מה רצו היוונים מהנשים שלנו?

לא רבים יודעים, אבל המילה גימנסיה נגזרת מהמילה "עירום". זו הייתה חלק מפילוסופיית החיים של היוונים, שהציבו את תרבות הגוף במרכז. אפילו במרכז ההשכלה. לא לחינם הם ראו בעם היהודי את ברי הפלוגתא הכבירים שלהם. אסכולה מול אסכולה, תרבות מול תרבות, רוח מול גשם. היוונים רצו להנחיל לעולם את התפיסה שלהם, והעם היהודי ממש הפריע להם. כלומר, לא כל העם, אבל כן אלה שהתעקשו באדיקות דתית לשמר את חוקיה. ליוונים היה סטייל, הם ידעו איך לכסח.

היו להם גזירות אכזריות אבל מאוד מדויקות ומחושבות. זו הסיבה שהם דרשו, למשל, שלא ללמוד תורה. אין דבר המאחד יותר את עם ישראל מאשר לימוד התורה, שמשפיע על חיי החברה וערכי הרוח הנגזרים מלימוד זה. הם גם התעקשו שלא יעשו ברית מילה, ה-סמל של העם היהודי בכל הדורות. בו מתרומם האדם מעל חיי המין החושניים ומצהיר כי הוא מתעל אותם למטרת על. ליוונים זה הפריע, ואפשר גם להבין למה. אבל גזירה אחת בלתי מובנת בכל הסיפור הזה: "כל בתולה שנישאת, תיבעל להגמון תחילה" איך הגזירה האכזרית, הבהמית והגסה הזו, מתחברת עם התרבות ההלניסטית האינטלקטואלית שהם ניסו להנחיל לעולם?

מסתבר שהתשובה עמוקה אף היא, מחושבת ואכזרית. היוונים ידעו את הסוד לחיבור איתן בין בעל לאשה: נאמנות, ייחודיות, בלעדיות וראשוניות. אישה שמתחילה כך את חייה, ואולי נכון יותר: זוג שמתחיל כך את חייו, החיבור כבר לא יוכל להיות באותה רמה. הראשוניות חסרה, הקשר נפגם והוא כבר לעולם לא יוכל להיות מושלם. גם כאשר משהו עדין ביותר נסדק בקשר בין השניים, החיבור כבר לא הרמטי, התא המשפחתי לעולם לא יהיה באופן הראוי שהוא צריך להיות.

אנחנו יודעים את האמת, תא משפחתי חזק הוא הבסיס שעליו נשענת החברה. בין גישות ההיסטוריונים רווחת הגישה כי רומא, יורשתה של יוון, איבדה את בכורתה בגלל השחתת התא המשפחתי. מקום שבו קדושת התא המשפחתי מזולזל, החברה כולה מתפוררת. היוונים חיפשו את הסדק דרכו יוכלו להיכנס, וגם מצאו אותו. כי ככל שהמצע הוא קריטי ורגיש יותר, כך גם הניואנסים הכי דקים מורגשים יותר. כשהחיבור בין בני הזוג אינו מושלם, הראשונים להרגיש את זה יהיו כמובן הדור הבא, הילדים.

כאשר הם גדלים בבית שבו ההרמוניה אינה מושלמת, גם האימון שלהם באבא ובאמא פגום. במצב כזה, כל חינוך הילדים נפגם, ובמילים אחרות, החברה מוותרת גם על ההווה שלה וגם על העתיד שלה. את זה רצו היוונים לגזול מאיתנו, וגם את זה כבשנו מהם בניסי חג החנוכה. כשנביט הערב על נרות החנוכייה, כדאי שנביט גם אל תוך עצמינו, לדעת שאכן אנחנו העתיד הזה שלמענו נלחמו המכבים במסירות נפש.