פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      לדבר אל הקיר

      זה התחיל במחויבות אישית בשירות לאומי והפך להצגה "לדבר אל הקיר". 8 נערות שמתמודדות עם אהבה, הפרעות אכילה, סמים, אלכוהול, הטרדות מיניות ונושאים שבני נוער חשופים להם כיום

      "לדבר אל הקיר" (יח"צ)
      מתוך ההצגה "לדבר אל הקיר" (צילום: באדיבות המצלם)

      אתם ממשיכים עוד לצפות בי?

      "היי חברים , אני כאן כבר חודש והבנתי דבר אחד – שאין דבר כזה אמיתי או לא . טוב לי כאן אז אמיתי לי כאן. תודה שלא אכזבתם, פעם ראשונה בחיי אני מרגישה שבאמת אוהבים אותי , והכל בזכותכם – האנשים של העולם הוירטואלי. בטח אתם שואלים את עצמכם מה עם הסביבה שלי , אז כן יש לי אימא ואבא ... שהחליטו שהם רוצים לשגע אותי – הם החליטו להתגרש. תמיד הייתי עושה כל דבר כדי שלא יציקו לי ,הייתי כל כך מרצה את כולם.ולא לדבר על החברים שלי. שהם בכלל לא מכירים אותי – רק מסכות וצביעות. וזהו. זה נגמר. הגיע הזמן החופשי שלי ... עכשיו..הם עסוקים רק בעצמם , הם כבר לא חושבים עליי ..לדבר איתם זה כמו לדבר אל הקיר. ומה איתכם, אתם ממשיכים עוד לצפות בי?"

      כולנו ילדים בסיכון

      "כולנו ילדים בסיכון" מכריזה אביטל מנשירוב, 21, מתנדבת שירות לאומי במחלקת הנוער בעיריית טבריה. "אני מנסה דרך השירות הלאומי ודרך החוויה האישית שלי להעביר את המסר הזה הלאה".

      אביטל מדריכה זו השנה השלישית, קבוצת בנות נוער מטבריה אשר העלו הצגה העוסקת בקשיים ובהתמודדויות אותם עוברים בני נוער בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות, "החומר להצגה נאסף ונכתב על ידי הבנות עצמן, הן נתבקשו להתבונן בסביבה שלהן, באנשים שמקיפים אותן, חברים, משפחה, ביה"ס ולהביא משם סיפורים ורעיונות לכתיבה ובאמת מתוך זה נולדה ההצגה."

      אביטל מנשירוב (באדיבות המצולמים)
      לא להיכנע ללחץ חברתי ולהיות אתה-עצמך. מתוך ההצגה "לדבר אל הקיר" (צילום: באדיבות המצלם)

      צריך להיפטר מהמסכות בחיים האמתיים

      ההצגה "לדבר אל הקיר", מציגה את עולמם של בני הנוער בשני עולמות - בעולם הווירטואלי ובעולם המציאות, "אנחנו מציגים את סיפורן של שמונה בנות שונות, שמתמודדות כל אחת עם בעיות שונות: קשר עם ההורים, אהבה, הפרעות אכילה, סמים ואלכוהול, הטרדות מיניות, נושאים שבני נוער חשופים להם כיום בלי סוף" אומרת אביטל, "בהצגה רואים איך בעולם האמיתי קשה לבנות לספר, להשתחרר, לקבל עזרה, בעוד שבעולם הווירטואלי הן מורידות את המסכות, מדברות מהלב. עם זאת, המטרה היא לא לעודד בני נוער להשתמש במחשב כמפלט, להיפך, ההצגה מעבירה את הצופים תהליך שבסופו המסקנה היא שצריך להיפטר מהמסכות בחיים האמתיים ולנהל שם את השיח, לדבר עם ההורים, עם החברים, עם המורים, לא להיכנע ללחץ חברתי ולהיות אתה-עצמך".

