דרישת השואה: להסתכל בפנים של הזולת

ידבבנה היא עיירה קטנה בפולין.כאלף וחמש מאות תושביה היהודים, נרצחו, כך סברו שנים רבות, כשאר יהודי פולין, במסגרת מסעי הרצח הנאציים. ואולם, בשנים האחרונות הוכיח ההיסטוריון יאן טומש גרוס, בספר שאת שמו קרא: "שכנים" שאת יהודי ידבבנה רצחו פולנים בני העיירה, שכניהם לשעבר. הפולנים הוציאו את שכניהם היהודים מבתיהם, הובילום אל אסם תבואה מחוץ לעיירה, ואז העלו באש את כל יהודי העיירה. עדים מספרים על מעשי זוועה שנעשו באותו יום.

אני רוצה להפנות את תשומת הלב להיבט אחד של סיפור נורא זה: לשכנו?ת. בידבבנהאנשים רצחו את שכניהם: הס?פ??ר רצח את הנגר, המשרתת הפולנייה רצחה את אדוניה היהודי, השכן מן הקומה שנייה – את היהודי מהקומה הראשונה.

האתיקה של 'הפנים' בעקבות עמנואל לוינס

הפילוסוף היהודי-צרפתי עמנואל לוינס, אשר לחם בעצמו בנאצים, העמיד את משמעות הפנים האנושיות במרכז האתיקה שלו. המוסר, כך הסביר, אינו מבוסס על עקרונות כלליים בלבד דוגמת הצדק או הטוב, או החובה לציית לצו הכללי של התבונה.המוסריות ראשיתה באדם הממשי הניצב מולך, ובמיוחד בפניו. מדוע הפנים דווקא? לוינס מסביר:

ייחודן של הפנים נעוץ במה שאינו יכול להצטמצם כדי תפיסה. ראשית – יש לציין את עצם תמימותן של הפנים, הצגתן הגלויה ללא הגנה...יש בפנים דלות בסיסית; והראיה, שאדם משתדל לחפות על דלות זו בהעמדות פנים ובגינונים למיניהם. הפנים חשופות ומאויימות, כביכול מגרות אותנו למעשה אלימות. יחד עם זאת, הפנים אוסרות עלינו להרוג.

הפנים מציגות בפנינו את גרעין האנושיות – לא כמושג או כחוק, אלא במובן אישי וספציפי מאוד. כשאני פוגש בפניו של אדם אני רואה דרכם, כביכול, את מלוא פנימיותו –את נשמתו. הפנים קורנות, מאירות. פניו של אדם מעידות על מלוא אישיותו, ויותר מכך: הן גם ניגשות, תובעות, מביעות, מבקשות. לוינס מוסיף:

אדם הוא בדרך כלל דמות: פרופסור בסורבון, בנו של פלוני, מה שכתוב בדרכונו... והאופן שבו הוא נוהג להתלבש ולהציג את עצמו. וכל משמעות – שאתה בא לייחס אליו – קשורה בהקשר ההוא. ואילו כאן נהפוך הוא: הפנים הן משמעות לעצמן. אתה – זה אתה! הפנים הן מה שאינך יכול להרוג, או, לפחות, משמעותן היא לומר: 'לא תרצח'

דבר אחד הוא להכיר אדם בתוך הקשר – כמי שממלא תפקיד מסוים, מתוך היותו בן שבט או עם מסוים – או מתוך איזו ידיעה שלמדתי או ששמעתי עליו; דבר שונה לגמרי הוא לפגוש בו מקרוב – בפניו. מה משמעות ההיגד "הפנים... משמעותן היא לומר 'לא תרצח?"לוינס מתכוון לכך שהמפגש עם הפנים הוא מפגש עם החד-פעמי, עם הייחודי, הטרנסצנדטי, שאינו ניתן לשכפול, לשעתוק. אך הפנים אינן רק מהות. כפי שכולנו יודעים, הן גם אומרות ומדברות, ובמיוחד הן מביעות את עצם משמעות הקיום של האדם שפניו מופנות אליי, ומניחות את קיומו כאדם למוליבמלוא התוקף. לכן הפנים, יותר מכל צו או עיקרון מוסרי מופשט, הן המבססות את המצווה "לא תרצח".

