"לא נתנו לי להתייאש, כי בעצם מזמן הייתי מוותרת. אולם לפתע זה הפך להיות דיון על כסף, הוא ביקש את הבית שקנו לנו הורי, הוא ביקש שאוותר על מזונות, והדיינים כל הזמן לחצו: כמה את מוכנה לתת? בשלב מסוים אפילו נזפו בי: את מעגנת את עצמך!!! כאילו לא מספיק כל מה שעברתי עם הבעל הזה, כל ההשפלות והקללות וההרגשה שהוא עומד למוטט אותנו כלכלית, עכשיו גם הדיינים מטיחים בי את האשמות האלה?!" כך מספרת ליאורה (כל השמות בכתבה הם בדויים כדי לשמר את פרטיותן של הנשים) בראיון שאחריו קשה להישאר אדיש.
נשים רבות שעוברות תהליך של המתנה לגט במשך שנים ארוכות, מדווחות לעיתים על חוסר יכולת לבטוח בדמויות אותן העריצו, שנים מחייהן הושקעו במאמץ רב ל"יישר קו" מול החברה עימה הן הרגישו בבית, אולם בשעת מבחן אותה חברה בגדה בהן, תוך כדי רמיסת התורה בה האמינו. נשים חרדיות שרצו להדמות אל הציבור אליו הן השתייכו, מחליטות לאחר סיומו של התהליך המתיש, שלא אכפת להן להיות שונות, מואסות במחשבה של "מה יגידו" ועושות את מה שליבן אומר ואמונתן באלוהים ובממסד הרבני מתערער עד לכדי איבוד טוטאלי.
רבקה, בת 29, תושבת ירושלים. השתייכה לחסידות בעלז. בגיל 18 פגשה לראשונה את האדם אליו תינשא ובגיל 19 לאחר שנה, כמקובל בחצר החסידות, נישאה לו. אולם לאחר שלוש שנות נישואין ושלושה ילדים, החליטה שהיא איננה מסוגלת יותר. "יכול להיות שהוא לא היה אשם במאת האחוזים" מציינת רבקה, שהרי התנהגות בעלה היא תוצר של בית גידולו.
איך נראו החיים עם בעלך?
"הוא לא "שם" עלי, היה צריך אותי בעיקר בלילות שהיינו מותרים בכדי לקיים יחסי מין, וגם אז ללא מילה טובה ובלי יצירת אינטימיות. צריך להבין, בחסידות שממנה באתי, אין אפשרות של סתם מחמאות או חיזורים, זה נקרא שיחה בטלה, ובטח שאין מה לדבר על חיבוק ונשיקה".
רבקה נזכרת כי כבר בשנה הראשונה היא הרגישה בהעדר מערכת זוגית עם מי שאמור היה להיות בן זוגה אולם לא היה לה האומץ לסיים את הפרק הזה בחייה. "ידעתי שהורי יתנגדו בכל הכוח. שהם ממש לא יבינו ואפילו ינדו אותי". תוך כדי התהיות הרבות נוצר לפתע קשר בינה לבין צעירה מהחסידות, גרושה טרייה והן החלו להתיידד.
"היא הייתה מנסה לחזק אותי שיש עולם שם בחוץ, בו זוגות ממש חברים אחד של השני, שמגיע לי גבר שיסתכל לי בעיניים, שירצה אותי בגלל מי שאני. היינו נפגשות הרבה בפארקים ציבוריים עם הילדים. בעלי התחיל לעקוב אחרינו ובאחת ההזדמנויות מצא פתק תמים שבו היא כותבת לי שמגיע לי בן זוג אמיתי. באותו רגע הוא החליט שאנחנו צריכים להתגרש. אז החלה התקופה הקשה כי למרות ההבנה שאני לא כמוהו, שאני לא רוצה את אותם הדברים הוא החליט למרר את חיי".
