פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חילוני יקר, תגיד, למה אתה שונא אותי?

      מה יש בי שאתה שונא אותי?הבגדים השחורים? כי לא התגייסתי? או שאולי שעם כל הכבוד לעולם התוכן שלך: למסעדות, להיי-טק, לטלוויזיה ולמיס ישראל, אני לא שם קצוץ ורוצה ללמוד תורה?

      השרים וחברי הכנסת של מפלגת "יש עתיד" יחד עם פעילי בפעילות שטח בצומת ארלוזורוב בנושא השוויון בנטל. פברואר 2014 (דרור עינב)
      (צילום: דרור עינב)

      חשבתם פעם מה עובר במוחו הקודח של האדם שהמציא את קמפיין המגבונים? תזכורת קטנה: מגבונים חולקו לעוברים ושבים בתחנה המרכזית בתל אביב שעליהם

      נרשם "כשהחרדים יצאו לעבוד, תזיעו פחות" וכאילו שהיה לנו ספק נאמר למטה "מוגש כחומר למחשבה על ידי צעירי יש עתיד". מזל שיש להם צעירים, כי שמעתי שהסטייל שם זה ילד פסיק שתיים וזה גם לכל הורה חד-הורי. מזל גם שהם השיגו קצת "חומר".

      אני עושה מאמץ מיוחד להתחקות אחר הלך המחשבה של אותו צעיר-יש-עתידי. נניח והוא רוצה שחרדים ישתלבו בשוק התעסוקה, האם הוא פנה לשם כך לביג בוס שלו, מיד כשיצא מחדר האיפור, וביקש להוסיף מקומות תעסוקה לחרדים? או אולי הוא יפנה את הכסף שהוא זרק בקמפיין הזה כדי לבדוק כמה מחפשי עבודה בלתי מועסקים יש במגזר החרדי, במקום לפנות לקהל היעד הכי לא רלוונטי ולנתב את רגשות הזעם שלו כלפי המגזר החרדי?

      מסתבר שיש משהו שמאוד טורד את מנוחתו, של אותו צעיר-יש-עתידי, שמאזין למוזיקה טובה בדרך לעבודה, מצ'וטט עם חצי מדינה על המסעדה המועדפת, משייט ברכבו המהודר חזרה לביתו, צופה בפח הגדול שטומנים לו כמה כוכבי ריאלטי, הולך לישון ו...אופס! לא מצליח להירדם.

      משהו מציק לו, טורד את שלוותו ומאיים להפר את שיווי משקלו הנפשי. ניחשתם נכון: אני. כלומר הדוס המצוי. הוא לא ראה דבר כזה מקרוב מאז בר המצווה שלו (והפטירה של סבא) אבל המשהו הזה כנראה נורא נורא מעצבן. מתריס. מטריד. מפוצץ. עד כדי ששווה להשקיע כסף, מוח ("חשיבה" הוא כינה את זה ביומרנות תקדימית) קריאייטיב, מגבונים וסיסמא גרועה כדי לדפוק אותם קצת. כדי שעוד כמה אנשים ישנאו.

      במה זכיתי ליחס המועדף הזה, שאפילו ערביי ישראל והזועבי'ז, כולל הדרוזים והבדואים, לא יכלו לו? במה הפריבילגיה לעמוד בראש החץ של האיום הלאומי, כולל איראן (לפי ראש-מוסד-חסר-אחריות-ציבורית לשעבר)?
      כי לא התגייסתי לצה"ל? נו באמת. ציפיתי לתשובה אינטליגנטית. הרי יד-שרה, זק"א, עזר מציון, "הצלה" ועוד שני תריסרים של ארגוני צדקה וחסד וולנטריים שממומנים ומתופעלים על ידי אנשים פרטיים לתועלת כלל האוכלוסיה לא ממש ריככו את השנאה.

      קמפיין המגבונים (תמונות גולשים , דוסים)
      קמפיין המגבונים (צילום: פרויקט דוסים)

      אם יש משהו שהציבור החרדי לא יכול לברוח ממנו (והאמת? גם לא ממש מנסה) זו ההצהרה היוצאת מעצם הפומביות שלו. האמירה הזועקת מהמגבעת השחורה, הילדים שלומדים עד הערב הכל חוץ מליבה, רמת החיים הצנועה יחסית, וכמובן הוואקום הגדול שמותיר מכשיר הטלוויזיה, האייפון והצהובון התורן, לטובת סלולרי כשר, ארון ספרים ישן וירחון תורני.

      ההצהרה הזאת נשמעת בערך כך: עם כל הכבוד לעולם התוכן שלכם, לטכנולוגיה המדהימה, למסעדות המפוצצות, להשגי ההיי-טק, לתכניות הטלוויזיה המושקעות, לפסלון האחרון באוסקר, לכמויות הכספים שאפשר (או אי אפשר) לגרוף, לעולם האופנה ולמיס ישראל, אנחנו לא שמים עליכם קצוץ!

      אנחנו חיים אמנם באותו עולם, באותה 2014, עם אותו מגז אוויר, חולקים אותה פיסת ארץ ואותה מדרכה, אבל זה פשוט לא מזיז לנו. יש לנו את הערכים שלנו, הילדים שלנו ילמדו תורה, כי כך ההורים שלנו חינכו אותנו, וזה בדיוק מה שנעניק לילדים שלנו. כי אנחנו אוהבים אותם, וטוב לנו עם זה. כשנצא לרחוב לא נצא לראות איזה כוכב שר או כדי שיוזילו לנו את הקוטג', אנחנו נצא בגלל ובשביל ערכים. למנהיג שלנו אין ג'ל בשיער, והוא מעולם לא היה כוכב טלוויזיה. מה שיש לו זו חכמה.

      זה מציק, זה דורש תשובות, זה מתריס, זה מערער את האיזון הנפשי, וזה נמאאאס! כמו ההוא בכיתה שתמיד עושה מה שהמורה אומרת כי ככה צריך לעשות. וזה לא נותן לו לישון בלילה כי אי אפשר להמשיך ככה יותר.

      אז צעירי-יש-עתידים יקרים, אני באמת אוהב את כולכם, אבל אם יש מישהו שבא לו לשנוא אותי, מפרגן לו את זה, מכל הלב. המשך בבקשה להתבשל בקנאה הרוויה הזאת, שגומרת לך מבפנים את הלב, שמכלה מנפש ועד בשר. המשך לשפוך כספים על הכפשתי. איני צריך סימוכין לצדקת דרכי, בטח לא ממך, אבל אני לא מצליח להתאפק: לי זה עושה רק טוב.