יום חמישי בצהריים. מושב אמירים בצפון. בגינה של דורון שפר. מגרש קטן של חמישה מטרים בערך עם סל בקצה. דורון שפר זורק לסל. זריקה אחרי זריקה ונראה שלא משנה מאיזה כיוון ובאיזו צורה, הכדור תמיד נכנס לסל. בתור אחד שממוצע הסלים שלו במשך כל חייו עומד אולי על שני אחוזים, לראות את שפר זורק לסל, פשוט מהפנט. ללא שום מאמץ מצדו, הכדור נכנס שוב ושוב (ושוב) לסל. חוץ מהכיפה שעל ראשו וחוסר המדים הצהובים של מכבי, שפר נראה כמעט אותו הדבר. מה השתנה בו מעבר לכיפה? נראה שכמעט כלום, ככה לפחות אני חושב. אבל אז, רגע לפני שהוא זורק שוב את הכדור, הוא זורק לחלל האוויר את נוסחת הקליעות שלו שמאשרת סופית ששפר השתנה:
"אחותי אמרה פעם מה שגורם לכדור להיכנס או לא להיכנס לסל, זה שבאותה שנייה של זריקה, מתנקזות האנרגיות של מיליונים בכל העולם שמביטים בכדור, חלק בעד, חלק נגד. ואז באותה שנייה, עושים בשמיים שקלול של כל הדעות, וכמו שאנחנו יודעים 'אחרי רבים להטות'. אלא אם כן, יש אחד שרבי שמעון מחליט שלא משנה מה והוא גוזר שהכדור יכנס. אתה בסך הכל צריך להיות הכלי שזורק"
דורן זורק (ושוב) הכדור נכנס לסל.
יש עובדה חדשה שאמורה להפתיע רבים: דורון שפר שחקן גדול אבל לא רק על המגרש. בימים אלו יוצא סרט קצר בהשתתפותו ובהשתתפות השחקן והיוצר גילי שושן. כמו על מגרש הכדורסל, גם בסרט שפר מקבל "דקות משחק" רבות. הסרט "תניאקס" על פי תסריט של שושן ובבימויו של עומרי רפאל פרי, שאותו ניתן לראות כאן בפעם הראשונה, הוא גם סוג של עובדה חדשה, אולי אפילו בשורה. זהו ז'אנר בפני עצמו המוגדר כ"סרט תודעתי", שהמסרים שלו נכנסים אלייך לא מיד ולאו דווקא בצפייה הראשונה, אתה עובר עם הסרט תהליך פנימי שגורם לך להבין איך הנפש פועלת. הסרט שנכתב בהשראת ספר "התניא", ספר יסוד חסידי קבלי, מעביר לצופה את תחושת האמונה.
הסרט נוצר בעקבות סדרה שיצרו בצפת על מודעות יהודית עם חברם נדב כהן שכתב ספר בנושא. בסרט משחק שפר מטפל שמסרב לתת למטופל שלו, אותו מגלם שושן, את כדור ה"תניאקס" שאמור להציל אותו מדיכאון ופחדים קשים. בהמשך הוא מוכן לתת לו את הכדור בתנאי שהמטופל יעביר את המטפל את חווית הכדור. עד כאן הטיזר, את ההמשך תוכלו לראות בעצמכם.
שפר, שושן ואני, יושבים בגינתו של שפר. גינה שופעת פרחי נוי ועצי פרי שמזמינה אותך לשבת בטבורה וליהנות מהאוויר הנקי והזך שמושב אמירים מציע לך. ביני לבין עצמי, אני מתלבט, איך ועל מה, ניתן לדבר עם שתי הדמויות שיושבות מולי? על מה ניתן לדבר איתם שעדיין לא דיברו? אלו שתי דמויות שכל אחד בתחומו שבר שיאים.