נושא מסורבות הגט והעגונות עולה וצף לעיתים קרובות בשנים האחרונות ולא אחת אנו נוכחים לראות כי נשים יכולות להמתין שנים ארוכות עד לסיום הסאגה. מסחבת בבתי הדין ועד לניסיונות סחיטה של הבעלים שמשתמשים בגט ככלי מיקוח לוויתור על הילדים ואף לדרוש סכומי כסף תמורת הגט, מול הדיינים שמשתפים פעמים רבות פעולה כדי לסגור את התיק ולרשום עוד ווי בפנקס, סכומים שמגיעים לעיתים עד למאות אלפי שקלים.
אמנם, בשנים האחרונות בעקבות לחצם הבלתי פוסק של ארגוני נשים שמסייעות למסורבות הגט ועגונות עם טוענות רבניות ועורכות דין שמייצגות אותן מול הממסד הרבני, דברים השתנו לטובה אך כפי שניתן להבין, עבור הנשים הללו איבוד האמונה בממסד הרבני הוא רק סימפטום על התהליך שיכול לרוקן כל אחת ואפילו החזקה ביותר.
חיה (33) הייתה מסורבת גט במשך 5 שנים עד שהשתחררה מכבלי הנישואין והיא מספרת סיפור דומה. היא למדה בתיכון חרדי ליטאי ונישאה בגיל עשרים לתלמיד ישיבה שהמשיך ללמוד כאברך כולל. חיה פרנסה את משפחתה ואף חינכה את ילדיה לאמונת חכמים פשוטה, אולם כאשר הילדים גדלו והחלו בעיות כספיות, בעלה סירב לעזור בכלכלת הבית והמצב החל להתדרדר. "הוא מנע מאיתנו את הצרכים הבסיסיים ואם לא די בכך בעלי הביא לפיטורי מהעבודה".
חיה החליטה כי לא עוד ופתחה תיק גירושין בבית הדין הרבני אך בעלה הודיע כי הוא אינו מתכוון לתת גט. "אני לא מסוגלת להבין כיצד באמצעות כוח התורה הייתי צריכה לחוות השפלה מדיינים ורבנים שמרחו אותי זמן רב כאשר לוקח מספר חודשים בין דיון לדיון. היום אני בלי כל המסכות שעטיתי בעבר, אין לי בעיה עם הדת, גם היום אני מנהלת בית דתי אבל ללא כיסוי ראש ועם מכנסיים. מוסד הרבנות מושחת ובפירוש לא נוהג לפי ההלכה ופתאום גם הדברים שלמדתי ונראו לי "טאבו" שינו כיוון".
לדבריה, יש לבתי הדין את הדרכים כדי לפתור את בעיות המסורבות גט דרך הסנקציות שהחוק מאפשר לעשות כנגד בעלים סרבניים. "הדיינים יכלו לאיים במאסר אך האפשרות מעולם לא הועלתה למרות שהם ראו שהוא מתחמק פעם אחר פעם בתואנות שונות. כאשר היה ברור לחלוטין שאנחנו כבר לא בני זוג, ולא יהיה יותר שלום בית. הם הרשו לעצמם לתת לזה להמשך עוד ועוד".
חיה מציינת כי מה שהחזיק אותה באותם ימים היה הארגון של "יד לאישה" שם תמכו בה ללא סייג וליוו אותה לכל דיון עד לסוף הטוב של הפרשיה וכיום 3 שנים אחרי, היא מסיימת לימודי משפטים ומתכוונת לקחת חלק בפעילות משפטית למען נשים שעוברות את מה שחוותה.
