פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      "ריקוד הדגלים": חרפה ואות קלון לציונות הדתית

      "ריקוד הדגלים" המסורתי שיתקיים מחר בירושלים הוא חרפה. הישגו היחיד הוא ליבוי השנאה בין יהודים וערבים, בין יהודים ליהודים. מי יודע כמה מחבלים יוצר מצעד האיוולת הזה?

      מצעד ריקוד הדגלים ועצרת בכותל לכבוד יום ירושלים, מאי 2011 (עומר מירון)
      ריקוד הדגלים המסורתי ביום ירושלים (צילום: עומר מירון)

      כמידי שנה יתקיים "ריקוד הדגלים" ביום ירושלים, בחוצות העיר. מצעד זה של אלפי בני נוער ובוגרים דתיים אינו אלא חרפה ואות קלון נוספים לציונות הדתית.

      המצעד משקף מפגן של התרסה לאומנית, מעמד של כוחי ועוצם ידי, המשחית את מידותיהם וערכיהם של בני הנוער הצועדים. עוד אחד מהביטויים של מרידה באומות. להרגיז. להתסיס. הכול לשם שמים, כמובן. גם בשם השמים. הם יצעדו באלפיהם ברחובות העיר, ישירו בקול, בהתלהבות, שירים ברוח לאומנית. הם יהפכו את התורה קרדום לחפור בה. לסכסך. למגר.

      אין לביטוי זה כל זכר במקורות ההלכה היהודיים. וכי מצעד לאומני מתלהם בחוצות העיר, היא הדרך היהודית לבטא דבר כשלהו? הרומאים צעדו כך בשער טיטוס לאחר ניצחונם על היהודים. מצעד דגלים היה גם דרכם של צבאות לאומניים במאה הקודמת.

      הישגו היחיד של המצעד הוא בליבוי השנאה ההדדית בין יהודים וערבים. בין יהודים ליהודים. עוד מקור ומוקד לזריקת אבנים, לקללות, למכות. כמה אטימות וטיפשות נדרשים לצעדה בלב אוכלוסיה ערבית ובסמוך לה, עם דגלים ושירים בפאתוס לאומי, כאומרים: רמסנו אתכם ונמשיך לרמוס אתכם.

      רפליקה של התבליט של שער טיטוס בבית התפוצות (מערכת וואלה! NEWS)
      הרומאים צעדו כך בשער טיטוס לאחר ניצחונם על היהודים (צילום: מערכת וואלה!)

      מצעד שנתי זה, המופנה גם כלפי הערבים, הוא ביטוי לשאיפה המממשת את חלום הלאומנות של הציונות הדתית לסילוק הערבים וארץ ישראל השלמה. מי יודע כמה מחבלים פוטנציאלים יוצר מצעד האיוולת הזה. מי יודע כמה נפשות רכות משחית מצעד האטימות הזה. ומי יודע כמה גדול חילול השם הנגרם שוב ושוב בשם הדת היהודית לעיני העולם כולו.

      ומי אם לא הכיפות הסרוגות, בתחושת היבריס והאדם העל האופייניים, הם מובילי הרעיון והביצוע. ולאחר מכן עוד מתפלאים שצומחים שם נוער גבעות ואנשי תג מחיר. מספיק לראות את אלפי בני הנוער הצועדים בתחושת שיכרון הכוח, כדי להבין מהו כור ההיתוך וכר הצמיחה לעתודה של נוער הגבעות. הרי אלפים אלו הם עתודה מובטחת להם.

      הנושאים באחריות על המצעד, המנהיגות של הציונות הדתית, משחיתים את בני הנוער בערכים וולגריים שהם זמורה זרה ביהדות. מצעד אחד כזה מטביע את רישומו בלב הנער, לשנים רבות. תפיסת הגאולה והמשיחיות של נוער זה, מוכיחה שוב את עצמה כמסוכנת, ומעבירה אותם על דתם ועל שיקול דעתם. רק העיניים היוקדות משנאה של שני הצדדים, מבהירים את גודל הטרגדיה וההישג המפוקפק של המצעד.

      אל ירחצו אחר כך בניקיון כפיהם ויאמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו. הדגלים שיתנופפו במצעד, הם ודאי לא דגלי הלאום היהודי. כי היהדות היא אחרת. הם רק דגליו של עם זר, שוחר מלחמה וכיבוש.