      "לדבר אל הקיר" (יח"צ)
      בעולם האמיתי קשה לבנות לספר, להשתחרר, לקבל עזרה, בעוד שבעולם הווירטואלי הן מורידות את המסכות, מדברות מהלב. מתוך ההצגה "לדבר אל הקיר" (צילום: באדיבות המצלם)

      התיאטרון תמיד היה שם בשבילי

      הרומן של אביטל עם התיאטרון התחיל עוד בתיכון וליווה אותה לאורך תקופות קשות, "עברתי דברים לא פשוטים בשנות העשרה שלי, חוויתי התמוטטות גדולה, הגעתי למקומות נמוכים והייתי צריכה עזרה - התיאטרון תמיד היה שם בשבילי, זה היה הדבר היחיד שהצלחתי להתמיד בו למרות כל מה שעברתי."

      לאחר השלמת מגמת התיאטרון בתיכון, הצטרפה אביטל לשנת שירות דרך תנועת תרבות אשר מטרתה להצמיח תרבות חדשה, אותנטית וערכית מתוך הקהילות בישראל. כחלק משנת השירות היא הגיעה לטבריה עם קבוצת מתנדבים ליצור תרבות ואמנות עם הנוער ובשיתוף עם מחלקת הנוער של העירייה קמה קבוצת התיאטרון. "הקבוצה התחילה כפרויקט מחויבות אישית שבני הנוער מחויבים לעשות, וההתמדה בו היא ההצלחה של כל המעורבים בעניין".

      אביטל מנשירוב (באדיבות המצולמים)
      ההצגה מעבירה את הצופים תהליך שבסופו המסקנה היא שצריך להיפטר מהמסכות בחיים האמתיים. אביטל מנשירוב. (צילום: באדיבות המצלם)

      לאחר שנת השירות כל בני גילה התגייסו לצה"ל והדרך של אביטל לא הייתה ברורה: "ידעתי שצה"ל לא יגייס אותי בגלל ההתמוטטות שהייתה לי בתיכון, ופטרו אותי משירות", היא אומרת, "זה לא היה פשוט, חברים שלי לא הבינו מה אני עושה, מה זה שירות לאומי, כולם בצבא ואני במקום אחר. למזלי פגשתי את הרכזת של 'האגודה להתנדבות' וביחד הצלחנו ליצור לי תקן התנדבות במחלקת הנוער בטבריה כך אני אוכל לעשות שירות לאומי וגם להמשיך עם הפרויקט."

      במהלך השירות הלאומי קבוצת הבנות בהדרכתה של אביטל הפכה את הטקסטים להצגה באורך מלא שמועלית היום בפני בני נוער ואנשי חינוך בטבריה וערי הסביבה, "הופענו מול מפקחים של משרד החינוך", מספרת נוי שכטר, אחת מהשחקניות בהצגה, "בסוף ההצגה אחד מהמפקחים שיתף אותנו שהוא היה ממש בהלם, הוא אמר שהוא הסתכל על ההצגה בתור אבא וזה מדאיג אותו - הוא הבין שהוא לא תמיד יודע מה הבנות שלו עושות או מה עובר עליהן ושההצגה מהווה פקיחת עיניים בעבורו".

      "שאנחנו מופיעות מול בני נוער זה יותר קשה", אומרת קרין סולטן, שחקנית נוספת בהצגה, "אנחנו אומרות דברים מאוד ישירים ולא תמיד פשוטים לעיכול, אנחנו שמות לבני הנוער את המציאות מול הפנים כמו שהם מבינים אותה, לפעמים יש צחוקים בקהל ולפעמים מגיעים אלינו ואומרים לנו שריגשנו".

      "לדבר אל הקיר" (יח"צ)
      "שאנחנו מופיעות מול בני נוער זה יותר קשה" (צילום: באדיבות המצלם)

      אל תוותרו על עצמכם

      "התהליך שהבנות עברו בהכנות להצגה הוא מדהים", מספרת אביטל, "והתהליך שאני עברתי הוא גם מדהים, ואני כל כך שמחה, שיכולתי להמשיך עם זה ושהייתה לי את הפלטפורמה של השירות הלאומי בשביל זה. אני חוויתי את הקשיים והתמודדויות על בשרי ולכן היה לי חשוב להעביר את המסר, במיוחד עכשיו עם כל מה שקורה לנוער- אל תוותרו על עצמכם".