יש לציין כי לאחרונה פורסם נתון מעודד בדו"ח השנתי של הנהלת בתי הדין. מספר פסקי הדין שבהם הוטלו סנקציות כעיכוב יציאה מהארץ, מניעת ניהול חשבון בנק ואחזקת רישיון נהיגה, על גברים המסרבים לגרש את נשותיהם, כמעט שילש את עצמו מ-60 בלבד ב-2012 ל-168 בשנה החולפת זינוק של 180%. זאת בנוסף ל- 19 צווי מאסר שהוצאו נגד סרבני גט בשנה החולפת (ירידה קלה מ-20) ו-159 גיטין הוצאו מסרבנים בעזרת היחידה המיוחדת של הנהלת בתי הדין להתרת עגונות (לעומת 163 בשנה שעברה)
אך לדברי אסנת שרון מנהלת ארגון "יד לאישה" של מוסדות "אור תורה סטון" בנשיאות הרב שלמה ריסקין זהו טיפה בים ויש עוד אלפי מקרים של גיטין שמעוכבים אך הנשים אינן נכנסות לסטטיסטיקה כי בית הדין הרבני אינו נותן בנקל פסקי דין לחיוב הבעל בגט, בגלל סיבות ותואנות שונות.
רבקה: "הוא הסכים לתת גט בתנאים שלו: שאוותר על חלקי בדירה, ואוותר על חזקת הילדים. בשלב כלשהו, כבר לא היה אכפת לי לוותר על הדירה. אף הורי, הודיעו לי כצפוי שאם אני מתגרשת הם אינם מדברים איתי לעולם, ולא עוזרים לי במאום. עבודה כבר לא הייתה לי כיוון שלימדתי בסמינר של החסידות ופוטרתי כשנודע דבר תהליך הגירושין, אך לא היה שום סיכוי שאסכים לוותר על הילדים שלי, כדי שיגדלו אצל חמי וחמותי עם אמונה שכבר איננה שייכת אלי?! בעולם בו הרבנים מעוותים את היהדות לפי רוחם?
מתי הפסקת להרגיש חלק מהחסידות ואמונתך אבדה?
"כשכולם כולל הורי הפנו לי עורף, בהחלט לא ראיתי את חלקי איתם. עדיין ראיתי את עצמי אישה דתייה אבל גם זה בסוף התמסמס כי הבנתי שחוקי התורה מקבלים פרשנות שקרית".
איך זה קרה?
בבית הדין הרבני, כשהדיינים תמכו לגמרי בבעלי. הרגשתי שאם זו התורה, כל מה שהגברים שעמדו שם מייצגים, אני לא רוצה חלק ממנה. המזל שלי שפניתי לארגון "יד לאישה" והם תמכו בי לגמרי. למרות שהם ארגון שהטוענות הרבניות הן נשים דתיות, הן מעולם לא שפטו אותי על מי שאני ועל ההחלטות שקיבלתי, הם ראו את הצרכים שלי, בין היתר את הזכות הבסיסיות שלי לגדל את ילדי".
בסופו של דבר, לאחר מלחמות לא פשוטות הגיעה רבקה להסכם גירושין סביר והילדים גרים אצלה, "אנחנו שולחים אותם לבית ספר ממלכתי דתי. שזו פשרה בעיני היות ואני מגדירה את עצמי חילונית-מסורתית, אך מהצד של בעלי לשעבר אני יודעת שהם חושבים שזה נורא ואיום".
גם ליאורה (57) שעם סיפורה נפתחה הכתבה, מציינת כי במשך 9 שנים התנהלה מול בתי הדין הרבניים עד שקבלה את הגט. "למזלי, התחלתי את התהליך כאשר כבר לא רציתי עוד ילדים ולא חשבתי על נישואים שניים. הגעתי למצב שהייתה לי רתיעה רק מלחשוב שאעמוד שוב פעם מול הדיינים, הייתי מוכנה להישאר ככה והעיקר לא להתקרב לשם יותר"
ליאורה מציינת כי כל מטרתו של בעלה לשעבר הייתה נקמה, "הוא רצה להתנקם בי על כך שאני לא רוצה אותו יותר, העמיד פנים שהוא אדם חרדי והיה מגיע בכל דיון ובוכה שהוא רוצה שלום בית", לדבריה, הדיינים לא התעניינו בעובדה הפשוטה שאנחנו כבר לא גרים ביחד למעלה מחמש שנים, ושאין סיכוי שאחזור לשלום בית".
