בעיית המינוי של אנשים לתפקידים בשירות הציבורי היתה מאז ומעולם עניין רגיש. זהו נושא בעל חשיבות רבה במיוחד כאשר מצפים מהמתמנה שיעמוד בראש פרויקט דוגמת המשכן, שמיועד להיות מוקד להשראת השכינה בעולם. האם העומד בראש המבצע הזה אמור להיות מונחת מלמעלה או ממונה על-ידי העם? בגמרא (ברכות דף נה, א) אנו מוצאים שתי גישות לגבי הבחירה בבצלאל: לדעת רבי יוחנן על מינויו הכריז "הקדוש ברוך הוא בעצמו, ואילו לדברי רבי יצחק: "אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור. לדבריו "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו: ריבונו של עולם, אם לפניך הגון - לפני לא כל שכן? אמר לו: אף על פי כן, לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון - לפנינו לא כל שכן?"
נראה ששתי הגישות אינן סותרות בהכרח זו את זו, והשאלה איזו מהן עדיפה תלויה במידה רבה באופי הציבור ובהלכי הרוח של הזמן והמקום. כך או אחרת יש חשיבות רבה לכך שבהובלת משימות לאומיות או דתיות גדולות יעמוד בראש המערכת אדם שבורא עולם או הציבור יהיה נקי מכל רבב.
חשיבותו של ניקיון הכפיים מסביר, לדעת פרשנים אחדים, את סמיכות הפרשיות שבין פרשת "תרומה" לפרשת "משפטים" שקדמה לה: בפרשת "תרומה" מצטווים בני ישראל לתת חומרים יקרי ערך לשם בניית המשכן. בפרשת "משפטים" לימדה התורה כיצד צריכים חומרים אלה להגיע לידי האדם ביושר ובניקיון כפיים. רק מי שיישם את הדין האזרחי והדין הפלילי של פרשת "משפטים", וכל מה שהגיע לידיו, הגיע כחוק וביתר גמור, רשאי להביא ממה שבידיו למשכן. דברים שבקדושה כמו המשכן צריכים להיבנות בחומרים שאינם רק משובחים, אלא הם גם הגיעו לבעליהם בדרכים כשרות.
הקפדת התורה על ניקיון כפיים ויושרה כתנאים הכרחיים לקדושה משתקפת גם בבניית בית המקדש עליה נקרא בהפטרת השבת. כידוע, דוד המלך היה מנוע מלבנות את בית המקדש, אולם כיוון שהשתוקק לעשות כל שביכולתו למען מטרה זו, הוא עסק באיסוף חומרים לצורך הבניה שעתיד לבצע בנו, שלמה. ברם, המדרש אומר ששלמה לא השתמש בחומרים אלה. הסיבה לכך הייתה שכאשר היה רעב בתקופתו של המלך דוד, היה עליו למכור את כל החומרים יקרי הערך שאסף, ולהשתמש בתמורה כדי להחיות את עם ישראל הרעב. העובדה שדוד העדיף לשמור עליהם לצורך המקדש, נחשבה להכרעה שגויה ובלתי ראויה. הרלב"ג נותן טעם שונה לכך ששלמה לא השתמש בחומרים שהכין דוד. לדבריו, חומרים אלה נאספו משלל הגויים במלחמותיו הרבות של דוד, ושלמה בהיותו איש שלום, לא רצה לעשות שימוש באוצרות שמקורם אינו בקדושה. על כך כבר אמר דוד עצמו בתהילים (כד) : "מ?י י?ע?ל?ה ב?ה?ר י?ק?ו?ק ו?מ?י י?קו?ם ב??מ?קו?ם ק?ד?ש?ו?? נ?ק?י כ?פ??י?ם ו?ב?ר ל?ב?ב א?ש??ר ל?א נ?ש??א ל?ש???ו?א נ?פ?ש??י ו?ל?א נ?ש??ב??ע ל?מ?ר?מ?ה".
ניקיון כפיים הוא תנאי הכרחי לא רק כשמובילים הקמה של משכן ומקדש, אלא גם בכל עניין שבקדושה. גם רבנים בישראל שמובילים בהנהגה רוחנית צריכים להיות סמל ומופת לניקיון כפיים מכל היבט אפשרי. לצערנו בתקופה האחרונה, כך אומרות השמועות, היו כמה חריגות מעיקרון זה. כל אזרח מהשורה מבקש להאמין שמדובר במקרים חריגים שאינם מלמדים על כלל הרבנים. אולם בה בעת כל רב מן השורה נדרש לעשות מעל ומעבר כדי לחזק את אמון הציבור ביושרה ובניקיון הכפיים של רבני ישראל.