מי שהיה מגיע לבית הכנסת הגדול בתל אביב בשנותיה הראשונות של המדינה ביום חג העצמאות, היה מתקשה להתעלם מהתופעה שהייתה נגלת לנגד עינייו. בין שלל המתפללים והחוגגים, בלט במיוחד, גבר חרדי אשר אמר הלל בציבור, השתלב במעגל החוגגים ורקד בהתלהבות יתרה, כזו אשר שמחתם של האחרים החווירה לעומת פרץ שמחתו המיוחד.
אותו אדם, היה האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורא וכל מי ששמע או שומע את סיפורו מבין מהו פשר השמחה יוצאת הדופן אשר אפפה אותו ואת הסובבים אותו בחגיגות יום העצמאות.
מאחורי פרץ השמחה של הרבי, עומד סיפור מרגש מימיו בוינה לפני עלייתו ארצה. רבי אברהם יעקב וקהילתו התגוררו בוינה בעת הסיפוח הגרמני שלפני פרוץ מלחמת העולם השניה. עם כנסת הנאצים לעיר, החלו תושבי העיר היהודים לחוש את יחסם המשפיל של הכובשים החדשים בדומה לשאר המדינות אליהם פלשו הגרמנים.
אחד ממוקדי ההשפלה של הנאצים, היה ביזויו של רב הקהילה המקומי, הלא הוא רבי אברהם יעקב מסדיגורא. הנאצים היו מצווים על רבי אברהם לטאטא את הרחובות תוך שהם לועגים לו ומשפילים אותו. אולם מעשים אלו לא הצליחו לשבור את רוחו של הרב וכאשר היה מטאטא לקול צחוקים של העוברים ושבים היה אומר:"ריבונו של עולם, אני מקבל על עצמי, שאם אזכה להינצל ולעלות לארץ-ישראל, אטאטא בשמחה את רחובותיה". וכאשר אף הוכרח לתלות את הדגל הנאצי נשבע "ריבונו של עולם, אני אזכה עוד להניף דגל ישראל במקום גבוה בארץ ישראל".
אותה האמונה של ההגעה לארץ המובטחת, המשיכה לחזק את הרב גם כאשר גברו ההתעללויות מצד הכובש הגרמני. ואכן, כנבואה שהתגשמה, הרבי הצליח לעלות ארצה בשנת 1939, וכפי שהבטיח לעצמו בעת שחווה השפלות קשות בידי הנאצים קיים את נדריו. במשך שנים רבות היה קם ביום העצמאות בשעה שלוש לפנות בוקר, לוקח מטאטא גדול ומטאטא את הרחובות שליד ביתו, לוקח דגל ישראל ומקבע אותו על הגג בשמחה והתלהבות. כך המשיך עד אשר הוא סיים את מנהגו בנסיבות שאינן ברורות.
לרבי לא היו צאצאים וגם אנשי החסידות לא היו מעורבים במעשה הטאטוא ביום העצמאות, וכך במשך שנים רבות נמצא מעשהו בספרים בלבד, כסיפור מופת לזיכרון ולמורשת, אולם בשנה האחרונה נמצא מי שימשיך את מורשתו של הרבי מסדיגורא באופן מעשי. אנשי בית מדרש אלול שבירושלים,נחשפו לסיפורו וראו בו מקור השראה. "התגובה האצילית שלו לרוע שמסביב, עם אמונה בערכי הטוב ובצדק שיש להישבע בליבנו לשמור עליהם מכל משמר וגם מימד אהבת הארץ לנקותה ולייפותה, מתרכזים כולם ביום העצמאות" מסבירה שלומית רביציקי טור-פז מנהלת אלול "זהו יום שבו נהוג לצאת לטבע ולבטא את הקשר לארץ ולכן אין ראוי מלהמשיך את מסורתו של הרב ביום העצמאות"
הפרויקט שנולד בהשראת מסורותו של הרבי תחת השם "מטאטאים- לכבד את הארץ" במהלכו כל משפחה או קבוצה של אנשים תקדיש זמן מסוים ביום העצמאות לניקיון משותף של הרחוב ליד הבית, או הסביבה בה מבלים ומטיילים אפילו אם מדובר רק בטקס ניקיון קצר וסמלי.
רביצקי מסבירה כי : "מעשה הטאטוא במרחב הציבורי מייצר קשר פשוט שכולם מרגישים.לא רק ציונים, לא רק ירוקים ושוחרי איכות הסביבה. אדרבה, זה יכול ליצור חיבור של שותפות ערכית והבנה בין כל הצבורים בישראל: חרדים, דתיים וחילוניים, ציונים ופוסט ציונים, מימין ומשמאל, ותיקים ועולים חדשים, יהודים וערבים. כולם יכולים להתאחד בקלות סביב הרצון 'לעבדה ולשמרה'. כולם היו רוצים לראות את הארץ נקייה."
כעת בעזרת היוזמה של 'אלול', מאות אנשים ברחבי הארץ מגשימים ומחדשים ביום העצמאות הקרוב את מעשהו של הרבי מסדיגורא, מעשה פשוט ובסיסי המבטא אחריות, אכפתיות וקשר אל המרחב הציבורי.