השבוע אנו קוראים בפרשת משפטים שהיא מן הפרשות העמוסות והחשובות בתורה. בפרשה, המגיעה לאחר מעמד הר סיני, מוסר ה' למשה דינים, הלכות ועקרונות יסוד, אשר יהוו את היסודות למשפט העברי ולאתוס המוסרי של תרבות ישראל עד ימינו.
מתוך המכלול העשיר הכולל דיני עבד עברי, דיני נזיקין, דין מפתה נערה לשכבה ועוד ועוד בולט בעיניי עניין אחד חשוב עקרוני ומרכזי : נושא השוחד. או יותר נכון - הטיית משפט בעדות שקר ובלקיחת שוחד, כאשר סמיכות הנושאים בתורה מרמזת על הזיקה ביניהם.
וכך כתוב בפרשת משפטים : "לא תטה משפט אביונך בריבו. מדבר שקר תרחק. ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע. ושחד לא תיקח. כי השוחד יעוור עיני פקחים ויסלף עיני צדיקים". עבירת השוחד מופיע כאן בזיקה להטיית משפט ולאיסור על דבר שקר. מודגש כאן באופן ברור הגבול הדק שבין צדק ואמת לבין שקר ורשע. האיסור הוא חמור גם אם אין מקבל השוחד מטה משפט. כלומר, עצם לקיחת השוחד היא חטא. וכך מפרש רבא בגמרא : "מהו הטעם של שוחד? - כיוון שהוא קיבל שוחד ממנו התקרבה דעתו אליו והוא כגופו. ואין אדם רואה את החובה שמוטלת עליו לשיקול דעת נקי". מהו "שוחד" שהוא אחד?: רש"י מלמד אותנו "שהו-חד הנותן והמקבל נעשים יד אחת".
ואצלנו, מערכת הקשרים לכאורה שהולכת ונחשפת בין הרב פינטו לבין בכירי המשטרה איננה, לצערנו, הפרשה הראשונה באותו סגנון. ומן הסתם, היא מלמדת משהו על ההתנהלות חסרת הגבולות של אנשים האמונים על החוק. במקרה זה כמו גם במקרים נוספים שלא נחשפו. העניין הפלילי אמנם עוד יתברר בבית המשפט, אבל צחנת הקלקול המוסרי עולה מתוך התמונות, העדויות וההכחשות ההדדיות.
עניין השוחד המופיע בתורה הוא כל כך חמור שצריך להיזהר גם מ"שוחד דברים" ולא רק מ"שוחד ממון". הרמב"ם מביא כדוגמא סיפור על דיין שהיה עולה בסירה קטנה לחצות את הנהר "ופשט אחד ידו וסייעו בעלייה לסיפון. והיה לאותו אדם דין". כלומר, לאותו אדם היה עניין תלוי בבית הדין. "אמר לו הדיין בסירה : הריני פסול לך לדין". המידה המגונה של השוחד והנטייה של אדם להציע דבר גם בצורה עקיפה, ברמז על טובה עתידית ואפילו בצורה סמלית - נדחים על הסף. חכמי חז"ל לא נרתעים מסיפורים ודוגמאות על מנת לשים מחסום בפני התופעה הנפוצה והמשחיתה את מוסר החברה.
וכך כותב הנביא מיכה בנושא : "שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל... ראשיה בשוחד ישפטו. כהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו. ועל ה' ישענו לאמור ה' בקרבנו לא תבו עלינו רעה (המשרתים בקודש חושבים שה' מגן עליהם) לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער".
ובכן, לא הגרעין האירני ולא הבעיה הפלשתינית הם שיביאו לחורבן החברה בישראל, אלא קצין משטרה בכיר יחד עם רב ואנשי שררה לוקחי שוחד (לכאורה) - הם הסכנה למוסר ולקיום המוסרי של החברה בישראל. "וה' הוא דורש משפט צדק". וגם הנביא מיכה לא מנבא טובות.