שני המאורעות המכוננים שאירעו לעם ישראל באלפיים השנים האחרונות השואה הנוראה והקמת המדינה אירעו בהפרש של שלוש שנים, ובימי חייהם של רוב הורינו ואף של רבים מאתנו. לומר שהזוועה הבלתי נתפסת של השואה הייתה המחיר שהעם היהודי נאלץ לשלם כדי להגשים את חלומו הנשגב הרי זה כמעט חילול השם. אולם אם להתעלם מהסמיכות המדהימה, הזועקת, בין שפל חרפתה של האנושות לבין תקוותה העילאית, פירושו לאטום את אוזנינו מלשמוע את קולה המצ?ווה של ההיסטוריה היהודית, את בת הקול הקוראת לנו ממעמקי נשמתנו הלאומית: "ל?א א?מו?ת כ??י א?ח?י?ה ו?א?ס?פ??ר מ?ע?ש??י י?ה?".
הרמן ראושנינג, שהיה בתחילה מהאישים הבכירים בתנועה הנאצית ואיש סודו של היטלר אך נמלט לשוויץ לאחר שהתפכח בהדרגה מקסמי הנאציונל סוציאליזם, מגלה עוד לפני המלחמה בספרו "שיחות עם היטלר, את האידיאולוגיה והמחשבה שהולידה את אחד מהפשעים מהגדולים שידעה האנושות מאז ומעולם. וכך הוא מצטט בספרו מדבריו של היטלר: "המלחמה על השלטון בעולם נערכת רק בינינו, בין שני המחנות הללו בלבד, בין הגרמנים ליהודים, כל השאר איננו אלא מראית עין כוזבת". אתם מבינים?! הפלישה לצ'כוסלובקיה ולפולין, המלחמה באנגלים ובצרפתים כל אלו הן רק תפאורה למאבק האמיתי, המאבק בעם היהודי. וההוכחה היא, גם כאשר המערך הגרמני קרס בסיומה של המלחמה, המשיך היטלר להעסיק חיילים במלוא המרץ בתוך מחנות ההשמדה במקום לשלוח אותם לחזית.
ונשאלת השאלה האלמותית, מה ראה בנו היטלר? האם איימנו עליו בצורה כלשהי? במה הפרענו לו? גם על כך כותב ראושנינג שבעיני היטלר: "היהודי מושל בכל מערכות הרוח, הוא הדביק את האנושות בחיידקים - אמונה, תורת המוסר, רגש המצפון ומושג החטא". מה שבאמת הפריע לו, זה המוסר היהודי; כלומר, האמונה שבסוף העולם יהיה טוב והצדק ישלוט. ראושנינג מביא את דברי היטלר, שמהם ניתן ללמוד מה עמד מאחורי המטרה להשמיד את העם היהודי, לפיהם: \" המצפון הוא המצאה יהודית". היטלר רצה להרוג את המצפון המצפן האנושי, להפוך את האדם לחסר צלם אנוש. הוא הבין, כי אי אפשר לעשות זאת כל עוד עם ישראל קיים, כל עוד יהודי אחד קיים בעולם. היהודי מעורר את רגש המצפון של העולם ולכן חייבים להשמיד אותו. למרות הקושי שבכך, ניתן אולי להכיר את עצמנו דווקא מתוך הרוח שדחפה את הצורר הגרמני לרצות בהשמדתנו.
האמת היא שלא עבר עדיין מספיק זמן מתקופת השואה כך שאנשים עלולים להגיב ולכעוס על מה שאני כותב עכשיו, אך עם כל הכאב והצער כי האמת בכל זאת חייבת להיאמר - העם היהודי ניצח את המלחמה למרות האובדן הנוראי. הרי לעיתים גם המנצח סובל מאבדות קשות, ואכן איבדנו שישה מיליון אחים ואחיות, אבות ואימהות, סבים וסבתות, דודים וחברים. אך לאחר שחלפו כמעט 70 שנה מהמלחמה הנוראה, אנו יכולים לומר בגאווה "עם ישראל חי וקיים" והנאציזם כבר לא.
בעוד מספר ימים אני נוסע עם משלחת לגרמניה, שם נציין שלושים שנה של מוסדות 'אור תורה סטון' בארץ ובעולם. תשאלו מדוע לערוך את חלקן הראשון של ציון השלושים דווקא בגרמניה, אותה ארץ שהולידה את התועבה הנאצית ושהשפה המדוברת בה עוד מהדהדת באוזנינו בבכיים קורע הלב של תינוקות זכים שהושתקו לנצח? אך בשאלה זו טמונה כבר התשובה. כי גרמניה עצמה היא ההוכחה שבסופו של דבר א-לוהינו אינו אלוהי מחנות המוות, הוא אלוהים של גאולה. מפני שישראל איננה אומה של קורבנות, היא אומה של מנצחים.
