בואו נעזוב לרגע את הדקויות המשפטיות. סביר להניח שכשיועץ משפטי לממשלה מגיש עתירה ושלשת שופטים מלומדים מקבלים אותה כמות שהיא, מן הסתם היא נתמכת ביסודות משפטיים טובים - ומי אנחנו, הדיוטים שכמונו, שנערער עליה. הרי בשביל זה אנחנו משלמים לווינרוט. ובכל זאת, תמיד יש את התחושה הפנימית; זו שאולי אין לה עורכי דין רהוטים, מסמכים או ראיות - אבל קשה להתכחש אליה. אז גם במקרה הזה, של הפסיקה הדרמטית הזאת, אנחנו מתהלכים בתחושה כזאת, של רדיפה קשה. תחושה צורבת של בלון שנופח במתכוון, והיו לא מעט אינטרסנטים שתפסו טרמפ מרושע על הבלון המעופף הזה.
בחירות בבית שמש - כל הכותרות:
החלטה דרמטית: בגלל הזיופים - בחירות חוזרות
"הליך מזוהם": נימוקי השופטים
המועמד החילוני: "לא תהיה פה מלחמת דת"
ניצחון ישראל החופשית / אבנר הופשטיין
מאז הפסיקה בעניינה של העיר בית שמש ביום חמישי האחרון, הציבור החרדי, שהוא בכל זאת מיעוט מרכזי במדינה הזאת, מרגיש רע מאוד. די רק אם נרים את ראשינו מתוך הררי הניירת והניסוחים המשפטיים, וננסה להשתחרר מעט ממסע התעמולה המגמתי ומטורי הצדקנות המרושעים - ויתברר לנו שאנחנו מתעסקים פה בפחות מ-200 תעודות שנתפסו, ועשרות בודדות שנעשה בהם שימוש, פלוס כמה סיפורים של עדים מפוקפקים דיים שבית המשפט מעולם לא חקר ולא עמד על טיבם. על כך, עיר שלמה הולכת לבחירות חוזרות - צעד שלא נראה כמוהו בהיסטוריה המונציפלית הארוכה של מדינת ישראל.
על סף התנגשות חזיתית
בקרב הציבור החרדי נפוצה אחרי הפסיקה הודעת SMS שנוסחה כך: "השופטים הורו על בחירות חוזרות בעיר בית שמש. אם התוצאת עדיין יהיו לטובת ראש העיר החרדי, יורו השופטים שוב על בחירות חוזרות, שוב ושוב, עד שהמועמד האחר ינצח". אין הרבה תחכום בהודעה הזאת, אבל היא מבטאת בפשטות את התחושה הקולקטיבית הקשה של ציבור שלם שגנבו לו את הבחירות באיצטלה משפטית טהורה, כשאין לו ספק בכך שהמניעים לא כשרים, לא מוסריים, נגועים בסובייקטיביות קשה - ובנויים משילוב לא הומוגני של קמפיין מתוזמן היטב ורצון נסתר ללמד את הילידים הפרימטיביים פרק בדמוקרטיה.
בקרב הציבור החרדי היו רבים ששאלו: האם פסיקה כזאת הייתה אפשרית גם בערים מסוימות שבהן חיה אוכלוסייה ערבית? הרי גם אלו ערים שיצא להן שם רע בכל מה שקשור לטוהר הבחירות ותעשיית הזיופים. האם גם כאן היה היועץ המשפטי לממשלה מגיש עתירה לביטול הבחירות?
כבר ברור לנו מזמן שהציבור החרדי והציבור החילוני צועדים על מסלול התנגשות חזיתית. הרי יש מי ש"עושה את העבודה" כדי לקדם את ההתנגשות הזו, וגם נבנה ממנה (פוליטית). אבל אירועי התקופה האחרונה המצטברים רק מגבירים את תחושת המחנק והרדיפה. הרבה טוב לא ייצא מזה.
הצורך שלנו לערוך חשבון נפש פנימי ונוקב, מול הנסיבות שהולידו את מצב הקיים, הוא עדיין חיוני - אבל מסקנה אחת כבר ברורה לנו מראש: פסיקה מעין זו, שכלי התקשורת היו די הוגנים כדי להעצים את הדרמטיות שלה, היא אבן אחר הנופל; אבן גדולה בחומת הניכור, הזעם וחוסר האונים של המיעוט הזה - שלמרות הכול עדיין חי פה, ותורם למדינה לא מעט.
מספרים שהשופט דוד חשין עזב בצעירותו את העולם החרדי וחצה את הקווים אל מקבילו החילוני. כמה סמלי הוא, שהצעד הגרוע הזה נרשם השבוע על שמו.
דוד דמן הוא פובליציסט חרדי בכיר, בעל טור בעיתון החרדי "משפחה"
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il