דורון שפר השחקן שהוביל את הפועל גליל עליון להישג היסטורי ב92 כשזכה עם הקבוצה באליפות המדינה והגיע איתה לחצי גמר גביע אירופה לקבוצות. השחקן שב-93 עבר לשחק במכללת קונטיקט בארצות הברית, שם זכה לכינוי החיבה "אייס-מן" (איש הקרח) בשל קור רוחו. השחקן שב-96 היה לשחקן הישראלי הראשון שנבחר בדראפט ה-NBA על ידי קבוצת לוס אנגל'ס קליפרס. השחקן שוויתר על הNBA והחליט לעבור למכבי תל אביב איתה זכה בארבע אליפויות.
גילי שושן, היוצר, המוזיקאי והשחקן שחזר בתשובה והפך לחסיד חב"ד. שחקן הטלוויזיה שרובנו זוכרים מהדמות הידועה "יששכר" בסדרה המיתולוגית "הפוך", אחת הסדרות פורצות הדרך בסוף שנות ה90. שחקן הקולנוע ששיחק בסרטים כמו "צומת וולקן" ו"האסונות של נינה" ולאחרונה יכולנו לראות אותו משחק בסרט עטור השבחים "המשגיחים". שחקן התיאטרון ששיחק בהצגה הקלאסית "ויאמר וילך" של רינה ירושלמי. המוזקאי שהוציא לפני מספר שנים את האלבום "ראשון ואחרון" והכותב המחונן שאת התסריט ל"תניאקס" כתב.
אז על מה לדבר איתם? אני מחליט להעביר אליהם את ההתלבטות בנושא השיחה ושניהם שנראים רגועים יותר מכל דבר אחר שאני מכיר, עונים בשלווה "תזרום, נעשה התוועדות". התוועדות היא מושג חסידי מקובל שבו כמה חסידים יושבים יחד, בדרך כלל עם משקה אלכוהולי ובין לגימה ללגימה ("לחיים" כהגדרתם) הם פותחים את הלב ומדברים על מה שקורה להם כעת בחיים.
בשל העובדה שהיה לנו כמעט את כל האלמנטים הדרושים להתוועדות, שלושה אנשים שרוצים לפתוח את הלב ומקום קסום שמאפשר לעשות את זה, בחרתי לשמוע בקולם, למרות העובדה שאת המשקה האלכוהולי החליף תה צמחים קר.
"זאת הפעם הראשונה שאתה משתתף, בסרט עלילתי?" אני פונה לדורון, "חוץ מהסרט שאני חי בו, אז כן" הוא עונה בשלווה. "כמה הוא שילם לך?" אני שואל בציניות ודורון שעונה בחיוך "הוא הציע לי הצעה שאי אפשר לסרב לה". אני מנסה להיות מעט רציני יותר: "איך הוא הצליח לגרום לך להשתתף בסרט?", "אומרים שכשהתלמיד מוכן המורה מופיע" עונה דורון ומוסיף: "כנראה שהובשלתי אחרי ששנים אני משחק בסרט של החיים שלי", "אז נראה אותך בעוד שנה באיזה פיצ'ר?", "למה בעוד שנה?" עונה גילי בחיוך.
אחת מהתחושות שליוו אותי בצפייה ב"תניאקס" זו הבריחה של המטופל מאימת הדיכאון והפחדים. ניתן ממש להרגיש את הפחד של המטופל אם לא יקבל את הכדור המיוחל. אני מביט בשפר ושושן וברור לי שהדיכאונות והחוויות הקשות הם דברים שמוכרים להם. מאוד מוכרים להם. הרי אם לא היו חווים את הקושי, לא היו בוחרים לצאת מהעולם בו חיו ולחפש לעצמם דרך חדשה.