אמנם, מסתייג לוינס, "רצח הוא מעשה בכל יום. אפשר להרוג את האחר. אין בכוחו של האיסור על רצח לעשות אותו בלתי אפשרי".אך משום שהפנים מדגישות במיוחד את משמעותו השלילית של מעשה הרצח, הרי אנשים משתדלים להימנע מהמפגש עם הפנים שעה שהם רוצחים

מחיקת הפנים

בשעת מלחמה אין רואים פנים. בצבא נלחמים חיילים בחיילים. האנונימיות שולטת. יש רק מדים. פגזים, כדורים ופצצות אינם מחפשים פנים, אלא חיילים, אזרחים של מדינת אויב.
הנאצים עשו מאמץ עצום, אידאולוגי ומעשי, להפוך את היהודים ליצורים חסרי פנים, באמצעות הקריקטורות האנטישמיות אשר תיארו פנים יהודיות סטריאוטיפיות, חד-גוניות, ובאמצעות מנגנוני ההשמדהשפעלו כדי להפוך המוני יחידים, בעלי פנים, למספרים, לכוח עבודה או לכמויות בשר, פרטים בעדר המובל להריגה. הרצח בתאי הגזים נעשה כמעט ללא קירבה ממשית של גרמני אל הנרצחים – ללא מגע עם הפנים. שני המהלכים, האידאולוגי והמעשי, הקלו מאוד על הסרת המחסומים המוסריים אצל מבצעי ההרג מבין הנאצים, הם עזרו להם לשכוח את הפנים היהודיות שהכירו, מהחיים שלפני המלחמה.

ביטוי מופתי ואכזרי לבעייתיות זו נמצא בנאומו של הימלר, מפקד הס.ס. בפני קציניו:

'העם היהודי יושמד' אומר כל חבר מפלגה 'ברור הוא, כתוב במצע שלנו, סילוק היהודים, השמדה, וזאת אנו עושים'. ואז באים הם כולם, שמונים מיליוני הגרמנים 'הישרים', ולכל אחד מהם היהודי ההגון שלו. הרי מובן מאליו, האחרים הנם חזירים, אבל אותו האחד שלו, הוא יהודי מצוין. ... רובכם יודעים מהי המשמעות, כאשר 100 גוויות מוטלות ביחד, כאשר מוטלות 500 או 1,000. להחזיק מעמד בכך, ועם זאת, פרט ליוצאים מן הכלל שבחולשה אנושית – להיוותר הגונים, זהו הדבר שיחשל אותנו. זהו דף מפואר בהיסטוריה שלנו, שמעולם לא נרשם ולא יירשם

רצח הפנים

לשכן יש פנים. הן מוכרות לשכנו, ולא רק במובן הטכני. אדם פוגש את פני שכנו שמחות ועצובות, מודאגות או רגועות, עצבניות ומפויסות, כלומר: בכל האופנים שבהן הפנים מביעות את עצמן. כל אדם מכיר את פני שכנו. כשהוביל אדם את שכנו לאסם כדי לשרוף אותו שם, הוא ראה פנים מוכרות, פנים שאינו יכול להתעלם מהן. הוא התבונן בוודאי בפנים הללו, הן היו לנגדו.

בידבבנה– ולא רק בידבבנה לבדה, אלא גם במקומות רבים אחרים – חוללה גם קדושתן של הפנים. עוד רף של רשע נחצה. לא רק עקרונות או איסורים כלליים נעברו שם, אלא גם האנושיות הקרובה, הייחודית, האינטימית, זו שאינה ניתנת לשום הכללה - האנושיות של הפנים – גם היא נרמסה.

כיצד נהגו השכנים שלקחו את שכניהם היהודים לאסם? האם הסבו את פניהם כל הזמן? האם הסתירו את הפנים? האם הביטו אל תוך עיני שכניהם? כלום נפגשו מבטיהם? אולי ניתקו בין פנים של אתמול לפנים של היום? ושמא נעצו בפניהם מבט שמח?
בידבבנה הובסה גם האתיקה של 'הפנים'.

מתוך השואה עולה הדרישה הפילוסופית והמוסרית להסתכל בפנים של הזולת, להעריך אותם, להקשיב למבע שלהם. לתקן את מה שחולל שם

מעובד מתוך הספר: "אמונה ואדם לנוכח השואה", מאת: תמיר גרנות, הוצאת תבונות, המכללה האקדמית הרצוג