שליח בתפוצות צריך להתמודד עם שני סוגי דה-לגיטימציה: אחת, זו שעליה כולנו מדברים: על האפרטהייד בישראל, על זה שהציונות היא גזענות, על שצה"ל פוגע בתינוקות ערבים וכו'. השנייה לא נעשית בקמפוסים וגם לא ברחובות. היא נעשית בתוך בתי הכנסת פנימה. למה אני מתכוון?
יש סוג של "שלוחי איירס ישרואל" (שליחי ארץ ישראל) שמגיעים לגייס כסף עבור "עניי ישראל". בדרכם, באופן מאוד מנומס ו"פוליטיקלי קורקט", הם מוציאים לעז על המדינה שתומכת בלימוד התורה שלהם.
כשליח ה"כוללים הציוניים" היה לנו שיעור שבועי קבוע במשרדו של גביר יהודי, ציוני דתי נלהב. בסוף כל שיעור היו מגיעים אברכים מארץ הקודש (ש"שנוררותם אומנותם"), בכדי לגייס כסף ל"מסכנים שהמדינה מפקירה". הגביר, שהלוואי שאשב לידו בגן עדן, לא הבין את מלוא המורכבות הישראלית והיה מחלק במאור פנים את כספו, לכל עני בפתח.
כשבארה"ב כל אדם חרדי -הוא אדם שמתפרנס מיגיע כפיו, קשה לו מאוד להבין שבארץ זה קצת אחרת. כשבארה"ב המדינה אינה נותנת אפילו דולר אחד לענייני דת, הוא לא מצליח להבין שבארץ יש עשרות אלפי משפחות שמקבלות כסף מהממשלה רק בגלל שהבעל לומד תורה ולא עובד.
כשבבתי הספר בארה"ב אלו שמוסיפים קצת יידישקייט לא מקבלים מימון אפילו ללימודי מתמטיקה- ועדיין הם מחוייבים ללמד את כלל מקצועות החול, קשה לו עוד יותר להבין מה באמת נוצר פה. הוא באמת לא מבין ויתכן שהוא גם לא רוצה.
הבעיה היא שבנתינתו לאותם "שלוחים", הוא גם הכיל מעט מן הביקורת המרומזת שהיתה להם על המדינה. כמו רבים אחרים, גם הוא הלך והתקרב עם השנים לחברה החרדית. ילדיו הולכים כיום עם "black hat" וביום העצמאות הם רק ישתדלו שלא לומר תחנון. ההתחרדות קרתה מסיבות שונות ומורכבות כמו חוסר במנהיגות ציונית רבנית, צורך בהתעלות רוחנית שנתפסת כחרדית ועוד. אין זה המקום לפרטן.
ואולם, אחוז קטן (באמת קטן) מהסיבות, קשור לאופן שבו המדינה הציונית הנפלאה איבדה את קרנה, לאט לאט, הודות לתעמולה חרדית שמשתוללת ללא כל גורם שיבלום אותה.
לפני כמה שבועות, העיתון החרדי "המודיע" הפיק סרטון לצורך גיוס תרומות מהעולם היהודי למען משפחות האברכים בישראל. הסרטון הציג בפועל את מדינת ישראל כאשמה בעוני הרב שקיים שבחברה החרדית
מילא, כשמדברים כך בארץ, אך כשזה מגיע לחו"ל, יש בדבר לעיתים הוצאת דיבה על המדינה שבזכותה יש כל כך הרבה לימוד תורה בימינו.
אותו גביר יהודי אכן אינו מצליח להתמודד מול סירטון שכזה. כשמציגים ילדים רעבים עם דימויים מתקופת השואה, זה מתחבר במבחן התוצאה, לעוד אנטישמים שמדברים כל הזמן על השואה שעושה המדינה- הפעם לפלסטינים. בשני המקרים התוצאה היא אחת: דה- לגיטימציה של מדינת ישראל
אם תיכנסו ל- Jewel , לחנות הכשרה הכי גדולה שיש בשיקגו ותחפשו עיתון "יהודי", תגלו שהעיתון הכי נמכר הוא "המודיע" באנגלית. "זה עיתון מארץ ישרואל!", מרגישים אנשי הקהילה וקונים אותו לכבוד שבת. עכשיו, נסו להבין מה עובר כעת בראשו של יהודי דתי שחי בארה"ב, כשהוא חושב על ההפגנה שהיתה ביום ראשון. הוא מאוד מבולבל.
כדי להוציא את הבלבול מהיהודי הדתי שחי בארה"ב, החלטנו בתנועת נאמני תורה ועבודה ליצור סרטון תגובה הולם שמסביר באמת את המציאות הישראלית האמיתית. צפו ושתפו את הסרטון שאתם יותר מאמינים בו