אני מחליט לעבור שלב בהתוועדות ולהגיע לדברים כואבים וכאובים יותר. אני שואל אותם אם תחושות הדיכאון מוכרות להם ואם הם חוו אותם בחייהם. אחרי השאלה הזאת מגיעה שתיקה קצרה, נראה שלשניהם לא קל לענות עליה. גילי הראשון שמחליט לדבר על התקופה הזאת בחייו, הוא עושה זאת בקול חלוש יותר
"חוויתי דיכאונות עמוקים, עסיסיים ברמות מאוד קשות. אני מגיע מעולם של רגש, של משחק, של יצרים, של תיאטרון וקולנוע, וגם לפני, זה קרה. זה משהו מולד- יש לבנאדם דיכאונות ופחדים, זה רצוי, נחוץ, דיכאונות ופחדים זה דבר טוב לפעמים, זה קטליזטור בשביל התקדמות וצמיחה נפשית."
בגלל זה חזרת בתשובה?
אני לא יכול להגיד שחזרתי בתשובה בגלל דיכאונות. אבל ללא ספק חוויות קשות מאוד שעברתי בחיים, גרמו לי לחקור ולבדוק למה זה קורה, אני בנאדם בריא וטוב ולא עשיתי רע לאף אחד, אז למה זה קרה לי? למזלי היה לי את האומץ לחקור ולשאול שאלות.
והיום אתה מאושר?
אני מאושר ושמח, ברוך השם. אבל לא מהמקום של האושר הבנאלי, הפנטזיונרי, אלא דווקא מהמקום שאני יודע שהשלמות האמיתית כוללת בתוכה- וחייבת לכלול בתוכה- את חוסר השלמות. אחרת היא לא באמת שלמות . והיום סוף כל סוף אני מתחיל להשלים עם חוסר השלמות הזאת, שכל כך היה קשה לי לקבל וברחתי ממנה כל החיים ונכללת בתמונה המלאה של האושר האמיתי.
דורון, אתה מזדהה עם הדברים של גילי?
בהרבה מובנים כן. זה לא משהו שזר לי. במהלך סיפור חיי עברתי דרך משברים נפילות וקשיים. והם לא פוסחים עלי היום, גם היום החיים ממשיכים לאתגר, יש עליות וירידות ואין שלם מלב שבור. מה שהחכמים מכנים ירידה לצורך עליה.
לגלולה בסרט שאמורה להציל אותך מהדיכאון קוראים "תניאקס", מה זה?
גילי: תניאקס מגיע מהמילה "תניא", שזה ספר הבסיס של תורת הנפש היהודית . הגלולה בסרט עוזרת למטופל להגיע לחוויה שכל יהודי בעצם אמור להגיע אליה בכוחות עצמו ובעזרת חשיבה עמוקה רצופה ומרוכזת שנקראת "התבוננות", ללא עזרה מלאכותית של גלולות- לחוות שהכל זה אלוקות, הכל זה הבורא. ואין עוד מלבדו. ברגע שאתה חווה את זה באמת, אתה מבין שהכל טוב.
דורון, חווית את התחושה הזאת שגילי מדבר עליה? שהכל זה הבורא?
אני זוכה לפעמים לרגעי חסד של תחושות אחדות ושייכות למשהו גדול ומופלא. מה שגילו לנו מימי בראשית החכמים והתורות השונות לגבי יסוד אחדות הבריאה מגלה ומוכיח היום המדע במה שהוא מכנה אפקט הפרפר. המדע מוכיח שמשק כנפיים של פרפר בצד אחד של כדור הארץ משפיע על מזג האוויר בצד שני של הכדור... מזג אוויר שמשפיע על המצב רוח שלנו... מחשבות... מעשים... וכו...
אם ניקח את יסוד אחדות למגרשי הכדורסל אזי שחקן לא יכול לקלוע לסל בלי הכדור והחבר שלו שימסור לו את הכדור . שניהם צריכים את המאמן שייתן להם דקות משחק, המאמן צריך את ההנהלה שתיתן לו את הברכה שיאמן את הקבוצה. כמובן שיש את השופטים,האוהדים, התקשורת, הקהל, זה מקלל וזה מעודד. למרות שבאופן טבעי יש לכל אחד מאתנו נטייה לראות את החיים מהזווית האישית והצרה שלו אזי בסופו של יום כולנו בעצם לוקחים חלק במשחק הרבה יותר גדול שבבסיסו פועם יסוד האחדות.
לרוב, האסוציאציה הראשונה שעולה בראשנו כשאנו אומרים "חזר בתשובה" היא בחור עם זקן, כיפה גדולה, ציציות בחוץ ופרצוף שמשדר לך "חביבי, אני ב'אורות' משוגעים, כדאי לך לבלוע את מה שאני בלעתי". אבל כשמדברים עם שפר ושושן, מקבלים תמונה אחרת.
מה זה לחזור בתשובה?
דורון: תשובה . אותיות תשוב ה . כשהאות ה מסמלת את אחד משמותיו של הקב"ה...ולשוב לשם להבנתי זה לשוב למקום הבריא המאוזן הטוב והשמח שבנו. מקום שכבר קיים בנו ועם השנים נשתכח מליבנו. תהליך התשובה כפי שאני חווה אותו הוא לא רק נחלת חובשי כיפה וציצית וגם לא רק נחלת יהודים. כל מי שחפץ לחיות חיים יותר שלמים בריאים ומלאים נמצא בסוג של תשובה. מסע התשובה אין לו סוף...הוא דורש מאתנו עבודה מתמדת על זיכוך הגוף וטיהור הנפש בכדי שנממש את הפוטנציאל הטוב שפועם בנו, נשמח בחלקנו ונאפשר לניצוץ האלוקי שבתוכנו להאיר.
אבל יש את המקום הפרקטי, אי אפשר להימנע מזה
דורון: המצוות כפי שאני מבין וחווה אותן הינם עצות וכלים שתכליתן לעזור לנו לממש את הפוטנציאל הטוב שבנו. להפוך אותנו לבני אדם וחברה טובים יותר. כששואלים אותי אם אני שומר שבת אזי אני עונה שהשבת שומרת עלי הרבה יותר מאשר אני שומר עליה...כמובן שיש לכל מצווה את הזמן והעת שלה ויש את הכוונה והמידה. לכל אחד יש את המקום שלו בעולם המצוות בו הוא צריך לוודא שהוא לא מחמיר ולא מקל...מוצא את האיזון המדוייק ובכך מאפשר למצוות לממש את תכליתן. והדברים שונים ומשתנים מאדם לאדם.
גילי: לכל בנאדם, יהודי או לא יהודי, יש את המקום הטוב והאמיתי שלו ששם הוא לא עושה דברים בגלל שיגידו לו מה לעשות או בגלל שייצא לו מזה משהו. הוא עושה דברים כי זה מבטא את עצמו באמת. ויש את זה לכל יצור אנושי. בסופו של דבר כולנו טובים, כולנו.
אז למה צריך את הפרקטיקה הזאת? את המצוות האלו? תהיה טוב וזהו
גילי: תורת הקבלה מלמדת משהו נפלא, מצווה זה מלשון "צוותא". אלו מחשבות דיבורים ומעשים שעוזרים לנו להיות בצוותא עם כל היקום כולו. כאיש אחד בלב אחד. אלה כלים שנותנים לנו את החיבור ההרמוני להיות מי שאנחנו באמת, שזה האחדות הפשוטה של סך כל הקיים.
המון אנשים מסתכלים עליכם ושואלים את עצמם מה גורם לבנאדם שהיה בתחום שלו בטופ, להחליט שהוא עוזב את הכל ומוותר על החיים?