התורה כפי שהיא נשקפת בעיני, גם אם לעיתים נחשבת היא למהפכנית, הינה נאמנה לחלוטין להלכה, לתהליך ההלכתי, לשורשיה האמוניים והגיאוגרפיים, ולתורתם של אברהם, בעז, רות ודוד המלך. זוהי תורה מכילה ואוניברסלית, תורה המאגדת תחת כנפיה מדע ופילוסופיה, מוסר חברתי ומדיני וטכנולוגיה מתקדמת, שירות משמעותי בצה"ל, תורה המכשירה גברים ונשים לתפקידי מנהיגות דתית ומלווה אותם לדרכם, תורה המקרבת באהבה ובכבוד יהודים מכל קשת ההשקפות בישראל ובתפוצות, תורה התובעת מאתנו לאהוב את הנוכרי ולקבל את הגר, תורה הנמצאת בחזית הפעולה החברתית והמאבק לחירות האדם. בקצרה - זוהי תורה החיה בתוך העולם, מאמצת אותו אל חיקה ואף מעזה לשאוף לתקן אותו ולגאול את כל משפחות האדמה. זוהי התורה אותה ביקש הנאציזם למחות מן העולם.
הנאציזם, בעל המסר הגזעני בדבר אליטה על-אנושית שנועדה לשעבד בכוחה העדיף את שאר בני האדם, הוא ניגודה המוחלט של המשנה האוניברסלית של היהדות. היטלר ידע זאת, וגמר אומר לרצוח את היהודים עד האחרון שבהם, להשמיד את כתבי הקודש היהודיים עד תומם, להכחיד את העם היהודי כאומה ואת לימוד התורה כדת. לשם כך הכריז על ה"מלחמה נגד היהודים" ונגד העולם החופשי. הוא חולל מלחמת עולם בין שתי אידיאולוגיות מנוגדות. מלחמת עמלק בישראל. לאסוננו, מחירה של מלחמה זו היה נורא מנשוא - שישה מיליונים מבני עמנו עלו בה כשיות לעולה.
מלחמתו של היטלר כוונה בראש ובראשונה נגד היהודים, נגד העם היהודי שנתן לעולם את המוסר הרחום של עשרת הדיברות. נגד העם היהודי שהנחיל לאנושות את התורה הקובעת, שכל אדם נברא בצלם אלוהים ועל כן אסור לפגוע בו ואסור לשעבדו. תורה הקובעת, שהצודק ינצח לבסוף את החזק ושרוח האדם, האהבה והטו?ב, היא שתצא לבסוף וידה על העליונה.
אפרת, הישוב שהייתה לי הזכות לשרת כרב העיר מאז היווסדו ומאז עלייתי ארצה והמקום בו נולדה רשת "אור תורה סטון", נמצאת בין חברון וירושלים. חברון, מקום שם הבטיח אלוהים לאברהם שהוא יהיה אביה של אומה גדולה ונצחית שכל משפחות האדמה יתברכו בה. ירושלים, מקום שם עתידה האנושות להגיע לשיא קורותיה, כשהמלך המשיח יוביל את העולם לקבלת ערכי הצדק והמשפט, החסד והרחמים והשלום. אפרת, הגשר בין הבטחת הברית של עברנו לבין תפארתו המשיחית של עתידנו, מבטאת את שיבתם המופלאה של היהודים אל ארץ יהודה לאחר כמעט אלפיים שנות גלות ורדיפות, תוך התגשמות הבטחתו של הקב"ה "א?ם י?ה?י?ה נ?ד??ח?ך? ב??ק?צ?ה ה?ש???מ?י?ם מ?ש???ם י?ק?ב??צ?ך? ה' א?-ל?ה?יך? ו?מ?ש???ם י?ק??ח?ך?".
היטלר מת, אבל עם ישראל ותורתו חיים. אפילו בברלין עירו של היטלר וברחבי גרמניה יש לנו רבנים ומחנכים, שלוחים בגרמניה ששולחים תלמידים ומשפחות לארץ ושבונים אפילו כאן מוסדות פורחים שקול רינת התורה נישא מהם ושם ללעג ולמשיסה את נחשי הרשע ועקרבי הרצח שנותרו סרוחים ואפסי כוח עם קריסתה של תורת השנאה ההיטלרית. הנה אנו באים, בדרכנו לישראל וממנה לכאן, ובפינו שיר חדש של ניצחון. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו, אותנו ואת תורת הנצח שהנחיל לנו, מידי זדים החורשים מחשבות חורבן על האנושות. עם ישראל חי, עם ישראל יתגבר, אור תורה יגאל וייגאל.
הרב שלמה ריסקין הוא ראש מוסדות "אור תורה סטון" שמציין בימים אלו שלושים שנה להקמתם בנסיעה לגרמניה שם יבקר את השליחים והרבנים של המוסדות