האם יש מצווה לדבר על יחסי מין מוגנים?

האם יש מצווה לדבר על יחסי מין מוגנים כדי להציל חיים או שמא יש בכך איסור כי הנושא מעודד עבירה? לשאלה הזו נדרשו השבוע הרבנים יובל שרלו, הרב רונן לוביץ והרב ארל'ה הראל באתר "כמוך" - הומואים דתיים אורתודוקסים בעקבות יום האיידס הבינלאומי.

הרב שרלו הסביר כי מבחינה אנושית ומוסרית, זוהי סוגיה קשה ומורכבת מאחר והיא נוגעת לכל מקום בו קיימת אווירה של יחסים גופניים האסורים על פי ההלכה המסכנים את גופו של האדם, גם בחברת בנים ובנות. במקרים אלו עולה השאלה, אם נכון יהיה לפחות להציל את הגוף, אך בד בבד עם הצלה זו להיות שותף בהתייחסות נורמטיבית לעצם קיומם של היחסים, ובמידה מסוימת אף לעודד אותם.

לדבריו, בהלכה קיימים שני מקורות שיוכלו להכריע את השאלה. ראשון בהם הוא "הלעיטהו לרשע וימות", המבסס עמדה כי אין לנו אחריות כלפי אנשים הנוהגים שלא כשורה, ואם הם נוהגים בהלכה בצורה המוגדרת כ"רשעות" – אין לנו שום חובה להיות מעורבים בהצלתם. מאידך גיסא, הן התחושה המוסרית והאנושית, והן מצוות התורה "לא תעמוד על דם רעך" המחייבת להציל אדם מנפילות – אינה מניחה לשומר התורה לעצום את העיניים ולומר כי הוא פטור ממצוות הצלה, והשבת אבידה שבגוף.

"מה שנראה לי הוא כך", כתב שרלו בתשובה שהשיב לגולש דתי בפורום שאלות ותשובות באתר "כמוך" כי "כאשר מדובר בוודאות על מי שמקיים יחסים – מותר, ואולי אף חובה להצילו אפילו מהטעויות של עצמו, מה עוד שהוא גם עלול לגרום נזק לאחרים. כאשר מדובר על דיבור פומבי בנושא, צריך לבחון כל מקרה לגופו. ה"מוחזק" הוא שהדיבור על כך גורם נזק יותר גדול מאשר אי-הדיבור, שכן ברוך השם, לא זו הנורמה הקיימת בעולמנו. ברם, אם מדובר במקום בו התופעה לצערנו הגדול רווחת – גם כאן חובה לספק מידע שיציל נפשות".

הרב הראל ציין כי הסוגיה חשובה מאחר ובחור חילוני מקבל הדרכה בתחום בבית הספר ובמוסדות החינוך בעוד בחור דתי, שאמור לא לא לקיים יחסי מין עד לחתונתו, איננו מודרך כלל, "ובמקרה בו הוא נכנע ליצרו, הוא איננו מודע לסכנות". לדברי הרב הראל, "עמדת רוב הפוסקים הגדולים הייתה ברורה: יש לשוחח על כך ולסייע בידי כל מי שאפשר". הוא מדגיש כי בניגוד לעבירות אחרות עליהן ניתן לעשות תשובה, "במקרה שלנו שום תשובה לא תעזור בדיעבד, ומי שיידבר בשל פעילות מינית לא מוגנת, יישא איתו לעולם את הנזקים, ואף ייתכן ויעבירם הלאה, וזהו שיקול מן השורה הראשונה לחייב הסברה כזו".

יחד עם זאת, הראל סבור שנושא כזה לא צריך להיעשות בפומבי, אלא במקומות הרלוונטיים, בצנעה. "אני אישית עושה זאת פעמים רבות לחבר'ה שמשוחחים איתי, ומסביר להם הכול. אני כמובן מדגיש, שאין בכך משום הסכמה למה שהם עושים, ושפעילות מינית מכל סוג שהוא בין שני גברים היא אסורה על פי ההלכה, אך, מאידך, אם כרגע לפחות, הם אינם מצליחים לכבוש את יצרם, אזי עדיף שיעשו זאת תוך כדי נקיטת צעדים להבטחת שלומם הגופני לכל הפחות".

הרב רונן לוביץ סבור שמצווה לדבר על כך אך לא בכל מקום: לעניות דעתי" אומר הרב, "מצווה לדבר על זהירות מינית בכל מקום בו קיום יחסים שאינו במסגרת הנישואין הוא עובדה קיימת. אני מניח שאין הרבה מקומות כאלה, מלבד פורומים ומועדונים של הומוסקסואלים", והוא סיים ואמר כי "במקומות 'רגילים' של תלמידים וציבור רחב אני סבור שאין לדבר על כך, שכן בעצם הדיבור יש משום מתן הכרה וקבלה של קיום יחסים אסורים".

גם הרב ברוך אפרתי התייחס לשאלה ואמר כי: "אסור להשחית זרע, ובכלל זה, יחסי אישות עם אמצעי מניעה חיצוניים. יחד עם זאת, חובה להזהר ולא להסתכן בהדבקות במחלות שנאמר 'וחי בהם'". הרב אפרתי הוסיף שבאיזורים של יראי השם אסור לדבר על דברים מעין אלה, ואסור "לטמא את קדושת המחשבה של עם ה' וחושבי שמו." לסיכום סיים הרב אפרתי ואמר: "בקרב מקומות שיש בהם שיעבוד לתרבות המערבית, ואנשים פרוצים בעריות ואינם ממתינים לנישואין, וגם לאחר נישואין בוגדים באמון הצד השני- בכאלה מקומות יש לדבר על איסור השחתת הזרע, אך גם לומר שאם אדם נופל עם אשה או גבר חס וחלילה אזי עליו לשמור על חייו ולהשתמש באמצעי זהירות. וכל מקום נידון בזה לגופו באיזון הנכון בין שמירת טהרת המחשבה ובין שמירת החיים".