דורון: בנקודה מסוימת במהלך הקריירה נפשי הייתה צמאה לעוד והרגשתי למרות כל הברכה שהמשחק הביא לחיי שכרגע הוא מגביל אותי ומקשה עלי להמשיך ולהעמיק את המסע הנפשי והרוחני אותו התחלתי והייתי בעיצומו. המסגרות והמחויבויות באו בסתירה עם קולה של הנפש והנשמה שרצו באותם ימים לפרוש כנפיים ולעוף...היום התורה והחכמים מלמדים אותי איך להכניס את המרחבים לתוך המסגרות...את רוח לתוך החומר...לשלב ולחבר בין העולמות.
אתה מתגעגע לפעמים לחיים הקודמים?
דורון: לא. אבל אהבתי למשחק ולכדור עדיין חייה ומכדררת. באיזה שהוא מקום אני אוהב אותו היום יותר. אני יכול לגשת אליו ממקום הרבה יותר בריא ונקי ומאוזן ללא המתחים והעומסים הפיזיים והנפשיים שהעולם התחרותי מייצר. היום אני קורא לכדורסל "כדורתרפיה" שבאופן ובמינון הנכון זה בריא, זה יצירתי, זה מעורר.
גילי: אני ממש לא מרגיש שפספסתי משהו, נהפוך הוא. בחיים משאת נפשי לא הייתה להיות שחקן אבל חלום חיי מאז שהייתי ילד היה להיות אני באמת. מאושר שמח ומרגיש בבית. לא לעשות מה שאומרים לי כי 'זה מה שצריך לעשות' אלא מה שאני מרגיש שנכון לעצמי האמיתי שלי לעשות. אני לא יכול לתאר לך כמה השתוקקתי להיות אני באמת.
וכשהיית שחקן לא היית "אני" באמת?
גילי: לא. חד משמעית. הייתי מושפע מסמים, מזוהר, מתהילה, מריצות אחרי הישגים, שזה לא משהו שאני רציתי, אלא משהו שהבנתי וחונכתי שצריך לעשות כדי שיהיה טוב לקריירה אם אעשה אותם, כדי שאקבל פרס, או תפקיד טוב, או סכום של כסף או כבוד. והיום, אני גם משחק ויוצר יותר משהייתי פעם. וזה שזה לא משודר בערוץ ,2 זה לא אכפת לי.
באמת לא אכפת לך?
לא.
באמת שלא?!
אני רוצה, אני לא אומר שלא. ברור שאני רוצה שזה יהיה בערוץ 2 ובערוץ 1 ובכל הערוצים ובטלוויזיה הקוסמית האינסופית. ברור שאני רוצה שלא יהיה מקום שאני לא יכול ליצור בו משהו, ברור שהייתי רוצה שיתקשרו אליי מנהלי התיאטראות הגדולים ויגידו לי בוא תשחק ביצירה נפלאה או בוא ניצור משהו ביחד. אני לא מפגר, ברור שאני רוצה. אבל בשינוי אחד מהותי. שזה יהיה ממקום אמיתי שהיצירה תבטא את מה שאני באמת מאמין בו.
אפשר להיות צינים לגבי הדברים שהם אומרים, להיות טוב עם העולם, לעשות טוב. לעשות את מה שה"אני" באמת רוצה אבל כששפר ושושן מספרים לי מה עושים כיום, אני יכול לומר שלפחות מבחינתם הם מנסים.
שניהם למדו יחד בצפת אימון אישי (קאוצ'ינג) בשיטת "דעת ותבונה" אצל הרב יצחק ערד שמשלב טיפול ברוח חסידית וכיום הם מאמנים אישיים לכל דבר. שניהם עוזרים לאנשים. לדורון, יש מרכז בביתו, אותו הקים יחד עם אשתו טליה, אליו מגיעים אנשים לקבל עצות לחיים בריאים, שמחים ומאוזנים יותר, גם בנושאים שקשורים לגוף כמו תזונה ופעילות גופנית, נושא הנפש והמידות עבודה רוחנית. בנוסף הוא נותן הרצאות לקהל מגוון על סיפור חייו האישי, מילדים ונוער דרך בתי סהר, חיילים, מנהלים, דתיים, חילונים ועוד. בנוסף יש לו סדנאות "כדורסל עם דרך ארץ" אותם הוא מכנה "כדורתרפיה". בין לבין הוא כותב, את הספר הראשון - "ענני" הוא כבר הוציא, וכעת הוא בעיצומו של ספר המשך.