ליאורה עלתה בתחילת שנות ה-90 מרוסיה ואת קשיי ההתאקלמות פתרה כאשר הכירה בחור שהיה נראה כלפי חוץ, חרדי שומר מצוות, ולמרות שלא הגיעה מבית דתי מצאה את הדרך להתחבר." התאהבתי באורך החיים הדתי. אני זוכרת שהייתי טוטאלית ולגמרי בעניין של קיום מצוות ואמונת חכמים. על כל פיפס היינו הולכים לשאול רב. אהבתי את זה ואהבתי שיש לי על מי לסמוך".
אולם לאחר מספר שנים גלתה שבעלה מהמר. הוא אף החל לחזור שיכור לבית ולהתעלל בה ובילדיה התעללות נפשית ופיזית. ליאורה הלכה לרב על מנת להתייעץ איתו, כפי שהורגלה. "חיפשתי דמות שתעזור לי לשקול את צעדי. הרב אמר ששלום בית קודם לכול, ולפעמים צריך להקריב כדי שיהיה טוב. אז הקרבתי חודש, ועוד חודש, ובמשך הזמן שחולף בעלי גומר לנו את הכסף, גומר לנו את החסכונות. משפיל ומעליב אותנו. לקח לי כמעט שנתיים. אך יום אחד כשהאלימות הגיעה לשיא חדש פשוט קמתי ועזבתי. לקחתי את הילדים ונסענו להורים שלי".
ליאורה פנתה אל הרבנות ובמשך שש שנים טען בעלה לשעבר כי הוא מעוניין בשלום בית. "בכל דיון שהתקיים אחת לשישה חודשים, הדיינים הקשיבו לו כאשר הכחיש את ההימורים והשתייה, הוא נכנס לדמות המסכן שאשתו מייסרת אותו. כנראה שזו הייתה הצגה מצוינת כי בבית הדין ממש ניסו לשכנע אותי לחזור אליו".
"לא היה סיכוי. כשהם התחילו להבין את זה, בעלי הודיע חגיגית שהוא לא ייתן גט לפני שהיא תשלם לו כסף ותוותר על הדירה שהעניקו להם הוריה". בשלב הזה פנתה ליאורה לארגון "יד לאישה" וקבלה ייצוג משפטי ולאחר מאבק של תשע שנים הצליחה לקבל את הגט המיוחל והיא יצאה לחגוג על מדרגות הרבנות, משאירה מאחוריה גם את אמונת החכמים הפשוטה שלוותה אותה בעשורים האחרונים. "הרבנות, הדיינים... ממש לא כך הדת שלנו צריכה להראות",
במישור הדתי, מה השתנה אצלך?
"היום אני מקיימת את מה שנראה לי נכון ומתאים בדת", אומרת ליאורה באירוניה, אך מסבירה כי כאשר היום צריכות להתקבל בחייה החלטות, הוא הולכת להתייעץ עם מומחים לעניין. "קשה לי המחשבה שאדם אחד יכול להבין בכל סוגי הבעיות: משפחתית, בריאותית, חינוכיות כלכליות ואפילו דתית כי כפי שהממסד הרבני נראה היום לא בטוח שיש להם תשובות גם לזה".
חיה מבקשת שאציין דבר נוסף לסיום, "היו רגעים שכמעט התייאשתי ונשברתי לרסיסים. היום אני גאה בתהליך שעשיתי עם עצמי ואני פונה לנשים שנמצאות במצב בו הייתי: אל תתביישו לבקש עזרה, יש היום ארגונים שישמחו לסייע ויעשו הכול כדי להוציא אתכן לחופשי".