ז' באדר התשס"ה. יום פטירת משה רבנו. עת ערביים, במכינה הקדם צבאית ע?צ?ם בעצמונה, גוש קטיף. אנו, כמאה ועשרים תלמידי המכינה העומדים לקראת גיוס ליחידות העילית של צה"ל, מסתערים, במסגרת תוכנית האימונים , על עוד דיונה ועוד גבעה, בחולותיה הקסומים של ההתיישבות בחבל עזה. בד בבד, כמה מאות ק"מ משם, בית המחוקקים הישראלי, בראשותו של ראש הממשלה אריק שרון, אישר את התוכנית לגירושם של אלפי יהודים אוהבי העם והארץ מחבל ארץ מופלא ומיוחד. ז' באדר אכן היה סוף עידן, של משה רבנו, וגם שלנו.
עברו עוד מספר חודשים, והתוכנית התקדמה שלב ועוד שלב, ובמסלול מקביל לכך, המשכנו אנו לדבוק באהבתנו האין סופית למקום המדהים הזה ששימש כבית לעיצוב אישיותנו , ודרכו התחברנו עמוקות לעם ישראל ששב לגבולותיו לאחר אלפיים שנות גלות, וכן, גם למדינת ישראל, שאף ברגעים אלה שימשה ככלי הביטוי הטוב ביותר של "ראשית צמיחת גאולתנו."
לאחר ביצועה של התוכנית, קולות רבים קראו להתנתק ממדינת ישראל בעקבות סטירת הלחי המצלצלת. הצלצול שהתלווה לסטירת הלחי הדליק בתוכנו אור אחר שהאיר בבהירות את הדרך בה עלינו ללכת. דרך המחייבת להרים ראש לעבר המשימות הנקרות בדרכנו ולהוביל אותנו לכך שנישאר בנים נאמנים לעם ישראל. השלב הראשון היה כשהתגייסנו למיטב היחידות בצה"ל. היציאה לקצונה שלי ושל חבריי, היוותה ההוכחה כי החיבור ממשיך להיות שורשי ועמוק. כעת, עם פטירתו של אריק שרון, הלב נצבט. רבים הם שחלקו וחולקים על דרכו. יחד עם זאת, תרומתו למען העם הארץ אינה נתונה לערעור והיא עומדת נגד עיננו.
אמירתו הידועה של האדמו"ר מקוצק כי "אין שלם מלב שבור", מממחישה במעט את התחושות. הלב עודנו לב בשר חי וקיים, אבל גם הוא ידע עליות ומורדות. אל לנו לחשוב כי אנו שמחים בנפילתו או בפטירתו של אדם, על אף מעשה כזה או אחר שעליו היה אחראי.
זכינו ונזכה להמשיך להיות בנים נאמנים לארץ הזאת. אהבתנו אינה תלויה בדבר, אלא מבטאת קשר שלא ניתן לערעור, מכל סיבה או טעם. נמשיך לקדם את עצמאותנו, מתוך ענווה גדולה, וביתר שאת. תקופה זו, הרוויה בקולות המאיימים לקרוע את העם ולהפרידו לשני מחנות בשתי מדינות, מחייבת אותנו לשיח חדש בו נפעל להתאחד סביב מטרות נעלות.
פטירתו של אריק שרון, דווקא בשבוע בו חל חג ט"ו בשבט, חגה של ארץ ישראל, שאף הפך גם לחגה של ההתיישבות העובדת, אינה מקרית, ומדגישה לנו את היחס הקשור בעבותות לאדמה בה אנו חיים.
גאולת ישראל, שאין קץ להתגלותה, מחייבת אותנו להישיר מבט לקראת העתיד ולראות את המקומות בהם ניתן להמשיך ולקדמה, לא בדיבורי סרק אלא במעשים ממשיים. עמידתנו האיתנה, כעץ שתול על פלגי מים, כאיש אחד בלב אחד, תהווה תשובה ניצחת לכל אלה המעוניינים להשמיד ולכלות את העם היושב בציון . עמידה איתנה זו, תנביט את הזרעים הנטועים בלבבות, ותצמיח את פירותיה היפים של ארץ ישראל לעיני כל.