"נסעתי עם הלהקה שמלווה אותי 18 שנה, להופיע בפסטיבל ב"ברי", עיר נמל באיטליה. הזמינו אותנו כדי לייצג את המוזיקה היהודית. בהופעה ניגנו הרבה שירי שבת. אחרי ההופעה, מגיעה אלי אישה מאוד מבוגרת והדמעות לא מפסיקות לרדת מעיניה, היא פשוט בכתה ובכתה. למזלי הנכדה שלה שלה הייתה שם והצליחה אכשהו להרגיע אותה.
מה קרה שם?
"הסתבר שהיא יהודייה למשפחה מתבוללת ואין לה כיום כמעט שום קשור ליהדות, אבל כשהקשיבה לשירי השבת, פתאום הזיכרונות מביקוריה אצל סבא שלה כשהייתה בת 5 עלו וצפו. והכל בזכות המוסיקה."
את הסיפור הזה מספר לי עמירן דביר, אחד מזמרי החתונות המפורסמים בארץ. בין אירוע לאירוע, בין חתונה לבר מצווה הוא כבר הספיק להוציא ארבעה אלבומים. בימים האחרונים, הוציא את הסינגל החדש "ברוכים הבאים חתן כלה". הסינגל נכתב בהתחלה כפתיח של תוכנית רדיו (השדרן מנחם טוקר מוצ"ש חסידי חי) ובאחת התוכניות כשהתארח דביר עם הלהקה משהו תפס אותו וגרם לו להבטיח בשידור חי כי הוא יהפוך אותו ללהיט.
דביר נולד במשפחה חילונית, לאבא מוזיקאי שניגן בלהקות קצב "סבנטיז" ברמלה, בתקופה שהעיר הייתה מעוז להקות הקצב. "בתור ילד קטן אני זוכר את אבא מנגן בפאב ואמא רוקדת בקהל". מספר דביר, "בגיל 4 אבא שלי לקח אותי למורה לפסנתר, עוד לפני שידעתי א' ב', כבר ידעתי לנגן בפסנתר'". דביר מציין כי מבחינת אביו, המוזיקה הייתה יותר חשובה מלימודים פורמלים, "'אל תלמד בבית ספר' הוא היה אומר לי, רק תתקדם במוזיקה".
בגיל 8 עברה משפחתו שינוי קיצוני, "הורי חזרו בתשובה בבת אחת והם דילגו על כל השלבים, תוך חודשיים מהרגע שהורי החליטו לשנות את אורח חייהם, אבי כבר היה אברך מן השורה, בכולל 'חזון איש'", נזכר דביר, אך למרות זאת מבחינת הנגינה דבר לא השתנה, "רק הנוף השתנה, במקום פאב חשוך בתל אביב, אבא ניגן באולמי חתונות בבני ברק".
דביר מצא את עצמו די מהר מצטרף לאביו באולמות האירועים כשהוא הופך להיות כוכב הערב. ילד קטן, חרדי ווירטואוז, מנגן בחתונות. "אני זוכר שהבאתי איתי שולחן גיהוץ עם מפה לבנה, שם עליו את האורגן (אורגן קסיו), מתחיל לנגן ועשרות בני אדם מתגודדים סביבי", אומר עמירן בחיוך מבויש. "למרות החזרה בתשובה, עבור אבא דבר אחד לא השתנה, היה חשוב לו שאני קודם כל אתקדם במוזיקה ואחר כך בלימודים האחרים וכך יצא שלמרות שהייתי תלמיד ישיבה בישיבת סלבודקה וישיבת פונוביז' בהמשך, את רוב הערבים והלילות הייתי מעביר על הבמה ומנגן".
בגיל 18 כבר היה דביר בשל להקמת להקה ויציאה לעצמאות, ולמרות הגיוס לצה"ל ולרבנות הצבאית הוא מעיד כי את המנגינה שלו אי אפשר להפסיק.
איך אתה מגדיר את עצמך כיום?
"אני שונא הגדרות, הילדים שלי מתחנכים במוסדות שונים, הבת לומדת במוסד האקדמי, מכון לוסטיג שהוא חרדי למהדרין והבן בישיבה בישוב עלי שבבנימין עם כיפה סרוגה, ככה שאני נע על התפר".
תגדיר את עצמך מבחינה מוסיקלית?
"אני זמר חתונות, זה המקום הטבעי שלי ושם אני תמיד אהיה, וזאת למרות שהוצאתי עד היום ארבעה אלבומים ואני מתחיל לעבוד על החמישי, זה פחות מגרה אותי, אני אוהב את לראות מעגלים של רוקדים באירועים יותר מהכול".
איזה חלום לא תגשים לעולם?
"הייתי רוצה לשיר עם נינט טייב, היא מאוד מוכשרת, אבל אני לא אעשה זאת לעולם, זאת לא אופציה מבחינתי. אבל יש חלום אחר שמלווה אותי הרבה לילות וזה הולך כך: אני נמצא בהופעה של שלמה ארצי ומתברר שהקלידן לא הגיע, פתאום אני שומע את שלמה ארצי צועק יש קלידן בקהל? ואני נזעק מהמקום ומנגן איתו בהופעה", אומר דביר בקריצה.
מה הפספוס שלך?
"שירי שבת בבית, אני לא שר בשבת כי אין לי כוחות נפש לשיר, זה מרגיש לי כמו עבודה, אבל הילדים שלי בינתיים מתחזקים את העניין עד שאני אצליח להתגבר על זה".