כשצריך לגעת בגברים באימונים: הלוחמות הדתיות

עדן, רעות ויעל הן שלוש לוחמות דתיות שהחליטו למרות הלחץ מהחברה ומהבית להתגייס לצבא. שיפי חריטן דיברה איתן על אמונה, שבת ומה עושים כשצריך לגעת בחיילים באימונים ובקרב

שיפי חריטן
חיילות דתיות מסיימות מסכת בגמרא בסיום מסלול (צילום: באדיבות המצולמים)

מה לא אמרו עליהן, כמה לא ניסו להניא אותן, אפילו כעסו. אבל יעל, עדן ורעות, לא נכנעו והגשימו חלום. לוחמות או לא? שלוש לוחמות דתיות, שכנגד כל הסיכויים, המירו את השירות הלאומי המקובל, בשירות צבאי קרבי.

עדן לידני בת 20, לוחמת פקע"ר, למדה באולפנה. מוסד דתי בו המילה צה"ל לא הוזכרה כלל כאופציה וראו בעין לא יפה בנות שהעזו לחשוב על שירות צבאי במקום לאומי. "גם בבית היה הלם, לא ידעו איך 'לאכול' את הבשורה", מספרת עדן. "הבית שלי מאוד חזק מבחינה דתית ושירות לאומי היה האופציה היחידה. קיבלתי עיוותי פנים ושאלות קשות. ניסו להבין מי הכניס לי את הג'וק הזה לראש".

אצל רעות כדורי, מפקדת מחלקה בגדוד "הרעם" בסוללת תותחנים באיו"ש ויעל סיני, לוחמת איסוף קרבי בגדוד "איתם" בגבול הדרומי, התהליך היה פחות קשה. שתיהן למדו בתיכון דתי. במשפחה של יעל לא כולם דתיים, כך שהם לא היוו בעיה מבחינת גיוס. "אני באה מחברה שכולן הולכות לשירות לאומי, אך אני אדם שנוטה לעשות מה שהוא מאמין בו ולא מה שהחברה מכתיבה", אומרת יעל.

רעות היא הבת היחידה במשפחה שבחרה בשירות צבאי כמו אחיה ולא כמו אחותה שעשתה שירות לאומי. שלושתן מתארות תקופת חיפוש עם רצון עז להעניק ולתת מעצמן. האפשרויות בשירות הלאומי לא סיפקו אותן. בסופו של דבר, מצאו עצמן במקום הכי אמיץ בצה"ל, עם דרישות הכי גבוהות. חשות בסיפוק שבשליחות.

עוד בנושא:
הרבנים הראשיים נגד גיוס בנות, יאיר לפיד מאיים לפטר אותם
לרגל סיום הקורס הצבאי, החיילות סיימו מסכתות גמרא
הרב שמואל אליהו: השרות הצבאי אינו ראוי לבת ישראל
אני דתייה ששירתה בצבא וגם הבת שלי תשרת
אל תשלחו בנות לגוב החיות הטורפות של צה"ל

רעות כדורי (צילום: דו"צ)

המסגרת הצבאית אינה קלה לבנות שומרות מצוות, בעיקר כאשר מדברים על עבודה סיזיפית בשטח. הן יושבות במארבים, סוחבות "פצועים", מבצעות מעצרים בשטחים לא סימפטיים וכל זאת תוך ניסיון אמיתי לשמור על האמונה והאידיאולוגיה האישית שלהן. עדן מספרת שבהתחלה פחדה וכשההורים שלה הבינו שזו החלטה סופית, הם ביקשו ממנה לא להישבר, "הם אמרו לי שקל להישבר במסגרת כזו אז לפני הגיוס עשיתי לי קווים אדומים. על שבת אני לא מוותרת, מלבד פעילות מבצעית שזה פיקוח נפש. קשה לשמור נגיעה בצבא, לא ברמה האישית, אלא ברמה מקצועית. הלוחמה מתבססת על חילוץ פצוע, אבל למשל השבוע היינו בתרגיל של סחיבת פצוע, כשאני הייתי הפצועה, מיד קפצה חברה והתנדבה לסחוב. בהמשך היה לה קשה מדי, אז אחד הבנים בא לעזור וביקשתי שלא. המפקד הבין והסכים".

יעל טוענת כי בנות שהן מספיק חזקות יכולות להסתדר, "יש אנשים ששומרים ודואגים לזכויות שלך ונותנים לך לקיים את אורח החיים כפי רצונך ואמונתך. אני אישית נאלצתי להילחם מדי פעם על זכויותיי, אך ידעתי שהן מגיעות לי. לא פחדתי. אני חושבת שכל אדם שמאמין במשהו מספיק חזק, יכול לשמור על האמונה שלו גם בתנאים פחות קלים. גם לפני הצבא ידעתי שזה מבחן שאני צריכה לעבור וידעתי גם שאעמוד בו".

לטענת רעות בכל מסגרת שהיא נמצאת הצבא מתאים את עצמו, "בשבת נחסכת ממני פעילות, האוכל כשר ויש לך תמיד את האופציה ללכת למקום שמשרתות בו רק בנות, אבל אני אמרתי שאם אני כבר משרתת, אני עושה זאת כתף אל כתף עם גברים. אין סיבה שלא אשרת בדיוק כמוהם". מבחינה אמונית אצל רעות לא השתנה דבר אך הקשיים קיימים. "בשבת כשבאים לבקר את כולם, אז אותי לא, כי המשפחה שלי שומרת שבת..."

יעל סיני (צילום: דו"צ)

על אף הניסיונות, לשרת בדיוק כמו גברים לא ממש קל. רעות סופגת הערות באופן קבוע. "אם אני מבקשת עזרה לסחוב משהו כבד, אז יש שיענו לי, 'מה, אבל את לוחמת'. בהתחלה יש זלזול, אבל כשמבינים שאת אחראית ומקצועית, סומכים עלייך. אחת מעידה על כולן ואם אתייחס לעצמי שונה כי אני אישה, זה נותן לסביבה את הלגיטימציה להתייחס אלי שונה. אני משרתת באזור איו"ש, לא אשכח כשהגעתי לבצע מעצר עם כוח ימ"מ, הם קלטו פתאום שתחת הקסדה נמצאת אישה ופשוט היו בשוק".

גם הנושא של הסביבה המעורבת עם גברים לא פשוטה, "לפעמים עדיין מנסים להתחיל איתי" מספרת עדן, "יש פעמים שהפלירטוטים הם מטרד אך ברגע שהבינו שאני החלטית, כיבדו אותי יותר. גם הבנות מכבדות. הן יודעות שכשאני נכנסת לאוהל בשבת, מכבים את המוסיקה. עם הזמן כבר לא הייתי צריכה לבקש".

עדן לידני (צילום: דו"צ)

יעל נחושתן, ראש מדור "בת חיל, העוסק בעידוד גיוס והסברה, מעידה על הלוחמות הדתיות. "בנות המוותרות על שירות לאומי למען שירות צבאי, מגיעות עם המון רצון לשירות משמעותי, לתת תרומה לחברה ולמדינה. אלו בנות שמעוניינות לאו דווקא בתפקידים ה'נוחים', הן מחפשות את האתגר. אני יכולה להגיד שהן משתלבות בצורה יוצאת דופן ומצליחות לשמור על הגבולות שדרך החיים שלהן מתווה. הן אינן פוחדות משילוב במקומות עם אופי מנוגד לחברה ממנה הן מגיעות ומוכיחות כי הן תורמות לשילוב בחברה הישראלית בתקופה כל כך מפולגת".

ויש גם מי שמעניק ערך כבד משקל לתרומת בנות בצבא, הרב יצחק בן דוד, עמית מחקר בתוכניות לזכויות אדם והיהדות במכון הישראלי לדמוקרטיה. "כדאי לנו לזכור, שגם ראשוני החלוצים הדתיים שהגיעו לארץ ישראל בראשית המאה ה-20 עשו זאת כאשר רוב ככל העולם המסורתי והרבני שבתוכו הם גדלו ואותו הם אהבו - התנגד לעלייתם.

הבנות הדתיות המשרתות היום בצבא, עושות גם הן מעשה חלוצי, ומאתגר מאוד, מבחינה חברתית, דתית ואישיותית. ההנהגה הדתית נדרשת היום למצוא את הדרך להכיל ולקבל את אומץ ליבן של בנות יקרות אלו, ולהיות שותפה בסלילת הדרך הראויה להשתלבותן של נשים בצה"ל. אני משוכנע שבנות אלו הולכות היום כחלוץ לפני המחנה, והן סוללות עבורנו את הדרך בתחום החשוב כל כך של שילוב הנשים במערכי התרומה והעשייה הלאומית של מדינת ישראל. ייתכן כמובן שבתהליך חשוב זה יתגלו גם אי אלו טעויות לגבי האופן המדוייק שבו ראוי לשלב נשים במערכי הלחימה של הצבא. אך אנו נשתדל ללמוד גם מן הטעויות ולהתקדם במעלה הדרך, עם כל האתגרים שהיא טומנת בחובה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully