למה עניים תמיד ישארו עניים?

שני קשיים יש בפרשת השבוע שלנו. האחד של בני ישראל - משה מקבל שליחות מאלוהים ויוצא לדרכו מצריימה. הוא מגיע עם מסר של שחרור וחופש הוא מוסר את הבשורה לעם ישראל וקורא להם לצאת משעבוד ולצאת ממצריים, מבית עבדים. והם – עם ישראל, אדישים ועקשנים ולא שומעים... "וידבר משה אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה"

הקושי השני - הוא אצל פרעה. הוא מכביד את ליבו פעם אחר פעם ולא מוכן לשחרר את העם. המכות, שבע במספר, בפרשה שלנו יורדות על המצרים ללא רחם : דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין וברד. ופרעה עומד בסירובו מקשה את ליבו ולא משחרר את העם, ולא מאפשר למשה ואהרון להוציא את עמו ממצריים.

אבל לפרעה יש תירוץ טוב - כך מודיע אלוהים למשה : "ואני אקשה את לב פרעה... ולא ישמע אליכם פרעה." יש בפסוק הזה רעיון חדשני ועצום. אלוהים הוא לא רק אל של שבט מסויים או של ארץ כנען, כפי שהיה נהוג בעולם העתיק. האל העברי הוא רעיון מופשט, כלל עולמי וכלל אנושי, אדון כל המעשים ושופט כל הנשמות. מקופל כאן בפסוק הקטן הזה חידוש גדול - אבל גם קונפליקט לא פשוט. אם הקשה אלוהים את לב פרעה כיצד אפשר לבוא אליו בטענות? זאת לא אשמתו. ויותר מזה איך אפשר במצב עניינים שכזה להסביר את רעיון הבחירה החופשית?

נחזור לבני ישראל. הם מרכז הסיפור ולכבודם שולח אלוהים את משה ואהרון. אבל עם העבדים שלנו כלל לא מקשיב - הוא לא רוצה חופש. זה גדול עליו הסיפור הזה. הוא אדיש, וקצר רוח. והסיבה - העבודה הקשה. העבדות והעוני מונעים מהעם לקבל את רוח החירות ובשורת הגאולה.

גם כאן הטקסט המקראי מלמד אותנו שיעור אקטואלי ומחכים ביותר. קשה שלא להבחין בקשר שבין הקושי של בני ישראל והתעקשותו של פרעה לבין פערי השכר במגזר הציבורי שהתפרסמו השבוע והבדלי המעמדות בישראל של היום.

כאמור, השבוע התפרסם דו"ח השכר במשק הישראלי. הנתונים העולים מהדו"ח מקוממים - שיאני השכר בישראל הם עובדי המיגזר הציבורי וביניהם עובדי רכבת ישראל, הנמלים, וחברת חשמל. במדינה בה כל ילד רביעי עני ועובדי כפיים, קשי היום, משתכרים 3,500 שקלים לחודש, מדהים לגלות כי 94% מכלל העובדים במגזר הציבורי השתכרו ב-2012 בממוצע 12,731 שקל בחודש ויותר.

העובדים שנמצאים בתחתית סולם התעסוקה, אלה שעובדים הכי קשה ומרויחים הכי פחות, הם, על פי רוב, אינם יודעים את זכויותיהם. קשיי היומיום שלהם מקשים עליהם לחשוב על קידום, רווחה ועצמאות. סביר להניח שעובד בנק בכיר, שמכיר היטב את תלוש השכר שלו,יודע את משמעות ההפרשות הסוציאליות, תשלומי שעות נוספות, דמי הבראה וימי חופשה. ואילו עובדת ניקיון בחברה קבלנית איננה ערה למעמדה או זכויותיה או אפשרויות קידומה. סביר להניח שגם היא הייתה מגיבה בקוצר רוח לרעיונות של משה ואהרון ומתלוננת על עבודתה הקשה. היכולת שלה לחלום על שינוי המצב או לעשות צעדים של שחרור מוגבלים וקשים.

כמו בני ישראל העבדים, כך גם כל פועל בנמל, מנקת משרדים קבלנית, פקיד בנק בכיר, עצמאי ואפילו פרעה, יכולים לרקום יחד חלום על חופש ושחרור רק אם הם מתעלים מעל עסוקי ובעיות היומיום שלהם, מפנים מקום לרוחניות וללימוד ומחפשים יחד מכנה משותף. ברור כי כאשר אדם הנמצא "בתחתית הסולם" יהיה לו קשה לעשות מעשה ולהשתחרר ממצרים. אין לעובדים קשי היום מה להפסיד זולת כבליהם - אם ישתחררו הם יכולים להרוויח עולם מלא.

שבת שלום.

כתבו לנו למייל Judaismsupport@walla.net.il