כמידי שנה בשנים האחרונות אנו עדים גם השנה לסיקור מצב העוני בישראל לקראת פסח. זכורני שבשנה שעברה פנתה עמותת "ידיד" לנציב פניות הציבור ברשות השניה: לא להפוך את פסח לאירוע "הרייטינג של העוני". הטענה היתה שחלק מהחשיפה ראוי בהחלט, אך חלק גדול ממנה הוא פוגעני ומשפיל. יש בכך הערה של טעם, אולם טעם המרור של העוני גרוע יותר, והצורך בהעלאת המודעות למצוקה הכלכלית צריך לגבור על הסיכונים שבחשיפה לא מבוקרת. דו"חות העוני שמבשרים את בוא חג האביב משתלבים יפה באתוס הבסיסי של של חג החרות.
לרגל ליל הסדר שעומד בסימן המספר ארבע, אצביע על ארבע פתיחות של ענייני פסח, שכולן מתמקדות באותו רעיון בדיוק: התחשבות בנצרך.המשנה במסכת פסחים (י, א) פותחת את הפרק העוסק בדיני ליל הסדר בהוראה: "ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי". ההלכה הפותחת את הלכות פסח בשולחן ערוך (תכט) קובעת: ומנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח. ההגדה פותחת כידוע בהזמנה לכל הרעבים באשר הם: "כל דכפין ייתי וייכול, כל דצריך ייתי ויפסח". גם ההפטרה שנבחרה לשבת זו, שבת הגדול מדברת כבר בפסוק השני שלה על המשפט שייעשה בעבריינים שונים, ובהם "ע?ש??ק?י ש??כ?ר ש??כ?יר א?ל?מ?נ?ה ו?י?תו?ם ו?מ?ט??י ג?ר" (מלאכי ג, ה).
אין ספק שהעובדה ששלושת המקורות המרכזיים הללו של ענייניי הפסח, וכמותם גם ההפטרה, פותחים באותו עיקרון איננה מקרית. משתקף בכך הרעיון שהתחשבות בעני ובנצרך לסוגיו היא ערך מכונן ומרכזי הקשור בטבורו לחגיגת חג החירות. ואכן אחד המסרים המרכזיים של יציאת מצרים הוא הצו המוסרי להתחשבות באחר, ובמיוחד בחלש.
התורה חוזרת ומציינת במצוות רבות ושונות כיצד יציאת מצרים צריכה להוות כוח מניע לרגישות כלפי החלש. אם נתמקד בדוגמאות הנוגעות לחלשים מבחינה כלכלית נמצא כי הפסוק המצווה לעזור למי שנמצא בקשיים כלכליים ולמנוע ממנו ליפול: ו?כ?י י?מו?ך? א?ח?יך?... ו?ה?ח?ז?ק?ת?? ב?ו?", מסתיים בהזכרת יציאת מצרים, וכך גם האיסור על נטילת ריבית שנועד בראש ובראשונה להגן על החלשים הנזקקים להלוואות: "א?ל ת??ק??ח מ?א?ת?ו? נ?ש??ך? ו?ת?ר?ב??ית" (ויקרא כה, לה-לח). המצווה להימנע מלשעבד את העבד העברי לעבודות עבדות, והחובה לשחרר עבדים ביובל, אף הן מנומקות בזיכרון החוויה של עבדות מצרים (שם, כה, לט-מב)
הזיקה של מצוות התורה ליציאת מצרים בולטת במיוחד בספר דברים, שבו אפילו המצווה לשמור שבת מנומקת ברעיון הסוציאלי שנובע מעבדות מצרים: "ל?מ?ע?ן י?נו?ח? ע?ב?ד??ך? ו?א?מ?ת?ך? כ??מו?ך?, ו?ז?כ?ר?ת?? כ??י ע?ב?ד ה?י?ית? ב??א?ר?ץ מ?צ?ר?י?ם (דברים ה, יד-טו). אפשר שדווקא אחרי שכל הדור של יוצאי מצרים הלך לעולמו, ודווקא כאשר התקרבו בני ישראל אל הארץ המובטחת, נוצר הצורך להדגיש בפניהם את הזיכרון של מרירות העבדות והגאולה ממנה. ייתכן עוד שהקרבה אל הארץ, בה עתידים בני ישראל לרכוש נכסים ולשבת איש תחת גפנו יצרה צורך לחדד את חושיהם לרגישות חברתית למי שלא התברכו בנכסי נדל"ן וברווחי הון. כך מופיעות בספר דברים המצוות של מתנות עניים מנומקות במפורש בכך שעליך לזכור "כ??י ע?ב?ד ה?י?ית? ב??א?ר?ץ מ?צ?ר?י?ם". (כד, יט-כב). כך גם מופיעה בדברים החובה להעניק מענק שחרור לעבד ולא לשלחו ריקם (שם פרק טו, יב-טו), וכך מצווה התורה על עשיית משפט צדק לחלשים: "ל?א ת?ט??ה מ?ש??פ??ט ג??ר י?תו?ם ו?ל?א ת?ח?ב?ל ב??ג?ד א?ל?מ?נ?ה, ו?ז?כ?ר?ת?? כ??י ע?ב?ד ה?י?ית? ב??מ?צ?ר?י?ם" (שם, כד, יז-יח).
אפשר שעיקרה של גלות מצרים ותכלית העבדות בה היו כדי שהעם יעבור את אותו תהליך קשה שיבשיל בקרבו הכרה בסבלם של החלשים. רק מי שעבר בכור ההיתוך של הסבל, הדיכוי וההשפלה מסוגל להיות רגיש לסבלם של חלשים ונזקקים. כיום, כאשר מחד גיסא יש רבים בתוכנו שלא חוו על בשרם כור היתוך של סבל, מחסור ומצוקה, ומאידך גיסא יש כל כך רבים שחיים מתחת לקו העוני, מתעצמת החובה להטמיע את המסרים הסוציאליים של סיפור יציאת מצרים בתודעה, ברגישות המוסרית ובאופני ההתנהגות שלנו.
לא במקרה נקשרו סיפורים רבים סביב חג הפסח לרעיון ההתחשבות בחלש והעזרה לנזקק. כך מסופר על רבי ישראל מסלנט שהוא נשאל: על איזה דקדוק הלכתי הכי חשוב להקפיד בהכנת מצות מצווה? תשובתו היתה: על האלמנה העניה שלא תעבוד מידי קשה. על ר' אייזל חריף מסלונים סופר שראה גביר שהיה קמצן גדול, מנער בהקפדה את כיסיו בערב פסח, כדי שלא ישתייר חלילה פירור חמץ. אמר לו: "אין אתה חייב לבדוק בכיסים שלך, שכן צריך אדם לבדוק עד מקום שידו מגעת, ואילו ידך שלך לעולם אינה מגעת אל תוך הכיס...
ארגון פעמונים ביצע לאחרונה סקר שגילה כי 64% מהאזרחים מתכוונים לצמצם השנה את קניותיהם לקראת פסח, וכי 38% מהציבור סבור שמצבו הורע כלכלית בהשוואה לשנה שעברה. חג הפסח הוא הזדמנות להטמיע בקרבנו את הרגישות למצוקות הכלכליות בחברה הישראלית, לדרוש מהממשלה ולדרוש מעצמנו לעשות יותר כדי שיציאת מצרים תהיה לא רק סיבה למסיבה אלא גם תניע שינויים סוציו-אקונומיים, ואפילו תגרום ליד להיכנס לכיס. אם לחם העוני לא יזכיר לנו להילחם בעוני, נהיה ראויים לתעודת עניות.