מזה כמה שנים טובות הפך ליל חג השבועות לליל החפירות. ערב יום העצמאות של הגיגני ז'אנר היהדות-כתרבות יהדות-כאזרחות יהדות-כישראליות יהדות-כבלעדיות יהדות-כעליונות היהדות כקרדום לחפור בה. טיזרים רצים ברשת חודש לפני עם הבטחה גדולה להופעות חד פעמיות של הטאלנטים של הז'אנר שמצאו מילים חדשות לספר את אותה הנקודה שהם רצים איתה כבר שנים. במקום מסוק שמנחית את אייל גולן ומשה פרץ ומוקי והבלקן ביט בוקס מפארק הירקון לאמפיפארק בראשון, ההגיגנים מתרוצצים בשעות הלילה מהרצאה אחת באולם כנסים תל אביבי להרצאה אחרת באולם שיעורים קטן בבית כנסת ברמת גן ספוג ריחות ישנים של דג מלוח וחלות יבשות, מבית מדרש מתקדם עם סידורים באנגלית בירושלים לחצר של מתנ"ס בפרדס חנה. המזרונים של הג'ימבורי והפילאטיס יעמדו בערימה בצד ושתיקתם רועמת. והאוטוסטראדה של השיח היהודי-ישראלי עמוסה ופקוקה בנושאים ובפרסונות והעייפות גדולה. כמו מסדר מ"מ בטירונות רק שפה הצ'ק ליסט הוא לא פילים בקנה וכדורים חסרים במחסנית, אלא רשימה שיש בה את איש התקשורת הדתי המתוחכם שידבר על היהדות כפוסט, הרב האינטראקטיבי עם הכיפה הכחולה שידבר על הרמב"ם כמנבא הקוביזם, חברת הכנסת החילונית המצודדת שתדבר על היהדות כפעולת מעיים חקיקתית, הפעיל החברתי שידבר בחריפות אקטיביסטית על העושק והמעמדות ואיך שהכול התחיל במדרש רבא ג' והשחקן המתחזק והחרדי הנחלש וההוא שכל קשר שלו לעיון לילי עמוק הוא מופרך ובגלל זה זה הכי מגניב- כדורגלן או סלב גיא פינסי שיתכנס לתוך מבט נוגה וידבר באמצע הלילה על הלילות הארוכים שלו והתשוקה לתפילת שחרית. והנושאים רבים כמו לא דיברו על היהדות מעולם: יהדות ופחחות-הילכו שניים יחדיו? שומנים בדם- יותר ישראלי או יותר יהודי? אוכל לכלבים- מטאפורה יהודית או אשמה ישראלית? והדבר עצמו נעלם מתוך הדיבור על הדבר עצמו ואין לך מושג איך להבחין בין השניים אבל עמוק בפנים אי אפשר לא להרגיש שמשהו שכל כך הרבה צריך לדבר עליו הוא משהו שנפגם בבסיס. שאולי העובדה שכל כך מדברים הרבה על משהו ומנתחים אותו ומפרקים אותו ומנסים לחבר אותו שעמוק בפנים נסדקה החיות הטבעית שלו, הזרימה הפשוטה של חיים ויופי ואמת וחכמה ושמחה ובריאות.
ואולי אני סתם מקנא שאף אחד עוד לא הזמין אותי לדבר. בשום מקום. אני יכול לדבר למשל, על חבילות תקשורת בסלולר כסימבול להיסטוריה יהודית. על פרסומות לדאודורנט כפיוט מודרני. כלום. אפילו בקטנה.אפילו לא באיזה מקלט טחוב בראש העין. מלונה בחצר של מושב בדרום. חדר מדרגות תל אביבי. כלום. ליל חפירות שמח