מודה ומתוודה, לא האזנתי שלשום לרדיו ולא הצמדתי טלוויזיה לאף, אבל את רעמי הזיקוקים ושאגות השמחה אי אפשר היה לפספס בשום פינה בגוש דן. במירון לא בדקתי. האמת שדי שמחתי בשבילם האהודים, למה לא? שייהנו קצת, שירגישו טוב, זה נהדר. אירופה שעד לא מזמן אמרנו עליה שהיא אדומה, הפכה לצהובה. האמת היא שגם אנחנו הפכנו לקצת צהובים. כמה סמלי, בדיוק ביום בו ציינו לא רק את פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, כי אם את הדביקות במורשתו, אנחנו חוגגים ניצחון על אירופה. והרשו לי לתרגם את זה לעברית: אנחנו חוגגים את התבוסה התרבותית הכי גדולה שלנו.
דבר אחד כדאי לזכור על רבי שמעון בר יוחאי, אם יורשה לי: פראייר הוא לא היה. כשמועצת החכמים ישבו לדון בזכויותיה של האימפריה הרומאית, הוא אמר עליהם בדיוק את מה שהוא חושב: "כל מה שעשו לא עשו אלא לצורך עצמן" ואל תטעו, זה לא בשביל עולם בריא שחי נכון: "תקנו שווקים כדי להשיב בהן זונות, מרחצאות כדי לעדן בהן את עצמן, גשרים כדי ליטול מהם מכס" האמירה הזאת עלתה לו ביוקר, 13 שנה מחייו הוא נאלץ להסתתר במערה, בלי בגדים ואוכל נורמלי. אבל הוא הבין דבר אחד: אם המדינה שלך חרבה, גם כשהכובש הזר מחייך אליך והופך את הארץ שלך ליפה יותר, תזכור את המורשת הלאומית שלך. אל תיכנע להם.
רבי שמעון בר יוחאי חי בתקופה לא פשוטה. מצד אחד, הטרגדיה הנוראה של חורבן בית המקדש, שקרס יחד עם האוטונומיה השלטונית-תרבותית שהייתה לנו אז. מצד שני, מגיעים הרומאים, ויש להם מה להציע. הם הופכים את הארץ לשכיית חמדה לא רעה, ונראה שלמרות הכל מתחיל להיות כאן נחמד. ואולי זה מה שגורם לרבי שמעון לאותת לנו: תזכרו את התהום בין התרבויות. לנו יש אידיאלים, עבורנו השווקים הם כלי לכלכלה בריאה של סיוע לחלשים והזדמנויות לצעירים. עבורנו "גשר" זה כלי לחיבור בין בני אדם ולא מכונה לעשות כסף. עבורנו מרחץ הוא כלי לטהרה, בשבילם זה עוד רובד של נהנתנות. אל תרמסו את התרבות שלכם בפני הפאטה-מורגנה הרומאית, הוא מתחנן.
13 שנים הוא יושב במערה, בלי קשר עם העולם החיצון, ניזון מחרובים ומכוסה בחול. אפילו בלי להתפלל תפילה אחת במניין. עוד שנה חולפת ועוד שנה, אבל כאחד שמאמין בצדקת הדרך הוא לא נוטה להישבר. הוא יודע שהדרך שלו תחזיק עוד 1800 שנה, גם בישראל 2014, שחצי מדינה יטוסו למילאנו, החצי השני ייסע לציון שלו, כדי להדגיש את הגאווה הלאומית שלנו, היציבה והעדכנית ביותר בהיסטוריה.
אז אני לא אהיה קטנוני ואזכיר לכם שחצי משחקני הקבוצה הם שכירים של מדינות אחרות, זה ממש לא מעניין אותי. גם אין לי בעיה עם זה שיהודים מפתחים שרירים. לבריאות. אולם העובדה שהעם שעמד פעם בראש זקוף מול האימפריה הרומאית ואמר בקול: "אני מצפצף עליכם, כי אני שווה יותר, אפילו שעכשיו אני מכוסה בעפר באיזו מערה נידחת" התחיל פתאום לסגוד לתרבות הזרוע, הכוחניות והנצחנות, גורמת לי להרהר שוב לפני שאני מאחל לחוגגים: מזל טוב, אבל אל תשכחו שגם אם אתם מספר 134 בטבלה יש לכם עדיין מספיק במה להיות גאים. לא נטשנו את אירופה והקמנו לנו מדינה כדי לנצח אותם בכדורסל.