מה הקשר בין ביקור האפיפיור לטבעונים?

השבוע ביקר במחוזותינו האפיפיור, ראש וראשון לדת המקדשת את הנזירות. בעוד אחותנו הצעירה הנצרות, מתבוננת בחיי הנזירות כשיא של קדושה והתעלות נראה כי בפרשת השבוע מופיע יחס אחר ומורכב הרבה יותר להתנזרות באשר היא. מתוך הפסוקים עולה כי הנזירות היא תופעה קיימת, התנ"ך לא מבזבז זמן על מה שאינו חלק מהמציאות, אך האם הוא מקדש או מגנה את התופעה?

"ו?י?ד?ב??ר י?הו?ה, א?ל-מ?ש??ה ל??אמ?ר. ד??ב??ר א?ל-ב??נ?י י?ש??ר?א?ל, ו?א?מ?ר?ת?? א?ל?ה?ם: א?יש? או?-א?ש???ה, כ??י י?פ?ל?א ל?נ?ד??ר נ?ד?ר נ?ז?יר--ל?ה?ז??יר, ל?יהו?ה"

הנזירות שייכת לציבור רחב, נשים וגברים כאחד. והכתוב מתייחס אל כך כאל תופעה פלאית. מהו הפלאי? אנו נוטות לחשוב כי מדובר במשהו חיובי – פלא. אך המילה "פלאי" מציגה את השונה, היוצא מגדר הרגיל. אין כאן עניין שיפוטי אלא התבוננות בחריגה מהנורמה. וכך היא הנזירות.

הנזיר הוא המרחיק עצמו. מהציבור, מהתרבות וגם מהנאות החיים. לכן חוקי הנזירות מבקשים לסמן את ההתנזרות באמצעות היין: "מ?י??י?ן ו?ש??כ?ר י?ז??יר, ח?מ?ץ י?י?ן ו?ח?מ?ץ ש??כ?ר ל?א י?ש??ת??ה; ו?כ?ל-מ?ש??ר?ת ע?נ?ב?ים ל?א י?ש??ת??ה, ו?ע?נ?ב?ים ל?ח?ים ו?יב?ש??ים ל?א י?אכ?ל. כ??ל, י?מ?י נ?ז?רו?: מ?כ??ל א?ש??ר י?ע?ש??ה מ?ג??פ?ן ה?י??י?ן, מ?ח?ר?צ?נ??ים ו?ע?ד-ז?ג--ל?א י?אכ?ל."

יין הוא התרבות, הארוטיקה, ההגשמה. הדבר הראשון שעושה נח לאחר המבול הוא נטיעת כרם ענבים. שם טמונה החוויה האנושית וכך גם הסכנה מפני אובדן השליטה. על הנזיר איסורים נוספים- גילוח השיער, טומאת המת. בימי נזירותו הוא אינו יכול להתאבל על אהוביו. מדוע? האם הוא נענש? מעניש את עצמו? מעניש את החברה בהתרחקות ממנה? מדוע שמישהו יבחר להדיר עצמו מהמרחב המשותף?

נזר הוא כתר ולפעמים נדמה לי שהנזיר הוא אדם הקושר לעצמו כתרים. תפארת השיער המצמח בלי שליטה מכוונת כולה אל החוץ. מבקשת מאיתנו, הציבור הרחב, להתבונן ולראות את האדם בהסתגפותו. האם מדובר בהעמדת פנים? באיזו חשיבות עצמית מופרזת? גדלנו להאמין שהאדם הוא נזר הבריאה אך האם איננו מצווים לחיות בתוכה, להיות משתתפות ומשתתפים פעילים בעולם, להתקדש בתוך המציאות ולא להרחיק אותנו ממנה?


