וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

שבת זכור: הכינו את הספריי נגד עמלקים

נעם דן

13.3.2014 / 8:00

הצורך שלנו לזהות את עמלק בכל דור כדי למחות את זכרו ובכדי לא לשכוח לזכור לשכוח, זה חלק מהאובססיה. מזל שהמגילה מספרת לנו: עמלק בידינו והקלטת תשמיד את עצמה בעוד 10 שניות

קלטות אודיו. ShutterStock
הקלטת תשמיד את עצמה עוד 10 שניות/ShutterStock

פרשת זכור מוצמדת בשנה מעוברת לפרשת צו וכך הרווחתי את העונג של קריאה נוספת במשפטים הקשים והעצובים המופיעים בספר דברים. שלושה פסוקים שהם היחידים שמצווה לשמוע אותם מדאורייתא. זה המטען הגנטי שלנו. הסיפור הקצר ביותר והמקיף ביותר. גרעין החוויה היהודית.

יז ז?כו?ר, א?ת א?ש??ר-ע?ש??ה ל?ך? ע?מ?ל?ק, ב??ד??ר?ך?, ב??צ?את?כ?ם מ?מ??צ?ר?י?ם. יח א?ש??ר ק?ר?ך? ב??ד??ר?ך?, ו?י?ז?נ??ב ב??ך? כ??ל-ה?נ??ח?ש??ל?ים א?ח?ר?יך?--ו?א?ת??ה, ע?י?ף ו?י?ג?ע?; ו?ל?א י?ר?א, א?ל?ה?ים. יט ו?ה?י?ה ב??ה?נ?יח? י?הו?ה א?ל?ה?יך? ל?ך? מ?כ??ל-א?י?ב?יך? מ?ס??ב?יב, ב??א?ר?ץ א?ש??ר י?הו?ה-א?ל?ה?יך? נ?ת?ן ל?ך? נ?ח?ל?ה ל?ר?ש??ת??ה?--ת??מ?ח?ה א?ת-ז?כ?ר ע?מ?ל?ק, מ?ת??ח?ת ה?ש???מ?י?ם; ל?א, ת??ש??כ??ח.

אני, אין לי שום דבר בעד עמלק. לא תמצאו אותי נעמדת על הגדרות ומצהירה בקולי קולות שאני שומרת על זכויות האדם שלו ושעושים לו דמוניזציה. עמלק הוא ייצוג הנבזיות האכזרית.

אני רואה את אבותינו- ובעצם אותנו, שהרי בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא- עם נידף, אולי אפילו המילה "עם" לא מדוייקת כי היינו חבורת בריות משונות, אבודות, שהחירות המדומיינת נחתה עליהן די בכפייה וכעת אנחנו משוטטים בדרך, נטולי שפה משותפת עוד לא ממש קהילה. הדבר המאחד בינינו הוא הפחד המשתק מהעתיד, החוויה המרתיעה של העבר וההווה המתמשך של העמלק.

מי הם היצורים האלה, שמזנבים בנו? התיאור המקראי מפתיע בעוצמתו דווקא משום שהוא מגחיך אותנו- בני העם הנבחר. הרגעים בהם העמלק רודף אותנו הם הרגעים בהם אנו עייפים ויגעים. אין יראת אלוהים במקום כזה.

הציווי בפסוק הבא מצפה ממני, כשאגיע אל המנוחה והנחלה שלי, למחות את זכר עמלק מתחת השמים ולא לשכוח. פרדוקס. אם עלי למחות את הזכר ואת הזכרון - איך אוכל לא לשכוח זאת? הציווי הכפול הזה מחזיק דבר והיפוכו. את השכחה המבורכת ובו בזמן את הזכרון הנוקב. עמלק אם כן- ילווה אותנו בדרך למשך שארית חיינו. נצטרך להכיר בו, להירתע מפניו, לשנוא אותו עד אימה ולא להסכים לשכוח אותו לרגע.

