הפתיחה של ספר ויקרא תמיד מזכירה לי את הטירונות- "ו?י??ק?ר?א א?ל מש??ה ו?י?ד?ב??ר י?ה?ו?ה א?ל?יו מ?א?ה?ל מו?ע?ד ל?אמ?ר:" כל מי שהיה בטירונות מכיר את הסיטואציה בה החייל מגיע אל אוהל המפקדים לשאול שאלה, הוא קורא להם מבחוץ ,המפקדים עייפים ולכן נותנים לו פקודות מתוך האוהל. שם התופעה השגור בפי החיילים הוא: "האהל המדבר" .
כאשר הייתי מ"כ אי שם בשנות ה90 העליזות , היה לי מ"פ שאסר עלינו לנהוג כך, הוא דרש מאיתנו לא להתעצל, להתלבש , לצאת מהאהל ולדבר אל החייל פנים מול פנים. מאז לקחתי איתי את המסר הזה לקריירה הפיקודית והאזרחית שלי.
למפקד, למנהיג , למנהל, קל יותר לחלק פקודות כאשר הוא נסתר, קשה לו הרבה יותר לעשות זאת כאשר הוא חשוף, אז הוא רואה את האדם שניצב מולו על מלוא הוויתו. כך גם הפקוד או המונהג רואים את האדם שבמנהל, על הוויות פניו , מבטו ושפת הגוף שלו. הטכנולוגיה החדשה מעצימה את הבעיה הזאת, לא פעם אנחנו פוגשים מנהלים שמורידים פקודות באימייל או בהודעות טקסט, וכבר שמענו על מי שהגדיל לעשות ופיטר או קידם כך עובדים.
האהל של האימייל הוא אהל בעייתי מאד, דרך הטקסט הכתוב אנחנו לא שומעים את הניגון בקולו של הפוקד או המשיב, לא זוכים במבט עיניו ולא מקיימים שיחה מלאה בזמן אמת אלא נכנסים לפינג פונג של תשובות ושאלות אין סופי שאין בו דבר מן המפגש והשיח האנושי.
ספר שמות מתחיל בפירוט של שמות בני אדם. ספר ויקרא מתחיל במפגש מאד לא אנושי בין קול מבעד לאהל למשה המתווך. ידוע שבכל מערכת בה רוצים למחוק את ייחודו של האדם ולהפכו לפונקציה במכונה הארגונית או התנועתית הדבר הראשון אותו עושים הוא למחוק את השם ולהעניק לאדם דרגה, מספר אישי או כינוי. ספר שמות מדגיש את האנושי- בני ישראל אינם מושג כללי, הם אנשים עם שמות, עם שושלות.
ספר ויקרא מעביר מסר אחר, מסר "האהל המדבר", הוא המסר של הכהנים. הגילדה הכהנית שמאחורי ספר ויקרא אומרת לנו: עזבו אתכם מיחסי האנוש, אין צורך בשיחה פנים אל פנים, אם חטאת יש מי שיפטור את הבעיה- יחי המתווך, הכהן- ו?א?ם נ?פ?ש? א?ח?ת ת??ח?ט?א ב?ש??ג?ג?ה... ו?ה?ק?ט?יר ה?כ??ה?ן ה?מ??ז?ב??ח?ה ל?ר?יח? נ?יח?ח? ל?יה?ו?ה ו?כ?פ??ר ע?ל?יו ה?כ??ה?ן ו?נ?ס?ל?ח לו?:
ספר ויקרא הוא ספר הכהנים, הוא בא לשכנע אותנו שאנחנו צריכים את הכהן על מנת לכפר על חטאינו, ובא להבטיח שלכהנים תמיד תהיה עבודה. ואכן כך, הרבנים המלחששים נושאי תארים של ציוד רפואי מתקדם , מדיומים, מתקשרים, מלחששים ומכשפים למיניהם תמיד יהיו שם בשביל להציל אותנו מהתמודדות ישירה עם עצמינו או עם האחר , הם יהיו "האהל המדבר" שלנו .
גם בעולם החילוני לא חסרה עבודה למתווכים: עורכי דין ורואי חשבון אשר יתווכו לנו את יחסינו עם האחר או עם רשויות המדינה. האדם הפשוט זקוק לכהן, לדיני קרבנות מפולפלים. והכהנים למיניהם תמיד ידאגו לסבך את ההליך כך שלעולם תהיה להם עבודה.
אל מול כל אלה יוצא הנביא ישעיהו עם האמת הפשוטה שלו- למה לי רב זבחיכם יאמר יהוה שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי... הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע יז למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה.
כמו נביאים רבים אחרים, אומר לנו ישעיהו שאין צורך לספק עבודה לכהנים, אין צורך רק בהקרבת חיות על המזבח. מי שרוצה לעשות תיקון אמיתי שיצא בבקשה מאחורי האהל, מאחורי הדרגה או האימייל, יסתכל בפניהם של בני האדם ויעשה צדק עם היתום והאלמנה.
אסיים בסיפור קטן, השבוע חל היורצייט של סבתי שולה ברוידא ז"ל, אשה שפעלה כל חייה ברוח הנביאים , יצאה שוב ושוב מאהלה על מנת לדאוג לחולה ולנזקק. צדקת זאת החליטה בגיל 8 , לאחר שראתה שחיטה של תרנגולת, להיות צמחונית ועמדה בכך עד יום מותה בגיל 92.
ממרום השנים שיתפה איתי זכרון ילדות בו היא יושבת בתשעה באב עם סבה וסבתה אשר מיררו בבכי על חורבן בית המקדש, נכדתן הקטנה חשה שהיא צריכה לנחם אותם ולהגיד להם שיבנה מקדש חדש במהרה, אבל אז היא נזכרה בתיאורי הקרבנות של ספר ויקרא והבינה שאם אכן יבנה המקדש יקריבו חיות על המזבח. ומכיוון שלא רצתה לשקר היא לא אמרה להם דבר, רק חיבקה אותם וניגבה את דמעותיהם. סיפורה של ילדה קטנה שיצאה מהאהל וראתה את כאבם של הבריות באשר הם שם. שבת שלום.