אחת ההונאות המוסריות הגדולות בתולדות המדינה, היא זו של הועדה הפרלמנטרית לשוויון בנטל. כי אף חרדי לא יגויס, לא לשרות צבאי ולא לשרות אזרחי. לא סנקציה פלילית ולא סנקציה כלכלית יעמדו כנגד הנחישות החרדית. אחת משתיים: או שהפוליטיקאים אינם מבינים זאת, או, גרוע מכך, הם מסתירים זאת.
כבר שנתיים יושבות ועדות שונות, עולים מתווים שונים, ואף חרדי לא גויס. בראש הועדות ישבו רמטכ"ל לשעבר, ראש השב"כ לשעבר, ראשי הצבא ובכירי הפוליטיקאים, באינספור דיונים בהשקעה של מיליוני שקלים מתקציב המדינה - ואף חרדי לא גויס. גם לא לשרות אזרחי.
הדברים אינם נכתבים חלילה בשמחה לאיד, אלא כתיאור פרגמטי ומתוך תביעת עלבונם של החיילים. כי אפילו הבנת הנקרא של המתווים, בלתי אפשרית. נאמר בהם שהחרדים יגויסו בעוד ארבע שנים, גילאים כאלה או אחרים, אלה עם ילדים אלה שבלי ילדים, שנתונים כאלה או אחרים, הצפייה למכסות שנתיות עולה לשיעור כזה או אחר, ישוחררו עילויים. צריך להיות גאון כדי להבין את המתווים. אבל לא צריך להיות גאון כדי להבין דבר אחד אף חרדי לא יגויס.
לחרדים אין מה לחשוש, אלא רק מהפגיעה התקציבית בעולם הישיבות. שלילת התקציבים היא הפסד למדינה, שעד כה הייתה שותפה ללימוד התורה, בבחינת זבולון ויששכר דבר שעמד לזכותה. כי האם באמת מסוגלים ליישם סנקציות פליליות כנגד עשרות אלפים? ואיך זה יצטלם בעולם הרחב, שבמדינת היהודים גוררים לכלא יהודים הרוצים ללמוד תורה? ובכלל, הממשלה הרי עלולה ליפול על רקע המשא ומתן לשלום, ואז יכניסו את החרדים, יבטלו את חוק השוויון ויוסיפו להם תקציבים כפי שלא היה מעולם. כי הרי מה שרואים מפה, לא רואים משם. ובפוליטיקה, אין ערכים מוחלטים. רק בחרדיות יש.
השבר הגדול במסקנות הועדה, היא ההונאה המוסרית האדירה. פארסה פוליטית ומוסרית. יושבת ועדה המכנה עצמה הועדה לשוויון בנטל, ולא מתביישת להוציא תחת ידה מסמך המהווה עלבון לאינטליגנציה של החיילים, ועוד לקרוא לזה שוויון בנטל.
כיצד יישירו שליטי המדינה מבט אל מול החיילים המסורים, אל החייל שבטנק במבואות עזה, אל הצנחן המתבוסס בבוץ סמוך לגבול הלבנוני, אל החייל המאייש תצפית באחת מערי השטחים? איך יישירו מבט? הפוליטיקאים יורקים בפניהם של החיילים, תוך ניצול תמימותם ונכונותם להקרבה.
המפולת המוסרית הזאת, נובעת מקהות חושים של הפוליטיקה ובית המשפט העליון וחוסר האינטגריטי שלהם. המערכות השלטוניות, היו צריכים לומר לחיילים כך: העם בישראל חצוי בשאלה של משמעות הנטל. כמחצית מהעם רואה את הנטל הלאומי בעולם הישיבות, והמחצית השנייה רואה את הנטל הלאומי בשרות בצבאי. זו בעיה בלתי פתורה, ולכן לא יהיה שוויון בנטל. יש בעיות מוסריות ללא פתרון. כך היו צריכים הפוליטיקאים ובית המשפט העליון לומר, לו היו רגישים ומוסריים, ואם היו מקדישים תשומת לב ראויה להיכרות מעמיקה עם העולם החרדי וערכיו. אך כנראה שהם לא כאלה.
הסטטוס קוו שנהג, עד ההחלטה שניתנה ללא סמכות על ידי בג"ץ לפסול את חוק טל - הוא הפתרון היחיד בנסיבות המאבק התרבותי הבלתי פתיר. החיילים צריכים להתקומם ולהשמיע את זעקת המוסר על אחיזת העיניים של השוויון בנטל - כדי שמסקנות הועדה הפרלמנטרית לא ייזכרו כהונאה הפוליטית הגדולה בתולדות המדינה.
רוצים לכתוב לנו? כתבו ושלחו לנו