המקורות השונים מבקשים לקשור בין עשיו לעמלק ומשם קצרה הדרך לאגג ששאול מסרב להשמיד ובכך גוזר את סיום מלכותו. אנחנו מזפזפים משם אל המן האגגי צורר ישראל והגדילה לעשות מורתי בבית הספר היסודי שבחרה לשרטט את ההקשר בין עמלק, המן הרשע, הצורר הנאצי והאיום על מדינת ישראל בדורינו.

אדולף היטלר. The press, צילום מסך
ההקשר בין עמלק, המן הרשע, הצורר הנאצי/צילום מסך, The press

הצורך העז שלנו לזהות את עמלק בכל דור ודור, לרדוף אותו כדי למחות את זכרו ובכדי לא לשכוח לזכור לשכוח הוא חלק מהאובססיה היהודית המתמשכת. בדיוק כמו האובססיה היהודית לכנות זה את זה בכינוי החינני "עמלק" [דוגמאות ישנן בשפע. אבל מי סופרת ?]

את הפרשה הזו אנו מצווים לקרוא בשבת המקדימה את חג הפורים. ולמרות שהפורימי אמור להיות היתולי, רווי אלכוהול, קריצה והשתטות- הרי שההתייחסות שלנו לעמלק נטולת הומור באופן מעורר חשד. הקישור בין פרשת זכור למגילת אסתר נובע מאיזכור המן הרשע [-המולת רעשנים. קפצון. באנג באנג-] אך כהרגלנו- אנחנו מתעקשים לקרוא את המגילה ולא לקרוא במגילה.

אחד משיאי המגילה הוא אותו פירוט משעמם ולא עניני במיוחד המתאר את תליית המן ועשרת בניו. בשבוע שעבר כאשר למדתי את המגילה עם תלמידי המכינה הקדם צבאית שאני עומדת בראשה, שאל אותי תלמיד חכם מדוע מופיע פירוט שמות בני המן? מדוע אנו עוברים שם אחר שם ומציינים דמויות נלעגות שמעולם לא הכרנו קודם לכן? ומדוע זה כתוב במבנה שירי ומרווח שכזה? תהיתי לגבי המהלך הסגנוני התמוה הזה עד שנזכרתי במה שעלי לזכור ולא לשכוח. מישהו שם, במגילה המאוד מסוגננת אך לא באמת מצחיקה הזו, רצה ללחוש לי מבין השורות שהאיום הוסר, שעמלק נמחה עד תומו. שאין יותר צורך בחיפוש מקבילות או במילים נרדפות שיהלמו את תחושת העם הנרדף שהפכנו להיות.

הקללה הקשה ביותר בתרבותנו היא "ימח שמך" ואנו עסוקים עד כלות בהצבת גלעד ובהנצחת עצמנו. אי לכך היה חשוב למחבר המגילה לציין את עמלק, לקרוא בשמו המפורש ולמתוח קו על קיומו. כמו ברשימת מכולת שסיימה את תפקידה.

המגילה מספרת לי בדרכה החגיגית שהמשימה הושלמה. עמלק בידינו, והקלטת תשמיד את עצמה בעוד 10 שניות. ועכשיו, אפשר לנשום נשימה עמוקה, להניח בצד את הספריי נגד עמלקים, ולטפח זהירות גדולה מול הסכנה האמיתית והיא חדירה של הרוח העמלקית למערכת שלנו. הנטייה לזנב נחשלים ולפגוע בחלשים שהיא היא מורשת עמלק וזה בדיוק זכר עמלק. וכדי למחות את הרוח הרעה הזאת צריך הרבה יותר מחרב וחנית. כאן צריך גם רצון טוב. הרי העמלק מתחיל בתוכנו. שבת של שלום.

נעם דן היא ראשת מכינת בינה, ארגון העוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי

  • עוד באותו נושא:
  • פורים
2
walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully