למרות שנתוני בנק ישראל וסוקרים שונים מספרים לנו שרק 36 עד 55% מן הגברים החרדים יוצאים לפרנס את משפחתם, נתוני האמת מצביעים על מספרים שונים לחלוטין. כל יתר החרדים, טענו עד כה פרשנים, סומכים על החמור החילוני שיעשה עבורם את העבודה. אולם תחקיר מעמיק מגלה כי שיטות המחקר, הן של הלמ"ס והן של בנק ישראל, לא רק לוקה בחסר אלא סובלות מאבדן המדד העיקרי לדיגום.
אם נשאל את הגופים הנ"ל כיצד בדקתם מיהו חרדי, נקבל שתי תשובות, שתיהן אינן מדויקות. השיטה האחת בודקת את מקום לימודיו האחרון של הנסקר, רק אם זו ישיבה גבוהה הוא ראשי להיחשב כחרדי. " אנחנו מודדים רק את מי שמוסד הלימודים האחרון שלו הוא ישיבה גבוהה ולכן אנחנו יכולים לפספס אוכלוסיות חרדיות נוספות שלמדו בישיבות אקדמאיות או תיכוניות ואחרות" מסביר אסף מלכי, חוקר הציבור החרדי במשרד הכלכלה
"יש קושי אמיתי להגדיר מיהו חרדי משום שבשונה מקבוצות אתניות אחרות, מדובר על קבוצה חברתית שההשתייכות אליה היא על בסיס התנדבותי. אני יכול לומר שישנם היום דיונים שמתנהלים סביב הנושא הזה גם בלמ"ס גם בבנק ישראל ולמעשה גם בתוך משרד הכלכלה והמוסד לביטוח לאומי." אולם מסתבר שהפרצה הזאת גורמת ללקונה של ממש בתחום חקר החברה החרדית.
השיטה הנוספת לבחון מיהו חרדי נשענת על עיר מגוריו. ואל תטעו, גם כאן יישובי הגרעין אותם בחרו הסוקרים אינם כוללים את הריכוזים החרדיים הגדולים ביותר. למשל העיר בני ברק, עם 185,000 תושבים ובעלת רוב חרדי מובהק אינה נחשבת כחרדית לצורך העניין. גם ירושלים, בה מתגורר הריכוז החרדי הגדול ביותר בארץ, לא כלולה בחישוב. אפילו אלעד, עיר שכל תושביה חרדים, אינה חרדית לשיטתו של בנק ישראל.
הבנק אמנם מונה את החרדים על פי שתי השיטות במקביל. כלומר עורך דין המתגורר ביישוב רכסים יחשב לצורך העניין כחרדי. אולם עדיין, רוב החרדים העובדים רחוקים מלהימנות בסקר, וכפי שמציין הבנק במחקרו "הגדרה זו מכלילה
באוכלוסיית בני הישיבות בוגרי ישיבות לא-חרדיות, כישיבות הסדר, ומוציאה ממנה בני ישיבות חרדים שלמדו במוסד אחר לאחר סיום לימודיהם בישיבה. בעיית הזיהוי של האוכלוסייה החרדית מחריפה עם יישום המדיניות לעידוד התעסוקה בקרבה, שכן בהשפעת מדיניות זו חרדים רבים פונים לרכישת השכלה גבוהה במוסד שאינו ישיבה"
יאיר טיילור, עורך אתר דוסים, מתרעם על צורת המחקר הזאת. "השיטה הזאת גורמת לעוול של ממש לאלפי חרדים" הוא אומר "במילים פשוטות ניתן לומר שעבור בנק ישראל ההגדרה 'מיהו חרדי' כמעט שוות ערך להגדרה 'מי לא עובד'. הם מפלחים בדייקנות את החרדים שאינם עובדים ורק אותם הם מגדירים חרדים. לא פלא שרוב החרדים העובדים פשוט לא מדוגמים."
מחברי הדו"ח, ציפי ירום וסמי שלמה מפרוייקט דוסים, בחרו להרים את הכפפה ולבדוק כמה חרדים מתגוררים במדינת ישראל, וכמה מהם עובדים.
"חשוב להדגיש שכל שיטות הפעולה נסמכות על מה שהוצע בעבר על ידי גורמים רשמיים, ועל נתונים רשמיים, ושהדו"ח מתקן עוול שהגורמים הרשמיים עצמם, כמו בנק ישראל והמועצה הלאומית לכלכלה ציינו" מסבירה ציפי ירום, תחקירנית ושותפה בפרויקט "דוסים" "ושמחמתם נחשפנו לפערים של עשרות אחוזים בין הדוגמים השונים. התקדים המדויק ביותר שקיים הינו של המועצה הלאומית לכלכלה אשר מבקש לדגום השתייכות לחברה החרדית על פי מספר המצביעים בבחירות הכלליות.
אנחנו בחרנו לבדוק את נתוני האמת על פי שיטה זו ולצורך כך נעזרנו בנתונים הן מהבחירות והן מדו"חות מקצועיים המפורטים בדו"ח עצמו, וניתחנו אותם לעומק. בבחירות 2012 הצביעו 527,760 איש עבור מפלגות חרדיות" מפרטת ירום "אנו ניתחנו את הנתון הזה, ניכינו את השיעור הנשים, הבוחרים שאינם חרדים והוספנו את אלו שלא הצביעו (שיעור ההצבעה הציבור החרדי עומד על כ 80%. א.ק.)
כמו כן נעזרנו בנתוני דו"ח פלסנר אשר מיפה את שיעור המוגדרים כ"תורתו אומנותו" מעל גיל 25 שהוא גיל הכניסה לשוק העבודה. כך הבטחנו גם נתוני אמת וגם פרשנות מדויקת לתוצאות. המסקנות הפתיעו אפילו אותנו, משום שמסתבר כי מתוך 228,429 איש, רק 61,276 איש אינם שותפים לשוק העבודה מחמת ההגדרה של תורתם אומנותם. במילים אחרות, כ73% מן הגברים החרדיים השתתפו בשוק העבודה, רחוק בכ11% בלבד משיעור ההשתתפות הכללי בשוק העבודה: 84%"
מן הנתונים מתברר כי רק 3.6% מן הציבור אינם שותפים לשוק העבודה מפני שהוא עוסק בלימוד. "נתון הגיוני בהחלט, בהתחשב בכך שהציבור החרדי מקדיש את טובי בניו ללימוד התורה גם הרבה מעבר לגיל 25." מסביר טיילור "למעשה אותם אנשים מקריבים מידי חודש את הכנסתם למען האידיאל של לימוד תורה. הם לומדים מידי יום לפחות 9 שעות כאשר התמיכה אותה הם מקבלים מהמדינה אינה מגיעה ל500 שקלים, והמלגה הכוללת שלהם עומדת בממוצע על 2000 ¤.
הם לא מקבלים הנחה בדיור או במעונות לילדים מעבר לציבור הכללי, ומדובר על אנשים אידיאליסטים אשר מוותרים על רמת החיים, הנוחות והמעמד החברתי הנגזרים מהשתלבות בשוק העבודה. הם מעדיפים להשקיע את עצמם בהשכלה תורנית מעמיקה. הם רואים בזה את מילוי חובתם הלאומית, גם תמורת המחיר הכבד אותו הם משלמים"
שחר אילן, סמנכ"ל עמותת חידו"ש, בחר להגיב בטענות שלא ממין העניין ולא התייחס לגופם של דברים.