עיינים מציצות מתוך מסכה. למי הן שייכות? האם אני מכירה את האדם שמאחורי המסכה? האם הוא גבר, האם היא אשה?
חלום: חג פורים, אני מהלכת בנשף מסכות, אני לבד ולא מזהה אף אחד, הצחוק נשמע מוכר אבל תנועת הגוף כבר שונה, אחרת, זה מפחיד, זה מושך, זה מאיים, זה משחרר. כיהודים חינכו אותנו תמיד לפחד קצת ממסכות.
ישנו איסור חמור על עשיית כל פסל ומסכה המופיע בעשרת הדיברות בספר שמות פרק כ' פסוק ג': "ל?א ת?ע?ש??ה ל?ך? פ?ס?ל ו?כ?ל ת??מו?נ?ה א?ש??ר ב??ש???מ?י?ם מ?מ??ע?ל ו?א?ש??ר ב??א?ר?ץ מ?ת??ח?ת ו?א?ש??ר ב??מ??י?ם מ?ת??ח?ת ל?א?ר?ץ" , והאיסור על יצוגי תדמית גם עבור בני אנוש.
לא נהוג במסורת היהודית לקשט בפסלים של דמויות אנושיות, תפיסת האומנות הגבוהה ביותר היא כאומנות אבסטרקטית, שם נמצאת החרות הגבוהה ביותר המשוחררת מכל התבניות, התדמיות והמסכות. כפי שמבהירה לנו גם פרשת ואתחנן..: "ונשמרתם מאוד, לנפשותיכם: כי לא ראיתם, כל-תמונה, ביום דיבר יהוה אליכם בחורב, מתוך האש. טז פן-תשחיתון--ועשיתם לכם פסל, תמונת כל-סמל: תבנית זכר, או נקבה. יז תבנית, כל-בהמה אשר בארץ; תבנית כל-ציפור כנף, אשר תעוף בשמיים. יח תבנית, כל-רומש באדמה; תבנית כל-דגה אשר-במים, מתחת לארץ" .
במחשבה היהודית התקבעה התפיסה שפסלים ומסכות שייכים לתרבויות פרימיטיביות, פגאניות, המקושרות לשדים ורוחות. אבל, האדם הנאור אינו זקוק למסכה. מעבר לכך המסכה היא ממסכת, מסתירה את מי שאני , מבדילה ומשקרת. היא גם קשורה למילה מסקרה איפור, המיפה, אך גם מסתיר את המראה הטבעי. כלומר, היא נתפסת כההפך מהאותנטי.
האמנם כך? בלטינית מקורה של המילה מסכה הוא פרסונה per-sono שמשמעותה - להוליך את הקול. המסכה היוותה כלי שדרכו השחקן יכל להשמיע את הקול שרצה לבטא, המסכה לא נתפסה כמכסה אלא להפך, כמאפשרת לחלק באישיות שמתקשה לבוא לידי ביטוי על ידי האני החשוף. המסכה מאפשרת דווקא על ידי הכיסוי שבה לאפשר לחלקים הכמוסים להתגלות.
בתרבויות קדומות המסכה נחשבה כחלק אינטגרלי מטקסים דתיים. זאת, משום שהיא מאפשרת לאדם לעבור טרנספורמציה ( השתנות ) . עם לבישת המסכה, האדם יכל לשמוט את זהותו היום יומית , המוכרת, שמגבילה אותו בחוקים מסוימים ולאפשר דרכי קיום אחרות, אלטנרטיביות בניהם עולם השדים והרוחות, האויבים והאלים.
והנה גם לנו יש יום אחד בו פתאום מבליחה לה המסכה. "היש צוהלת ושמחה כמוני מסכה..." ודרך סיפור המגילה אנחנו לומדים פתאום את כוחה של ההתחפשות. הדסה הלא היא אסתר, שמה מתקשר גם להסתר וגם לאשתר האלה הקדומה, הדסה מסתתרת תחת זהות בדויה, אסתר ואינה מגלה את עמה ואת בית אביה. הדסה מתחפשת לנסיכה פרסית , ולובשת מלכות " ותלבש אסתר מלכות..."
ההתחפשות הזאת אינה רק חיצונית, היא חודרת לנשמתה של אסתר- הדסה, ומנערה תמימה השומעת לכל דודה היא לומדת לעטות מלכות אמיתית ולהנהיג את בני עמה.. המסכה אותה היא לובשת הופכת לחלק אמיתי ואותנטי מאישיותה.. אולם בסופו של יום היא גם צריכה להשיל את המסכה ולספר לאחשוורוש מאין באה...
וזה אולי סוד הכח החיובי של המסכה, אם יודעים לעטות אותה כדי לאפשר להתחבר לכוח חבוי מאיתנו ואז להשיל אותה ולשוב להיות אני שלם, אולי אז היא אינה מסך מבדיל אלא פרסונה מאפשרת...
אך למרות שעל פי הדת היהודית אין לעשות מסכה, התקבל המנהג לעטות מסכות בחג הפורים . המקור המשוער למנהג הוא בסיפור מגילת אסתר. לפי סיפור המגילה הסתירה אסתר את זהותה היהודית מפני אחשוורוש .המסכה הפכה סימן היכר של חג זה : מצוות החג היא לשמח " עד לא ידע " - כלומר , עד שהאדם לא יוכל לזהות את עצמו או את חברו , ואין כמו המסכה היכולה לשמש לצורך זה . בחג הפורים נוהגים להתחפש לדמויות שונות, באמצעות מסכות מחומרים שונים. אנשים המתחפשים הופכים עצמם ליצורים אחרים.