פרשת השבוע: חטא העגל ואחוז הגירושים הגבוה

בשבוע שבו צוינו אחוזי הגירושים הגבוהים בישראל, כדאי להזכיר לעצמנו שבמקרים לא מעטים ניתן היה למנוע אותם, אילו היו בני הזוג שותפים לרצון לתקן ולא ממהרים לפרק את הקשר

הרב ד"ר רונן לוביץ
(צילום: ShutterStock)

הייתכן שמיד אחרי מעמד הר סיני רוצה עם ישראל לעבוד לעגל בתור אלוהים אחרים? שאלה זו, ששואל כל הקורא בפרשת "כי-תשא", מקבלת מענה מתקבל על הדעת בפרשנותו של הרמב"ן, לפיה בני ישראל לא התכוונו כלל לעבוד לאל זר, אלא ביקשו תחליף למשה, שעלה להר, ולפי חשבונם, בושש לרדת ולא חזר. פירוש זה מותיר אותנו עם שאלה אחרת: אם בני ישראל מחפשים תחליף למנהיג משה, ולא לאלוהים עצמו, מדוע הם רוצים ליצור יצירה חדשה, דוגמת העגל? מדוע הם לא בחרו באהרן במקום משה? ומה היה רע אילו מינו תחתיו את יהושע תלמיד משה ומשרתו הנאמן, שכבר הוביל את העם במלחמה נגד עמלק, או את בצלאל שהיה "מלא רוח חכמה"? ואם יהושע ובצלאל היו צעירים מידי, הרי לא אלמן ישראל, וניתן היה מן הסתם למצוא דמויות מופת אחרות בין ראשי השבטים או שרי האלפים שיוכלו לעמוד בראש העם במקום המנהיג שעלה אל הערפל וממנו לא שב?

ניתן להציע תשובות שונות לשאלה זו, אולם מה שברור הוא שבני ישראל הגיעו למסקנה שאין שום דמות אנושית הראויה להתייצב בראש העם, ולכן יש לבטל לחלוטין את מוסד המנהיגות, ולהחליפה בדמות סמלית כלשהי.

אחת הטעויות הקשות של עם ישראל בחטא העגל היתה אפוא בכך שבמקום לנסות לרפא את המצב, הם העדיפו להרוס את הכל. בכך הם ביטאו נטייה טבעית ומוכרת לפתור בעיות באמצעות פתרון גורף, הורס וטוטלי, "זבנג וגמרנו”. האמת היא שבדרך כלל יש לפתור בעיות על-ידי טיפול סבלני, הדרגתי וממוקד, ולהיזהר שלא לשפוך את התינוק עם המים.

התופעה של פתירת בעיות על ידי הריסה מוחלטת חורזת את פרשת "כי-תשא". כאשר משה רבנו ראה את המחולות של בני ישראל סביב העגל הוא נקט בפעולת הרס דרסטית של שבירת הלוחות. גם ה' רוצה לכאורה לפתור את בעיית חטא העגל על ידי פתרון קיצוני וגורף של השמדת עם ישראל. אולם נראה שהיה זה תרגיל פדגוגי שנועד דווקא ללמד שאסור להגיב למשברים באמצעות 'זבנג וגמרנו. ה' "העמיד פנים" שכוונתו לחסל את עם ישראל, וכשאמר למשה: "ע?ת??ה ה?נ??יח?ה ל??י ו?י?ח?ר א?פ??י ב?ה?ם ו?א?כ?ל??ם", רמז בכך למשה שיתפלל, והגזירה תבוטל. הקב"ה מלמד בכך את משה, ובאמצעותו גם אותנו, שלא פותרים בעיות באמצעות פעולות קיצוניות וטוטליות.

(צילום: ShutterStock)

הנטייה לבחור בפתרונות גורפים, קיצוניים ודרסטיים קיימת אצל כל אדם ובחיי כל חברה, אולם צריך להתגבר עליה. כאשר בית חולים גדול וחשוב נמצא במשבר, לא צריכים לסגור אותו, אלא לפתור את בעיותיו. אם מוסד הרבנות סובל מליקויים קשים, צריך להבריא ולרענן אותו, אך לא לבטל אותו מן היסוד.

גם בחיינו האישיים מתעוררת לא אחת הנטייה לפתור בעיות באמצעות פעולה דרסטית של חיסול כללי. כך, לדוגמה, קורה לא אחת שבני זוג ממהרים לפרק את הקשר ביניהם, במקום לטפל באופן ממוקד בבעיות. בשבוע שבו צוינו אחוזי הגירושים הגבוהים בישראל, כדאי להזכיר לעצמנו שבמקרים לא מעטים ניתן היה למנוע אותם, אילו היו בני הזוג שותפים לרצון לתקן ולא ממהרים לפרק את הקשר. בעניין אחר אנו עדים לא פעם לכך שאדם עוזב את עבודתו או מפסיק את לימודיו בגלל קושי מסוים, כאשר יכול היה לחפש פתרונות מוצלחים לקשייו. אנו נוטים לנקוט בצעדים דרסטיים וקיצוניים כשאנו במצבי ייאוש ומפח נפש, אולם ברוב המקרים הפתרון האימפולסיבי של "זבנג וגמרנו" הוא בבחינת דרך קצרה שהיא ארוכה. בדרך כלל ראוי ורצוי לחפש פתרונות בונים, משקמים ויצירתיים, שלוקחים את הקיים ומעצבים אותו טוב יותר מחדש.

הרב ד"ר רונן לוביץ, הוא הרב של ניר עציון וחבר הנהלת בית הלל

לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

התרעות פיקוד העורף

    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully