו הנסיבות. אני מעוניין לשרת שירות קרבי. אני לא מבקש שתאמינו לי סתם, תאפשרו לי בדיקה חוזרת כדי לבחון האם אני באמת כשיר לשרת או לא. לצערי טרם זומנתי ואני לא מבין למה".

והוא מוסיף "למעשה המדינה מתעלמת מהציבור החרדי, אין לימודי ליב"ה אין לימודים לציונות ואני הייתי בחברה הזו ולכן לא התגייסתי. במקום לקבל אותי בזרועות פתוחות הם אומרים לי, זה לא מעניין אותנו. אני מבין שיש חוקים וכללים אבל גם בבירוקרטיה יש יוצאים מן הכלל ואני לא מבין למה לא בוחנים את הבקשה שלי בצורה אחרת".

באואר מאוכזב אך נחוש בדעתו. "זאת אכזבה גדולה אבל מצד שני, אני לא כל כך מופתע. לצערי הרב זו הבירוקרטיה הישראלית. אבל זה עושה לי חשק מטורף להשקיע ולהתאמץ יותר כדי להתגייס ואפילו להתקדם בצבא. אני לא מתייאש וממשיך להילחם עד שאצליח להגשים את החלום שלי להתגייס לשירות קרבי משמעותי".

בחודש אוקטובר האחרון החליט באואר לנסות כיוון שונה ולבקש להתנדב לצבא. "כשראיתי ששום דבר לא עוזר, החלטתי להתנדב. זה לא אותו הדבר, כי ההתנדבות לא תאפשר לי לעשות את השירות שאני רוצה ואני עדיין לא מבין למה הצבא לא מוכן לתת לי אפשרות להיפגש פעם נוספת עם קב"ן כדי לבחון את מצבי. יש לי המלצות ממקומות עבודה, מלימודים וגם חוות דעת פסיכיאטרית שלא שילמתי עליה שמציינות שהכל קשורה, אבל אם זו הדרך היחידה לשרת אז אני אתנדב". מצה"ל נמסר שהנושא נבחן בצורה רצינית ובצבא רואים את בקשתו להתנדב באופן חיובי אך זה תהליך של מספר חודשים עד שתתקבל החלטה.

אתה מרוצה?

"ממש לא. לדעתי הצבא יכול בקלות לזמן אותי לקב"ן. בסך הכול מדובר בכמה דקות, בפעם הראשונה לא הייתי יותר מעשר דקות אצלו. אני רוצה לשרת באופן רגיל, לשרת בקרבי את השירות הכי משמעותי שאני יכול וכמתנדב לא אצליח לעבור שירות כזה. אני מאוד מקווה שהצבא יגלה גמישות ויזמן אותי לקב"ן וכל הסיפור ההזוי הזה יסתיים. אני עדיין ממשיך ללחוץ למרות שאני כבר בן 26, כי זה מה שאני באמת רוצה, לשרת שירות משמעותי לפי יכולותיי וכישורי האמתיים ולא לפי חוות הדעת השקרית ששילמתי עליה כסף".

מדובר צה"ל נמסר כי "בקשתו של הנ"ל להתגייס נבחנה על ידי כלל הגורמים הרלוונטיים, ולאור נתוניו התגבשה החלטה שלא לגייסו. עם זאת, נבחנת כעת בקשתו להתנדב לשירות בצה"ל. צה"ל מיישם מדיניות שמרכזה מאבק על כל מועמד ומועמד לשירות ביטחון אשר נתוניהם האישים מתאימים לשירות צבאי."