גילי, מלבד המשך יצירתו בתחומי הקולנוע המשחק והכתיבה, מתמחה בעזרה לאנשים שהגיעו למצבי "תקיעות" וחוסר התקדמות בחיים ונפלו כתוצאה מכך למצבי לחץ חרדה ודכאון. הוא לומד כבר 15 שנים באופן יומיומי את תורת הנפש על פי חכמת הקבלה מה שעוזר לו מאוד בתחום הטיפול ובתחום בו הוא היום מבוקש מאד שזה תחום ההרצאות במסגרתו הוא מעביר סדנאות חווייתיות על חשיבה בריאה ומודעות עצמית נכונה בכל רחבי הארץ בפני חילונים, דתיים, תיירים, ואפילו בפני יחידות מובחרות של צה"ל, חניכי פיקוד, קצינים, אנשי מילואים ומכינות קדם צבאיות. יש לו הופעה על סיפור חייו שאיתה הוא רץ כבר כמה שנים שזכתה לתואר "הופעת השנה" באתרי אינטרנט שונים לתרבות. לפני שלוש שנים הוא הוציא את הדיסק "ראשון ואחרון" והוא ממשיך לכתוב בכל זמן פנוי.
דורון, אתה עדיין מתעניין בספורט?
כיום אני פחות מצוי בעולם הספורט התחרותי ואולמות הכדורסל. מדי פעם אני מציץ ומתעדכן דרך העיתונים. מעבר לזה אני עסוק בעיקר במשחק החיים .
איזה קבוצה אתה אוהד?
אין קבוצה אחת. מבחינתי כולם משפחה אחת גדולה.
גילי, אתה מעורה במה שקורה?
גילי: משתדל מאוד להיות מעודכן. כמובן שיש דברים שאני לא יכול לראות אם זה דברים שיש שם בעיות צניעות. אבל אם יש יצירת מופת אומנותית שאין שם דברים שלקחתי על עצמי לא לראות אותם אז כדי שאוכל להתפרנס בכבוד וביושר בתחומי עיסוקי אני מחויב להיות מעודכן וברור שאראה. אנחנו יוצרים ולא רוצים להישאר מאחור בתחום היצירה.
אם כל אחד מכם היה פוגש ברחוב את גילי ואת דורון של אז, אז בשיא הקריירה שלו, מה הייתם אומרים לו?
גילי: הייתי נותן לו חיבוק גדול כי מגיע לו חיבוק גדול והייתי אומר לו משהו שלא לימדו אותו כל החיים בשום בית ספר לצערי: 'ילד, אתה טוב, אתה טוב ושלם. שום דבר בחוץ לא יגרום לך להיות מי שאתה. אתה לא צריך לנסות ולהשיג משהו שם בחוץ בשביל שיהיה לך טוב ותרגיש מוצלח. תירגע, תנשום, אתה טוב ומוצלח תמיד וזה לא מותנה בשום דבר.
ומה אתה היית אומר לו דורון?
אני הייתי נותן לו חיבוק
ואם דורון וגילי של אז היו פוגשים אתכם ברחוב מה הם היו חושבים עליכם?
דורון: אני מקווה שהוא לא היה מקפיד עליי.
גילי: אני חושב שהוא היה חושב לעצמו: מעניין אם הדוס הזה שמה שנראה כזה משקפופר רציני, הוא באמת כזה משקפופר, או שאפשר לעשן אתו איזה סיגריה כמו בן אדם ולהרביץ אתו "לחיים".