"ו?ג?ל??ח ה?נ??ז?יר, פ??ת?ח א?ה?ל מו?ע?ד--א?ת-ר?אש? נ?ז?רו?; ו?ל?ק?ח, א?ת-ש??ע?ר ר?אש? נ?ז?רו?, ו?נ?ת?ן ע?ל-ה?א?ש?, א?ש??ר-ת??ח?ת ז?ב?ח ה?ש???ל?מ?ים ו?א?ח?ר י?ש??ת??ה ה?נ??ז?יר, י?י?ן "

הכתוב לא אומר דברים מפורשים ולא ברור אם הפסוקים מהללים או מקלסים את ההתנהגות הנזירית אך עם תום הפסוקים העוסקים בתופעה הזו, אנו נגלה כי הנזיר מתבקש בסוף ימי נזירותו להקריב קורבנות, לגלח את השיער שצימח פרא לשרוף אותו ולשתות יין. כלומר לגעת, למשש, לפרק ולטעום מכל הדברים שהוא התרחק מהם.

מחלוקת פרשנים מוכרת מבקשת לברר האם הנזיר מקריב קורבן בסוף ימי נזרו משום שחדל להתנזר ובכך המעיט עצמו ממדרגת הקדושה, כפי שגורס הרמב"ן, או שמא הוא מקריב קורבן דווקא משום שהתנזר ורחק מן העולם ובכך חטא, כפי שגורס הרמב"ם. אך גם ללא הכרעה הרי שההתנזרות איננה דרך הטבע ואיננה הנורמה.

הטוקבקים בכתבות המסקרות בימים האחרונים את ביקורו של האפיפיור היו מבהילים בעוצמתם. השנאה והבוז שיתקו אותי לרגעים. ואז נזכרתי מתי לאחרונה ראיתי תגובות כאלה ואף אכזריות מהן: בכתבות העוסקות בטבעונות ודווקא מהצד המבקש להציע סדר מוסרי חדש. שם נתקלתי ברוע צרוף ומשתק יותר, איחולי מוות ואיומים מזוויעים. גם מהקריאה בפרשה מחשבותיי נודדות אל השיח הטבעוני, שיח שבנקודות הקיצון שלו מזמין התנזרות ואף תחושת התנשאות פלאית של ציבור הולך וגדל.

אין לי התנגדות עקרונית לטבעונות אלא למטיפנות המבקשת לקשור כתרים עצמיים לראשי הנזירים החדשים. הטבעונות בבסיסה מציעה תיקון עולם ומביאה לשיח הציבורי שאלות ראויות הנוגעות במוסר, בצרכנות ולפעמים גם בבריאות ותזונה אך הקולות הרועמים ומחלפות השיער האימתניות של ההתנזרות הזו מציעים אלטרנטיביה קיצונית ובדלנית, התייחסות שלפעמים אני חושדת כי מקורה אינו אהבת בעלי חיים אלא בשנאת בני אדם.

נדמה שהתורה מזהה כי התנזרות חסרת מערכת של איזונים ובלמים לא מאפשרת קיום משותף של תרבות. בפרשה שלנו התורה מבקשת לקבוע חוקים ומדדים ליצירת איזון ולהימנעות מהקיצוניות והקיצוניים. התנזרת? במידה! התרחקת מהעולם? שימי סייג, גבול ומועד.

ובעיקר- בדקי את מי משרתת ההתרחקות ועבור מי את מגדלת פרא את מחלפות ראשך. האם את עושה עבודה פנימית או שאת עסוקה במסיונריות מתנשאת: "ז?את ת?ו?ר?ת ה?נ??ז?יר, א?ש??ר י?ד??ר, ק?ר?ב??נו? ל?יהו?ה ע?ל-נ?ז?רו?, מ?ל??ב?ד א?ש??ר-ת??ש???יג י?דו?; כ??פ?י נ?ד?רו?, א?ש??ר י?ד??ר--כ??ן י?ע?ש??ה, ע?ל ת?ו?ר?ת נ?ז?רו?."

שבת של שלום.

ארגון בינ"ה העוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי