הימים הרגישים שבין יום השואה ליום הזיכרון מעוררים ויכוח במגזר החרדי בנוגע למועדים אלה ולקדושה, לכאורה, שמייחסים להם החילונים. מאמר המערכת בעיתון החרדי 'המודיע': "היהדות הנאמנה, הנוצרת ומשמרת את העבר היהודי אינה שותפה לטקסי היום המסוים הזה". דודי זילברשלג, איש תקשורת חרדי וחבר הנהלה ב"יד ושם": "העמדה החרדית היא שיום השואה אינו הביטוי הנכון לשואה".
הסתייגות החרדית מיום השואה אינה חדשה ונובעת מכמה סיבות. הראשונה שבהן היא העובדה שהכנסת בחרה את אחד מימי חודש ניסן שלפי ההלכה אין מספידים בו, עניין שיוצר בעייתיות ביום בו מציינים את מותם של שישה מיליון יהודים. ויכוח שניטש סביב "הגבורה" ביום השואה מהווה סיבה נוספת ומרכזית לעובדה שהחרדים אינם שותפים לטקסי יום השואה וטענה נוספת בה משתמשים החרדים היא שאת יום השואה יש לזכור בכל אחד מימות השנה.
מאמר המערכת שפורסם הבוקר בעיתון החרדי "המודיע" התייחס לעניין בהרחבה רבה. תחת הכותרת "אין שוויון בנטל" נכתב כי "ליהודים האמונים עלי תורה, יש סדר ויש הוראות מי הם המוסמכים לקבוע ימי זיכרון לעם ישראל, ואימתי מותר לקבוע ימים כאלו ואימתי לא. זיכרון יהודי הוא עניין ומהות רוחניים. חכמי התורה, מורי הוראה ופוסקי ההלכה הם המוסמכים לקבוע בכגון דא מחד, ולאידך גיסא, ימי חודש ניסן בהם יצאנו ממצרים אינם ימי מספד וקינה".
כותב המאמר התייחס באריכות לאותו ויכוח אורך סביב משמעות ה"גבורה" שמאפיינת את יום השואה. "כאשר אנו מדברים על גבורה, אנו מתכוונים לגבורת נפש אדירה, שבלעדיה לא יכול היה להיות המשך לחיים היהודיים. איננו מעיזים לדון חלילה את מורדי הגטאות, אשר הגיעו מתוך ייאושם אל ניסיון התקוממות בנשק, ומשקיבלו החלטה ביצועה באומץ ובגבורה."
"אלא שהיום בוודאי ברור, שהם לא היטו את הכף, לא ניצחו במלחמה ולא הם שהניחו את התשתית להמשך הקיום היהודי. מי שכן הניחו את התשתית הזו היו דווקא גיבורי הרוח, אלו אשר בכל נסיבות הזמן והתקופה שימרו את היהדות; הקפידו למרות כל הקשיים על קיום המצוות, ובהנחילו לדורות הבאים ולשרידים המוצלים את המסר החד משמעי והמוחש של נצחיות עם ישראל ודבקותו בבורא עולמים".
חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה) מוסיף על כך ואומר שהחרדים רואים כי "לשואה יש מכלול גדול של דברים שאמורים לזכור. זה לא משהו שמציינים ביום בודד וספציפי". לדבריו, "היו אלפי יהודים שקידשו שם שמיים, עזרו בחירוף נפש אחד לרעהו וביום הזה הם כלל לא מקבלים ביטוי. איזו גבורה יש בכך שכל העולם עמד מהצד ולא עשה דבר כדי להציל יהודים? המדינה לא שאלה אותנו אם להפוך את השואה ליום שבו יציינו מרד אחד".
מי שדווקא מיתן את האיזון בין השואה לגבורה הוא "יד ושם", רשות הזיכרון לשואה ולגבורה. זו גם הסיבה שהובילה את דודי זילברשלג, איש תקשורת חרדי לשמש כחבר הנהלה בה, "היה שינוי גדול של ענף המחקר של יד ושם. לאתוס הציוני היה עניין להאדיר את גיבורי גטו ורשה ובמידה מסוימת היו שחשבו שזה מגוחך מאחר ורבים מהיהודים שניצלו בשואה והיו אנשי אמונה כלל לא קיבלו ביטוי והדבר הזה עבר שינוי מהותי ומשמעותי".
זילברשלג גם יודע להסביר היטב את העמדה החרדית ולהוסיף עליה כי "הרבנות הראשית לישראל קבעה את יום עשרה בטבת כיום הקדיש הכללי, דבר שהממסד הישראלי לא הכיר בו". לדבריו, "הדתיים הלאומיים יישרו מיד קו עם יום השואה שקבעה הכנסת כי היה חשוב להם יותר הממלכתיות על פני ההלכה".