רעידת אדמה. החברה הישראלית חותמת שבוע בתחושה של סוף עצוב, של חתימת פרשת השחיתות הגדולה בתולדות המדינה , בה נבחרי הציבור, ראש הממשלה לשעבר, בכירים בעיריית ירושלים, עובדי המדינה והמגזר הציבורי נקנסים ונשלחים לכלא. השבת אנחנו גם מסיימים לקרוא את ספר ויקרא, עם פרשת בחוקותי הנפתחת כמעט באופן אירוני בקריאה " אם "... אם בחוקותי תלכו...
חוקים כנראה אינם ברורים גם למי שאמורים לכפות אותם... ראש עיר, ראש ממשלה... ואולי במיוחד להם, הם אינם ברורים כי משמעותם הגבלת הכוח, ריסון הרצון, הכנעות לחוק מוסרי או אלוהי מתוך הכרה בחולשה האנושית האורבת לפתחנו בדמות יצרים ועיוורון חושים . בכל אלה אנו חוזים השבוע באופן מעורר אימה , המרעיד את האדמה שעליה אנו דורכים...
"אם בחוקותי תלכו ואת המצוותי תשמורו .... וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד, והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם" חלקה הראשון של הפרשה מתאר לנו מצב הרמוני שיתקיים אם ישמרו החוקים , וישבתם לבטח בארץ ושכבתם ואין מחריד.
בקריאה ההומניסטית שלי את המקרא ( קריאה המנסה להבין את הקול האלוהי המובע בו כקול של מוסר עליון , מוסר הומאני ) מטרת החוק אינה ציות עיוור לצו האלוהי, אלא יצירת עולם בו אנו חשים יותר מוגנים כי טובת הכלל נשמרת , כי קדושת הפרט הנה חלק מהיותו שייך לארץ, מחויב לחברה בה הוא חי ולאדמה עליה הוא יושב. ואין אדם, לא שופט, ולא כהן ולא מלך שנמצא מעל החוק הזה.
במקומות רבים המקרא מזהיר דווקא את נבחרי הציבור , את השרים והשופטים לא לטעות בשיפוטם, לא להכנע לתאוות הכוח הרובצת לפתחם, ובמיוחד לא לקחת שוחד " ושוחד לא תיקח כי השוחד יעוור פקחים ויסלף דברי צדיקים" שמות כג ' ח' נבחרי הציבור נקראים לראות את החוק בראייה אוביקטיבית, נקייה , נטולת אינטרסים אישיים.
הגמרא במסכת כתובות ( קז' עמ א ) מבארת לנו את משמעות המילה שוחד: "אמר רבא מהו הטעם של שוחד - כיון שהוא קיבל שוחד ממנו התקרבה דעתו אליו והוא כגופו, ואין אדם רואה חובה לעצמו. מהו "שוחד" - שהוא אחד. וביאר רש"י: "שהוא חד - הנותן והמקבל נעשים לב אחד"
השוחד אם כן מבטל את היכולת של האדם לחצוץ , להפריד בין רשויות, בין שלו לשלא שלו. בין הראוי להעשות והאינו ראוי. הוא שובר גבולות ובכך מבטל את היכולת של האדם לשפוט.
ומה קורה אם לא נלך בחוקים? כל חציה השני של הפרשה מעורר אימה : "ואם בחוקותי תמאסו.... והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה... " המקרא מצייר לנו תמונה כמעט אפוקליפטית של חורבן מוחלט של הארץ, התרבות, כאוס שישתלט בצורת מגפות וחיות, ואויבים ועוד... אי ציות לחוקים הוא ההפרה של ההרמוניה המובטחת לנו, והוא השתלטות של החוויה הכאוטית בהעדר סדר מוסרי שיגן עלינו .
ומה עוד יקרה אם לא נציית לחוקים על פי הפרשה : " אז תרצה הארץ את שבתותיה " ... הארץ תרצה את השבת שלה.
בפרשה הקודמת אנו למדים שהשבת של הארץ היא השמיטה והיובל, המצוות המלמדות אותנו לתת דרור לארץ "והארץ לא תמכר לצמיתות ... כי גרים ותושבים אתם עמדי" (ויקרא כה כג). הארץ, האדמה אינה רכוש פרטי על פי המקרא.... הקדושה בארץ היא הדרור שאנו נותנים לה .. "וקדשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור לארץ..."
הולי לאנד אדמה קדושה, כמה ציניות יש בשם הזה. כמה אירוני לקרוא למקום המחלל את הקודש, על ידי לקיחת שוחד, ניצול ברוטאלי של כוח כדי למכור אדמה , שבירת כל החוקים למען אינטרסים אישיים, הרעדת הישיבה לבטח של חברה שלמה האמורה לסמוך ולהאמין לנבחרי הציבור שלה... הולי לאנד היא השבירה של חלום הקוממיות עליה חלמה החברה הישראלית בהגיעה אל הארץ הזאת , כפי שמבטיחה לנו פרשתנו "ואוליך אתכם קוממיות "
ועם כל זאת, ועם עצב עמוק, ארועי השבוע נותנים לנו כחברה גם תקווה... נבחרי הציבור שלנו אינם באמת מעל החוק, הם נשפטים, נקנסים, ננזפים, ועוונם אינו מושתק, התיקון, אינו על ידי חורבן והגליה, אלא על ידי השבת הסדר על קנו, ועל ידי הבטחה שהחברה הישראלית מבקשת עדיין להאמין לה שאנו מדינה דמוקרטית, מדינת חוק, מדינת בחוקותינו.
מירה רגב היא מנהלת בתי המדרש של ארגון בינה
ארגון בינה עוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי